הפרעת חרדה כפייתית

מה המשותף לדיוויד בקהאם, לשחקנית קמרון דיאז, לדונאלד טראמפ, הריסון פורד ולודוויג ואן בטהובן? כולם אנשים מפורסמים עם תסמונת הנקראת הפרעת חרדה כפייתית (OCD). תסמונת זו מתבטאת בהתנהגות אובססיבית, כגון: נטילת ידיים חוזרת ונשנית, ניקוי ושפשוף ידיות דלת בטרם פתיחתה, פחד מחיידקים המונע לחיצת ידיים ואובססיה לסימטריה ולדברים בזוגות.

כל אדם חווה במידה מסוימת מחשבות טורדניות או אפילו מעט כפייתיות בשלב כלשהו במהלך חייו. זכרו כמה פעמים יצאתם לעבודה ופתאום ניקר בכם הספק - האם נעלתי את הדלת? האם השארתי את הסיר על הגז? מרבית האנשים יצליחו לסלק מחשבה מטרידה זו. לא כך אצל הסובלים מהתסמונת הנקראת הפרעה טורדנית אובססיבית.

הפרעה כפייתית אובססיבית (OCD - Obsessive compulsive disorder) היא מחלה השכיחה בקרב 3% מהאוכלוסייה ושייכת לקבוצות חרדה.

^^להפרעה הטורדנית הכפייתית 4 מרכיבים מאפיינים:^^

1. מחשבה חוזרת מטרידה הנתפשת על ידי האדם הסובל ממנה כמוגזמת, מיותרת או בלתי הגיונית אך הוא אינו מצליח להיפטר ממנה; לדוגמא המחשבה שמשהו רע יקרה למישהו משמעותי לי, או המחשבה שיש עלי חיידקים שאני יכול להעביר לאחרים.

2. החרדה או תחושת אי הנוחות המתעוררת בעקבות המחשבות הטורדניות.

3. "טקסים" חוזרים שמטרתם להוריד את תחושת החרדה ולהרגיע את המחשבה הטורדנית, לדוגמא רחיצות ידים חוזרות, או בדיקות חוזרות של דלתות, גז חשמל. אלא שמעשים אלה גורמים לתחושת אי נוחות בפני עצמם ובכל מקרה מרגיעים לטווח קצר.

4. הימנעות ממצבים שונים אשר יכולים לעורר את המחשבות הטורדניות, כמו למשל לחיצת ידיים לאנשים אחרים. רוב האנשים עם OCD מודעים לכך שהאובססיה והכפייתיות שלהם אינן הגיוניות, אך הם אינם יכולים להתעלם מהן או להפסיק אותן.

טורדנות כפייתית משתלטת על חיי הלוקים בה ומפריעה לתפקודם התקין. הסובלים מהמחלה מדווחים על סבל גופני ונפשי ועל קושי לקיים חיי חברה תקינים. בשני קריטריונים אלה (הפרעה לתפקוד יומיומי וסבל רב) נבדלת המחלה מסתם התנהגות אובססיבית כפייתית בלתי מזיקה.

מחשבות כפייתיות-אובססיות נפוצות הן: חשש מלכלוך או חיידקים, התעקשות על סדר, סימטריה (איזון) ודיוק, דאגה מכך שמשימה מסוימת בוצעה בצורה לא נאותה גם כאשר האדם יודע שאין זה נכון, פחד ממחשבות חטא וזדון, צורך בחיזוקים תמידיים, פחד מפגיעה בבן משפחה או חבר ועוד. דוגמאות להתנהגות כפייתית (קומפלסיות) הן: ניקיון וטיפוח, כגון רחיצת ידיים, שהייה במקלחת במשך 4-6 שעות ורחיצת הגוף או צחצוח שיניים שוב ושוב. התנהגויות נוספות אופייניות הן: בדיקת מגירות, בדיקת מנעולי דלתות ומכשירי חשמל כדי לוודא שהם סגורים, נעולים או כבויים, חזרה על אותה פעולה שוב ושוב, כגון כניסה ויציאה בדלת, ישיבה בכיסא ושוב עמידה, או נגיעה באובייקטים מסוימים מספר פעמים וסידור וארגון פריטים בדרכים מסוימות. בקרב אנשים במגזר הדתי נסובה התסמונת לעתים סביב תחושת טומאה, חשש ממחשבות זרות או חרדה שטקס דתי לא בוצע כהלכה כגון תפילה חוזרת שוב ושוב, הליכה חוזרת למקווה ועוד.

אחת מדרכי ההתמודדות הלא יעילות עם חרדה היא ההפרעה הכפייתית. כאשר אנו חושבים שוב ושוב על מקור הסכנה יש לנו תחושה של שליטה, הכוננות המוגברת מאפשרת למנוע את הסכנה או להיות מוכנים לקראתה, אם וכאשר תופיע. למשל קיום טקסים חוזרים של נטילת ידיים, "כדי שלא אזהם את העולם", או אקטין את הסכנה להידבק במחלות; יש לנו הרגשה של שליטה כלשהי בסכנה.

