ילדים "בטיפול"

הורים רבים נפגשים בגיל זה או אחר של ילדיהם בבעיות: פיזיות, לימודיות, רגשיות, חברתיות, בעיות משמעת, הסתגלות ועוד. פעמים רבות הקושי הוא אצל ההורים עצמם - הם חשים כעס, חרדה, חוסר אונים, דחיה וכתוצאה מכך הם לא יודעים כיצד להגיב, מתמודדים במתח עם הילדים, ופעמים רבות המצב משפיע גם על הזוגיות שלהם.

להורות יש משמעות מרכזית בחיי רוב האנשים, ולכן קשיים בה יכולים להשפיע בצורה קשה על חיי היום יום ועל תחושות הערך והמצב הנפשי בכלל; זה מטריד, מאיים ולעיתים מייאש. הקושי גובר כשלא ברור למי פונים לקבל עזרה. קל לענות ולומר שצריך ללכת לפסיכולוג, אך לאנשים רבים קשה עדיין לגשת לטיפול פסיכולוגי מתוך החשש שזה אומר שנכשלו. בנוסף, יש כיום היצע גדול של אנשי מקצוע כאלו ואחרים שמציעים לעזור, אך אין להורה ידע לגבי איך ובמי לבחור, וכיצד לדעת שזה אכן יעזור? הדילמות רבות.

לפעמים יודעים שרוצים איש מקצוע מסוים, אבל הוא לא נגיש או שלא יודעים איך להשיג אותו. הבעיה מחריפה אצל הורים שמגדלים את ילדיהם בחו"ל, ומחפשים להם טיפול בעברית, או לפחות שהטיפול יהיה אצל איש מקצוע שירגישו אמון וביטחון כלפיו.

ראשית, חשוב מאוד שההורים יחליטו ביניהם שאכן יש בעיה; שמרוב חרדה לא יגיבו בהכחשה ("אין שום בעיה"), יאשימו אחרים (אחד את השני, את בית הספר), או יישארו רק ברמה של תגובות לחץ ומצוקה בלי לעשות כלום. חשוב לפעול בשיקול דעת. לנסות להגדיר את הבעיה ואת סוג העזרה שצריך; למשל, לנסות לזהות שבעיות המשמעת או המריבות בבית הן מעבר למקובל, שבעיות הלימודים קשורות אולי למצוקה רגשית או ללקות למידה כלשהי. לפעמים מספיק להגדיר את השאלה, את מה שמטריד אותך כדי לדעת שמחפשים עזרה, ולעבור לשלב הבא.

^^התייעצות ראשונית^^

תמיד מומלץ לפנות לאיש מקצוע מוסמך בתחומו. בנושאים רגשיים וחברתיים - לפסיכולוג ילדים, בנושאים לימודיים להוראה מתקנת או על פי הקושי ניתן לפנות גם לקלינאית תקשורת או מרפאה בעיסוק. לעיתים ניתן לפנות למומחים בפורומים באינטרנט. לא להסתפק במשפחה או חברים שכוונתם טובה, אך פעמים רבות הם מביעים את דעתם ללא ידע רחב בנושא. תפקיד ההתיעצות הראשונית הוא לאבחן את המצב, ולהעלות אפשרויות על המשך טיפול. ההתיעצות לא מחייבת, ולכן חשוב שהורים לא יחששו ממנה. כשלילד יש בעיה, מומלץ ואף אחראי להתייעץ, אחר כך אפשר להחליט איך לפעול.

^^תהליך טיפולי^^

מומלץ להתחיל טיפול לאחר שמגדירים יעדים ולוחות זמנים; כך אפשר לדעת יותר בבהירות מה רוצים ולמה אפשר לצפות. את ההגדרה עושים ביחד - ההורים, הילד והמטפל. כך כולם מסכימים ומחויבים למטרה, והסיכוי להצלחה גובר. אם מתעוררות בעיות בשלב הראשון של הגדרת 'חוזה העבודה' עם המטפל, זאת הזדמנות לדבר עליהן, ואם הן לא נפתרות, ולא נוצר בסיס של אמון - לא להמשיך.

במהלך הטיפול חשוב שההורים יהיו בקשר רציף עם המטפל. חשוב להפגש או לדבר בטלפון על הנעשה בטיפול. ההורים אמורים לשתף את המטפל בדעתם על הטיפול (רצונות, אכזבות, שאלות), והמטפל אמור לתאר להורים את התפתחות הטיפול, ולהדריך אותם. ההורים והמטפל אמורים להיות מתואמים ולפעול יחד להצלחת הילד. פעמים רבות חשוב שההורים יקבלו הדרכה ישירה איך לעבוד עם הילד. לעיתים נוצרות מחלוקות, אבל כל עוד אפשר לדבר עליהן - הטיפול יצליח. במקרים שלא נוצרת תקשורת של אמון בין המטפל להורים, הסיכוי להצלחת הטיפול פוחת.

ככל שהטיפול ניתן בגיל צעיר יותר, וכשהסימפטום בתחילתו, כך קל יותר לסייע ולהחזיר את הילד למסלול התפתחותו התקין. ככל שההורים פתוחים ומשקיעים יותר בתהליך הטיפול, כך הם יכולים לתרום יותר לטיפול, ולזרז את התקדמותו. אם משהו מטריד אתכם כהורים - אל תהססו לפנות ליעוץ, ואם יש צורך לטיפול; כך תעשו את הטוב ביותר לילדכם ולעצמכם.

חלי ברק-שטיין היא מנהלת פורום פסיכולוגיית ילדים.