יוצרים טיפול

טיפול בהבעה ויצירה פועל במספר רבדים בעת ובעונה אחת, ובכך הוא שונה מטיפולים אחרים. בנוסף לרבדים של היחסים בין המטפל לבין המטופל ושל התכנים המועלים בטיפול, קיים הרובד של היצירה האמנותית ומערכת הקשרים בינה לבין מי שיצר אותה (המטופל). כשמטופל מתבונן בציור שיצר, הוא מעומת בצורה מאד ישירה עם ההשתקפות של עצמו. דרך היצירה מתמודד המטופל בצורה ישירה ובזמן אמיתי עם סוגיות רבות ושונות, כמו למשל הצלחה וכישלון, דימוי עצמי, יכולת התארגנות, נוקשות וחוסר גבולות. גם כשילד נמנע מליצור או נצמד לסוג אחד בלבד של יצירה, זה מעמת אותו עם הקשיים שלו ועם דפוסים שאולי חוסמים אותו. מן הצד השני, כשילד יוצר משהו שהוא אוהב, החיזוק והמשוב שהוא מקבל ישירים ומוחשיים. כשילד לומד במהלך הטיפול לקבל את יצירתו ולא להיות שיפוטי כלפיה, הוא לומד לקבל את עצמו. כשילד מעז להתנסות בחומרים שנמנע מהם, הוא לומד להעז גם בחיים. ישנו אם כן מכלול שלם ועשיר של קשרים בין אדם (או מטופל) לבין היצירה שהוא יוצר, ובטיפול באמנויות המטפל עוזר למטופל לרתום אותם לטובת שינוי.

מאמר זה מנסה לשפוך אור על אופי הטיפול בהבעה ויצירה. על מנת להבין את המטרות, התהליך ואופן ההתנהלות בחדר הטיפולים, יתואר בקצרה סיפור מקרה שבעזרתו ניתן להדגים את הדברים.

תמיר הוא ילד בכיתה ה', נבון מאוד, אפילו מעל הממוצע, אך הוא מתקשה מאד ללמוד בשל הפרעת הקשב ולקויות הלמידה שיש לו. מאז שהתחיל את כיתה א' החלו קשיים, שהתבטאו גם בתחום הלימודי וגם בתחום הרגשי-התנהגותי. הוא החל להיות כעוס, עד כדי קללות ואלימות פיזית. הוא דיבר על כך שהוא שונא את הלימודים, שונא את בית הספר ואת המורים. גם בבית נעשה לו יותר ויותר קשה לקבל את המרות של הוריו, והימים הפכו לרצופי מריבות ומאבקים. לאחרונה סרב לגשת אפילו להכנת שיעורי הבית, בטענה שאלו שטויות שאינן מעניינות אותו. אמו שמה לב שהוא נמנע מלגשת למשימות לא מוכרות, ומבטא חוסר אמונה ביכולותיו.

בהמלצת יועצת בית הספר ובעקבות אבחון פסיכו-דידקטי שעבר, החליטו ההורים לשלוח את תמיר לטיפול באמנות. זו לא הייתה החלטה קלה: לא פשוט עבור הורים להכיר בעובדה שיש מישהו שיכול לעזור לילדם יותר מהם עצמם.

בפגישתו הראשונה עם ניצן, המטפלת באמנות, תמיר היה נרגש מאוד משפע האפשרויות בחדר ורצה לעשות הכל ועכשיו. מרוב התרגשות, הוא דילג מדבר לדבר ולא הצליח להשלים אף עבודה. בסוף הפגישה היה מתוסכל מכך ורצה להישאר עוד. למרות הסערה שהיה נתון בה, הצליחה המטפלת לשוחח עמו בסוף הפגישה. היא שיקפה לו את ההתרגשות שלו, שגרמה לו לנסות המון דברים, והבטיחה שיהיו עוד פגישות ושתהיה לו הזדמנות לגעת בכל.

בפגישתם השנייה תמיר הגיע עם שפע של רעיונות ותכניות. ניצן הזכירה לו את התסכול שחווה שבוע קודם לכן, והציעה שיחד יתכננו מה יעשה היום בפגישה. הם החליטו שבחלק הראשון של הפגישה תמיר יבנה מטוס, וכן שישאירו רבע שעה בסוף למשחק בכדור. ניצן שמה לב בעת בניית המטוס שהרעיונות של תמיר יצירתיים ומקוריים, אך לא תמיד מעשיים, וכן שהוא מתקשה להישאר ממוקד. היא מציעה את עזרתה, אבל תמיר מעדיף ללכת בדרכו והיא לא מתעקשת.

לקראת סיום, כשניצן מבינה שתמיר הולך ומסתבך, היא מתערבת בצורה אקטיבית יותר ומכוונת אותו להכין גוף של מטוס, שאליו יוכלו לחבר חלקים נוספים בפגישה הבאה. תמיר אומר: "את רואה, אני לא מצליח כלום לבד". ניצן שואלת האם חשוב לו להצליח לבד, ומציינת כי לדעתה זה בסדר גם לקבל עזרה לפעמים. היא משקפת לו כמה רעיונותיו מיוחדים ומקוריים.