יש סיבה להניח שלבעיה נפשית זו יש גורמים גנטיים. בסריקות מוח נמצא, כי אזורים האחראים על דחפים "פרמיטיביים" במוח (בעיקר דחפים הקשורים באיתור סכנות, התגוננות בפניהן וכד'), פעילים יותר אצל הסובלים מטורדנות כפייתית. משערים כי תופעה זו קשורה בהפרשה מופחתת או בלתי-מאוזנת של סרוטונין, מוליך עצבי (נוירוטרנסמיטור) מרכזי הקשור לוויסות מצב הרוח וקשור גם להפרעות חרדה אחרות ולדיכאון. הרמות הנמוכות של סרוטונין גורמות לנטייה לחרדה ולדיכאון, ולפיכך מעצימות בעיות נפשיות שאצל רוב בני האדם לא היו מפריעות לתפקוד ולא היו גורמות להתנהגות חריגה.

מרכיבי ההפרעה הכפייתית-אובססיבית:

^^חשיבה טורדנית^^

אדם הסובל מההפרעה חושב שוב ושוב על אותם דברים, וכך הוא מרגיש שיש לו יכולת שליטה עליהם. לדוגמא, מחשבות טורדניות מוגברות לקראת סכנה גורמות לו לחשוב שאפשר למנוע אותה או לפחות להיות מוכן לקראתה. כאשר מקיימים טקסים חוזרים מרגישים שליטה בסכנה - טקס נטילת ידיים יקטין את הסכנה להידבק במחלות או בזיהומים.

^^חרדה^^

בזמן חרדה נתפסת הסכנה כבעלת הסתברות גבוהה להתרחשות, ולכן קיימת נטייה מוגברת להתגונן על ידי טקסים ומחשבות כפייתיים, על מנת לא להיות מופתעים. למרות שהסובלים מודעים לכך שההתנהגות היא מיותרת ומפריעה, כאשר יש ניסיון להפסיק אותה נוצרים מתחים ואי נוחות רבים.

^^הימנעות^^

המחשבות האובססיביות גורמות להימנעות פאסיבית. לדוגמה, הידיעה מראש שאם הסובל מההפרעה יכנס למקלחת הוא לא יוכל לצאת ממנה, אלא לאחר 6 שעות, ועל כן הוא נמנע מלהיכנס ולהתקלח. זאת בעקבות התחושה שהוא עשה את מה שניתן כדי למנוע את הסכנה. הטקס עוזר לאדם להימנע מהחרדה ואם הוא יזניח את הטקסים או המחשבות, עלול לקרות אסון שהוא יהיה האחראי לכך.

התמודדות יעילה עם הפרעה טורדנית מבוססת על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי משולב בטיפול תרופתי, המעכב את פירוק הסרוטונין במערכת העצבים המרכזית. הטיפול ההתנהגותי-קוגנטיבי מלמד את החולה לשלוט בתסמיני המחלה (למשל איך להימנע מהפעולות הטקסיות תוך צמצום תחושת החרדה). הן הטיפול התרופתי והן הטיפול ההתנהגותי מצליחים לא רק להקל על חיי החולה, אלא גם לחולל שינויים בתמונה שמפיקה סריקת המוח.
בטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי לומדים לזהות את מקור החרדה ולהבחין בין התגובות לחרדה לבין הסכנה עצמה, כלומר לומדים להבין שלא בכל פעם שחשים חרדה אכן מתקיימת סכנה. בטיפול גם מתבצעת למידה של שינוי דפוסי החשיבה. חלק חשוב בטיפול הוא ביטול ההימנעות על ידי חשיפה מבוקרת לחרדה. אמנם החשיפה לחרדה גורמת בשלב ראשון להגברת החרדה, אך כאשר חווים שוב ושוב אפשרות להחזיק מעמד בלי הטקס (בעזרת כלים להפחתת חרדה), החרדה מתחילה לרדת. בנוסף, מושגת שליטה יעילה יותר ורגיעה מתמשכת. כמו-כן, הצורך בהתנהגויות הכפייתיות פוחת וניתן להסתדר בלעדיהן, הרבה פחות אנרגיה משמשת להגנה בפני סכנות נדירות ואיכות החיים משתפרת. הן הטיפול התרופתי והן הטיפול ההתנהגותי מצליחים לא רק להקל על חיי החולה, אלא גם לחולל שינויים בתמונה שמפיקה סריקת המוח.

ד"ר יהודה ששון הוא מומחה בעל נסיון רב שנים בטיפול בהפרעות חרדה, המנהל המקצועי של מכון "פירלס".

בואו לדבר על זה עם ד"ר ששון בפורום חרדות ופוביות.