ריפוי בעיסוק: תמיכה בילד ובהורה
הילד לא משתתף בפעילויות שונות בגן או בבית-ספר? יתכן שההימנעות מפעילות מעידה על קשיים מוטוריים וקוגניטיביים של הילד. ריפוי בעיסוק בהחלט יכול לסייע
יותר ויותר גננות ומורות מפנות ילדים לאבחון בריפוי בעיסוק. סיבות ההפניה שונות: קושי באחיזת עיפרון, קושי לשבת לאורך זמן, קשיים בהתארגנות עם הגוף ועוד. העירנות של הצוותים החינוכיים חשובה, ומעידה על מודעות הולכת וגוברת לצורך בטיפול בילדים המתקשים. עם זאת, ההורים הם אלו שמחליטים האם ומתי לפנות לריפוי בעיסוק.
מהו ריפוי בעיסוק?
ריפוי בעיסוק הוא מקצוע פרא-רפואי, טיפולי-חינוכי-שיקומי, שמטרתו לעזור לאדם להגיע לתפקוד מרבי בסביבתו: בבית, בגן, בבית-הספר, במשפחה ובקהילה. הטיפול בריפוי בעיסוק נעשה באמצעות תרגול פעילויות משמעותיות עבור האדם המטופל, וכשמדובר בילדים ההתערבות נעשית דרך משחק ויצירה. 
אבחון בריפוי בעיסוק נעשה למטרת הערכת תיפקודו של הילד בתחומים שונים. באבחון נעזרים בתצפיות, בדיווח מההורים ומהמסגרת החינוכית ובסדרת כלי אבחון פורמליים. בנוסף, ישנה התייחסות לתחומים רבים, כגון: מוטוריקה גסה, מוטוריקה עדינה וגרפומוטוריקה (שימוש בעיפרון, ציור/כתיבה, גזירה), תפיסה וקוגניציה (למידה, חשיבה), התארגנות ביומיום (לבוש, רחצה, אכילה) ועוד. ההערכה מותאמת אישית לכל ילד, בהתאם לסיבת ההפניה, לגיל הילד ולמטרת האבחון.
בהערכה משווים את ביצועי הילד לנורמות התפתחותיות, כלומר, לביצועים שניתן לצפות להם מילד בגילו. במידה שביצועי הילד נמוכים בתחומים מסוימים מהנורמות המקובלות בקרב בני גילו, מומלץ לשקול לקדם את הילד באמצעות התערבות מתאימה של מרפאה בעיסוק: מדובר סדרת מפגשים פרטנית או קבוצתית, בהדרכת הורים, וקשר עם מסגרת החינוך בהסכמה ההורים, במידה שזה נחוץ.
באילו מקרים מתאים הטיפול בריפוי בעיסוק?
אחד המדדים החשובים בגילאי הגן ותחילת בית-ספר הוא מדד ההשתתפות של הילד בפעילויות שונות. ייתכן שנמצא כי ילדנו עומד כמעט בכל הדרישות המצופות לגילו, אך מביע התנגדות והימנעות מהשתתפות במספר תחומים; למשל, הוא נמנע מפעילות יצירה בגן, דוחה בתירוצים שונים את ארגון הילקוט לבית הספר, אינו עצמאי בתפקודי היומיום, נמנע ממקומות רועשים, בררן יתר על המידה באוכל ועוד.
הימנעות מפעילות או חוסר השתתפות נראים לפעמים כפינוק, עקשנות או סתם כחוסר רצון, אך הם לרוב מעידים על קושי באותה פעילות - "קשה לי אז אני לא עושה", ולכן הם דורשים, לא פעם, בדיקה מעמיקה.
דוגמאות לקשיים:
כשהילד נמנע מכתיבה, מציור, ומשאר פעילויות יצירה בשל קושי גרפומוטורי: כשסובל מאחיזת עיפרון לא נכונה, מהיעדר מיומנויות גזירה או מקושי בהתארגנות על הדף.
כשהילד נמנע מפעילויות ספורטיביות שונות בשל קושי במוטוריקה גסה.
כשהילד חושש לשחק בחצר שכן נרתע מלגעת בחומרים 'מלכלכים' כגון חול ובוץ בשל רגישות יותר תחושתית (קושי בויסות או בעיבוד החושי). 
כדי להעריך את הצורך באבחון מומלץ לבדוק עד כמה ההימנעות מפריעה או עלולה להפריע לילד בהתפתחותו או בתפקודו השוטף. כמו-כן, יש צורך לבדוק עד כמה ההימנעות גורפת ונוגעת ליותר מפעילות אחת; לדוגמה: ילד שנרתע מלגעת בדבק, אך נעזר במקל או במכחול לצורך שימוש בדבק - הדבר לא יפריע לו בפעילות היצירה ולא יעכב אותו מלתפקד ולהתפתח בתחום. אולם, אם הילד נרתע גם משימוש בעפרונות, במחק, מספריים, ומעדיף באופן שיטתי לא ליטול חלק בפעילויות היצירה או הכתיבה בגן או בבית הספר, הרי שלכך עלולה להיות השפעה על ההתפתחות והתפקוד היום יומי, וכדאי לאבחן את הסיבה.
לסיכום, לא כל ילד שביצועיו נמוכים בפעילות מסוימת זקוק לריפוי בעיסוק, אך מומלץ להיות עם היד על הדופק ולבדוק עד כמה הדבר עלול להשפיע על תפקודו ועל התפתחותו.
עינת כאהן-רזיאל היא מרפאה בעיסוק במרכז 'בדרך שלי'.
בואו לדבר על זה בפורום התפתחות הילד.
