משבר משפחתי בגיל ההתבגרות

מי סובל יותר בתקופת גיל ההתבגרות - ההורה או הילד? תלוי את מי שאולים. "המונח 'משבר גיל ההתבגרות' מציין את שלב המעבר של ילד מתקופת הילדות לעולם המבוגרים. מכיוון שבתקופה זו חווים רבים מבני הנוער קשיי הסתגלות, היא נחשבת לתקופה משברית", אומרת ענת אשד, יועצת להורים ולצוותים חינוכיים ומנהלת פורום מכון אדלר. "הקשיים הם מאוד סובייקטיביים בעוצמתם, וכמובן שאין 'תו-תקן' שמצביע על מועד מסוים שבו מתחיל הקושי. תקופת גיל הבגרות נקראת גם תקופת הנעורים, וקיים קשר בין המילה נעורים והתנערות. התנערות היא תמיד זעזוע", אשד מוסיפה.

אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית מומחית ומדריכה בתחום פסיכולוגיה קלינית בתחנת ת.ל.מ. בסמינר הקיבוצים, אומרת כי גיל ההתבגרות הפסיכולוגי מתרחש במקביל לשינויים הפיזיולוגיים שעוברים מתבגרים, ונהוג להגדיר את התחלתו בין הגילאים 11 ו-12. "הסיבה שהיום נוטים להצביע על התחלה מעט מוקדמת יותר היא כפולה", מסבירה גודקאר. "מבחינה פיזיולוגית יש נטייה להתפתחות מינית מואצת אצל חלק מהילדים. בנוסף, נראים מאפיינים פסיכולוגיים שפעם יוחסו לשלב התפתחותי זה, והיום רואים אותם גם אצל ילדים צעירים יותר - מרדנות, זלזול בסמכות ההורים ועליית קרנה של קבוצת בני הגיל, התפתחות חשיבה מופשטת, עיסוק במיניות וביחסים עם בני המין השני ועוד". ואילו אשד אומרת שאצל כל ילד תקופת גיל ההתבגרות מתחילה בגיל אחר, אך לא משנה מתי, כי ממילא ההורים קולטים אותה על פי רוב באיחור. "לוקח זמן להורים להבין שהילד, שהיה עד כה תחת השפעתם ומרותם, מתחיל לפתח לעצמו חיים נפרדים. ההבנה הזו תופסת את ההורים על פי רוב בלתי מוכנים ופגיעים. ההורים מוצאים את עצמם נלחמים, מותשים ומודאגים מול מתבגר שרוצה כעת לחזור מבילוי בשעה מאוחרת, או לשים פירסינג, להפסיק ללמוד או לשמוע מוסיקה בקולי קולות מבלי להתחשב".

אז מה עושים? הילד מתבגר ופתאום מתחיל למרוד בהוריו, לעיתים ההורים נשארים חסרי אונים ולא בטוחים מהי הדרך הנכונה להגיב למצב החדש שנוצר בבית. "הורים שמבינים כי תהליך ההתרחקות של הילד הוא טבעי וזהו שלב בחיים, ייפגעו פחות ויוכלו להכיל את התהליך וכמובן את הילד", מרגיעה אשד. "הורים חזקים לא נעלבים אם הילד אומר להם שהוא מעדיף כעת לבלות עם החברים במקום לבוא איתם לארוחת השבת אצל הסבא והסבתא". אולם, לא פשוט להיות הורה מכיל כאשר הילד מתנהג ברשעות או במרדנות. "ילדים מכירים היטב את נקודות התורפה של ההורים ועליהם הם לוחצים ומכאיבים", מסבירה אשד. "ככל שמערכת היחסים יותר גרועה, כך הכאב יותר גדול. על פי רוב, מערכת יחסים גרועה נובעת מהצורך בשליטה שמוביל למאבק כוח. כאשר להורה חשוב לשלוט בילד, הוא עלול לנסות ולהכניע אותו תוך כדי איומים, השפלות ועונשים. ילד שגדל עם הורה שתלטן, עלול לגדול ולהיות ילד מרדן. ילד כזה, למשל, לא יצא מהחדר כשכולם אוכלים: 'מה תעשה לי?' הרי אי אפשר לקחת אותו בכוח כמו ילד קטן. הנער מתחיל להבין שבעצם אין להורים שום נשק נגדו והוא מתחיל לעשות ככל העולה על רוחו".