במשחק הכדור תמיר משתולל ופורק אנרגיה, ונהנה מאוד מן החופש שהחדר מאפשר. ניצן מגדירה כללים בסיסיים, אשר עליהם היא מתעקשת ללא פשרות, למשל שלא מטיחים את הכדור אחד בשני וכד'. תמיר בוחן את הכללים ומנסה לפרוץ אותם, אך מבין די מהר שניצן לא מוותרת עליהם ולבסוף משתף פעולה. היא מכינה אותו מספר דקות לפני שעליהם להיפרד והפעם הוא פחות מתקשה לסיים ולעזוב את החדר.

בשבועות הבאים הקשר בין תמיר לניצן הולך ומעמיק. הפגישות נעשות חשובות עבור תמיר, והוא מחכה להן בקוצר רוח. הוא ממעט לדבר עם ניצן על מה שעובר עליו בבית ובבית הספר, וכאשר היא שואלת, הוא עונה בקצרה והיא אינה מתעקשת, חשוב לה שידע שיש לכך מקום אם ירצה. הוא עוסק בעיקר בבניה - מחבר עצמים, מתכנן, פותר בעיות טכניות. הוא לומד להיעזר בניצן ומבקש את עזרתה גם כאשר הוא לא בהכרח זקוק לה. הוא מתגאה ביצירותיו, ומבקש להראותן להוריו כשהם באים לקחת אותו. הוא עדיין חווה תסכולים לא מעטים. כאשר חלק מתפרק למשל, ברגע הראשון הוא זורק הכל ורוצה לוותר. ניצן לא נבהלת, אומרת שזו זכותו לוותר והוא אינו חייב לעשות כאן דבר, אבל אם הוא רוצה, היא מוכנה לעזור לו למצוא פיתרון. היא נותנת מקום לתסכול, אינה מבטלת אותו, אלא משקפת אותו. היא מציינת שרעיונותיו מיוחדים ומורכבים ולכן קשים לעתים ליישום.

חלק בלתי נפרד מהטיפול הנו מעורבותם של הוריו של תמיר. הם מגיעים לפגישות הדרכה עם ניצן אחת למספר שבועות. בפגישות אלו ניתן להם מקום לדבר על הקשיים שלהם עם תמיר, ועצם הידיעה שהם אינם לבד בהתמודדות עוזרת להם מאוד. בעזרת ניצן הם הבינו, כי הציפיות הגבוהות שלהם מתמיר מכבידות עליו והעובדה שתמיר נחשב לילד מוכשר כל כך למעשה מכניסה אותו לחרדה ואינה מאפשרת לו להסתכן בכישלון. הבנה זו סייעה להם לשנות את המסרים הגלויים והסמויים שהם מעבירים לתמיר. כמו כן עזרה להם המטפלת להציב גבולות באופן ברור ומוגדר יותר, מבלי להסתבך במאבקי כוח מיותרים. היא נתנה להם קווים מנחים אשר החזירו אליהם את הסמכות ואת השליטה בסיטואציות בבית, ובמקביל - העניקו לתמיר תחושת ביטחון.

לאחר שלושה חודשים של טיפול החלו דליה ואיתן בעלה להרגיש את השינוי אצל תמיר. בבית הספר תמיר עדיין התקשה לשבת ללמוד, אך הקושי שלו לא הוביל להתנהגויות הסוערות והפוגעניות שבעבר. הוא החל ליצור שוב קשרים חברתיים וגם בבית נעשה הרבה יותר רגוע. במהלך השנה שלארכה נמשך הטיפול המשיכו כולם בסביבתו של תמיר להרגיש את השינוי לטובה אשר חל בהתנהגותו, ביכולתו ללמוד, בקשרים שלו עם הסובבים אותו ובמצב הרוח שלו.

טיפול בהבעה ויצירה מתאים כמעט לכל אחד, ובמיוחד לילדים ומתבגרים. ראשית, הם נהנים מן הפעילויות השונות. מרבית המטפלים באמנויות אינם נצמדים לתחום אחד, גם אם התמחו בו, ומתאפשר לילדים להתנסות גם ביצירה פלסטית, גם בדרמה, בתנועה ובמוסיקה. בנוסף לכך, ילדים רבים אינם אוהבים לדבר על הקשיים שלהם. כפי שהדגמתי בתיאור המקרה של תמיר, מטופל אינו חייב לדבר על מה שקשה לו על מנת לעבור תהליך טיפולי משמעותי. בדרך כלל, המטפלת שואפת לפתח דיבור רגשי עם המטופל, והעיבוד המילולי הוא חלק בלתי נפרד מן הטיפול. עם זאת, ישנם מקרים בהם המטופל אינו מסוגל בנקודת זמן מסוימת לשיח כזה.

טיפול בהבעה ויצירה הוא טיפול רגשי שמתייחד, בין השאר, בכך שהוא נוגע ברבדים רבים נוספים אשר קשורים למערכת היחסים בין המטופל לבין היצירה שלו, וכן נוגע ברבדים לא מודעים אשר משתקפים ועולים דרך האמנות.

טליה בנדרלי היא מטפלת באומנות ומנחת קבוצות, מנהלת תחום הטיפול ב"תלתן"- מרכז למידה וטיפול בע"מ

בואו לדבר על זה בפורום טיפול בהבעה ויצירה.