"הפניית העורף להורים ועליית קרנם של בני הגיל אופיינית לגיל ההתבגרות, משום שזה השלב של השגת נפרדות וזהות עצמאית יותר מזו שנבנתה עד כה בצל ההורים", אומרת גודקאר. "זו הסיבה שמתבגרים רבים מסתגרים, מבקשים לשמור על פרטיותם מפני ההורים, וגם מבקשים להגדיר את עצמם באופן מנוגד להוריהם ולמה שמזוהה עם המשפחה. למשל, יהיו מתבגרים שבשל זה ינקטו עמדה או אידיאולוגיה מנוגדות לזו של הוריהם, או יטילו ספק באמיתות דברי הוריהם. יהיו מתבגרים שיתייחסו לכל בחירה של ההורים כמשקפת גישה שמרנית, שעבר זמנה, ולא מתאימה להם. אולם חשוב לזכור שלא כל המתבגרים עוברים בדיוק את אותה דרך, ויש מתבגרים רבים שלא 'מורדים' או שעושים זאת בגיל מאוחר הרבה יותר".

הורים למתבגרים עלולים להיכנס עם הילדים למאבקי כוח על דברים שנראים להם מאוד עקרוניים: על חזרה בשעה מסוימת הביתה, על סידור החדר של הילד, על לימודים, על חברויות שלא נראות להם וכו'. "הורה למתבגר אמור להתנהג בבגרות", אומרת אשד. "רק כשההורה מצליח להבין שהתנהגויות שליליות של הילד מגיעות ממקום של מצוקה, הוא יכול להיות יותר אפקטיבי - להציב גבולות ולתמוך בילד. לדוגמה, ילד מתבגר להורה: 'אתה לא מבין שום דבר' הורה שעסוק בעצמו עלול להיעלב ולענות: 'אל תדבר אלי כך' ואילו הורה שמבין שיש כאן ילד שמרגיש חלש ולכן צריך להקטין את האחר כדי להרגיש שהוא יותר ממנו, יגיב: לא נעים לי לשמוע שאני לא מבין שום דבר, אשמח אם תסביר לי ואז אבין".

אשד מדגישה שהורה שמתעקש על דרך מסוימת, מתמקד בדרך ופחות בילד. לדוגמה: הורה שמתעקש ונלחם עם ילד על הלימודים. כוונת ההורה חיובית, חשוב לו שהילד ילמד ויצא לחיים עם תעודה ומקצוע. אבל אם הילד לא מעוניין ללמוד, ההתעקשות הזו עלולה לקלקל את האווירה ואת היחסים בין ההורה לילד. לכן, על ההורה בשלב מסוים להרפות ולנסות ולהבין מדוע הילד לא לומד. אולי הילד מרגיש חלש? אולי אין לו כוחות? איזה דברים מציקים לו? במקום להתמקד בלימודים, על ההורה לשפר את היחסים עם הילד. חשוב לעזור לו לשפר את תחושת הערך שלו ואז סביר להניח שאם הילד ספג כל שנות ילדותו את המסר שלימודים הם ערך חשוב, הוא יחזור ללימודים כשהוא ירגיש מסוגל".

גודקאר ממליצה להורים למתבגרים פשוט להקשיב ולתת כבוד לילדים ולכישורים המתפתחים שלהם. "הם כבר כמעט בוגרים מבחינת יכולת החשיבה, והם מסוגלים יותר לפעול בעולם בצורה עצמאית. חשוב לנסות לנהל דיאלוג ומשא ומתן, ולהרפות קצת מדפוסים שכבר לא מתאימים לגיל הילד. זכרו שאתם עדיין ההורים ולא החברים של ילדיכם. זה תפקיד חשוב ועמדה שחשוב לשמר", אומרת גודקאר. כמו-כן, היא מוסיפה שיש לזכור שבהורות הרבה ממה שנדרש זה פשוט לשרוד, לעבור את התקופות הסוערות ולשמור על יציבות וקור רוח ככל הניתן, לזכור שאפשר לצפות לבלתי צפוי - כל מתבגר או מתבגרת עובר מסלול ייחודי, ואין סיבה להיכנס לבהלה מפני דברים שלא קרו ושאולי גם לא יקרו.

לאלו מכם שמאמינים כי ילדיהם מפותחים מאוד לגילם ולכן התחילו את גיל ההתבגרות מוקדם יותר - לא כל התנהגות שלילית של הילד מעידה על כך שהוא נמצא בגיל ההתבגרות. "הורים רבים מתרצים התנהגות בלתי רצויה של ילדם בכך שהוא נמצא עכשיו בתקופת גיל ההתבגרות", אומרת אשד. "אני שומעת מהורים לילד בן שמונה, 'הילד שלי מתנהג בצורה לא הולמת, מרשה לעצמו, מתמרד ומתווכח, כנראה הוא מתחיל את גיל ההתבגרות'. ייתכן שגם ילד בגיל שמונה יתחיל למרוד, אבל לא כל מרד הוא סימן לגיל ההתבגרות. הרבה מאוד פעמים מרד של ילד נובע מכך שהוא נמצא עם ההורים במאבקי כוח ושליטה".

בואו לדבר על זה בפורום גיל ההתבגרות ומורכבותו.