התפתחות הילד: התמכרות לטלוויזיה

לא פעם הורים לילדים ולפעוטות משבחים את החשיפה לטלוויזיה ומציינים כמה חשוב הגירוי להתפתחות הילד. זהו מיתוס שיש לנפצו על ידי הבנת הנזק שבצפייה, ניתן למזער אותו בהתבסס על מחקרים עדכניים. רובנו לא מודעים למשמעות הכמותית של הצפייה בטלוויזיה. על פי סטטיסטיקה עדכנית, ילדים עד גיל שש צופים במסך הקטן כ-60 שעות בממוצע בשבוע. בהמשך, עם המעבר לבית הספר, מספר שעות הצפייה יורד מעט לרמה של 6.5 שעות ליום בממוצע. כלומר, מספר השעות המצטבר שבהן הילדים יושבים מול המכשיר גדול יותר ממספר השעות שאותן הם מבלים בבית הספר. אם נספור את השעות, נגיע למסקנה המדהימה כי מלידה ועד גיל 70 נצבור כ-10 שנות צפייה בטלוויזיה (87,000 שעות). נתון נוסף המעלה באופן משמעותי את שעות הצפייה הוא מכשיר טלוויזיה בחדר הילדים שקיים היום ב-65% מהמקרים.

אחד הדברים הזועקים מהנתונים הסטטיסטיים הוא החשיפה לאלימות שהילדים חווים מדי יום: בהנחה שילד צופה בטלוויזיה ארבע שעות ביום, הוא ייחשף עד גיל 13 למאה אלף מעשי אלימות ול-8,000 מעשי רצח. זוהי חשיפה מאסיבית של ילדים לאלימות, חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית.

כאשר אנחנו צופים בטלוויזיה, תוך כ-30 שניות המוח עובר ממצב של גלי בטא למצב של גלי אלפא, כלומר, למצב של ערנות למחצה. בנוסף לכך, המוח השמאלי, המתמחה בפעילות רציונלית ולוגית, נכנס למצב של המתנה. המוח הימני, העוסק יותר בתחושות, אסוציאציות, ופעילות הקשורה פחות לתודעה, הופך להיות המוח הדומיננטי. מכאן ניתן להבין את כוחן הרב של הפרסומות החודרות בקלות אלינו ללא החסם של המוח השמאלי. לא פעם קשה לנו לקבל את העובדה שאנחנו מזמזמים פרסומת שממנה אנו סולדים או קונים מוצר שאיננו מעוניינים בו. הבעיה חריפה יותר בקרב ילדים ופעוטות. ניתן להבחין במספר השפעות שליליות של הטלוויזיה על תהליך התפתחותו של הילד:

פגיעה בתפישת המציאות - מי מאתנו לא נכח במחזה שבו הפעוט הולך לחפש את האנשים בתוך הקופסא ששרים ומדברים, לא מוצא אותם ולא מצליח להבין מה קורה? בזמנים הקריטיים להתפתחותו, הפעוט מתקשה להבדיל בין המציאות לבין מה שקורה על המסך, דבר שעלול לגרום לו בהמשך קשיים בהבנת המציאות - גם כילד וגם כבוגר. המצב הזה מחריף במיוחד אחרי חשיפה ממושכת למשחקי מחשב אלימים. התוצאה בחלק מהמקרים היא חוסר יכולת לקלוט שאלימות גורמת נזק למי שסופג אותה כאשר הכל נראה כמו משחק מחשב או סרט בטלוויזיה שבו הגיבור קם אחרי כל סצנה, המשחק מתחיל מחדש ואין כל התעכבות על הסבל של מי שנפגע. זוהי אלימות סטרילית, אשר ביטויים לה אנו מוצאים לא פעם בתיאורי הילדים מה הם יעשו למי שאינו מוצא חן בעיניהם.

האטה בהתפתחות המוטורית - ילד הוא יצור תנועתי הבונה את מערכת העצבים שלו בשנותיו הראשונות וזקוק לתנועה ולמגע על מנת לפתח כשרים אלו. הישיבה מול הטלוויזיה מקטינה משמעותית את הזמן המוקדש לתנועה, הן בילדות המוקדמת והן בהמשך.

עומס יתר של חוויות - עומס היתר נוצר כתוצאה מקצב האירועים ומתחלפות תמונות מהירים מדי. מצד שני, כאשר הילד מגיע לבית הספר או לגן, הוא מתחיל להשתעמם כי הוא רגיל לעוצמות גירוי ולקצב אירועים הרבה יותר מהירים. החיים פתאום נראים מאוד משעממים ואפורים אל מול הברק, הקצב והצבעים על המרקע. המורה לא יכולה לבדר אותו, והיא אף מעיזה לבקש להטיל עליו מטלות.

פגיעה או האטה ביכולת הדיבור - ילדים בגיל הרך בונים את כושר הדיבור ברמת המוטוריקה וברמת ההיגוי. הם אינם משתמשים בשפה באופן פעיל בשל הישיבה הפסיבית מול המכשיר וחוסר היכולת לאינטראקציה כפי שקורה כאשר הם נמצאים עם מבוגר המנהל שיחה איתם, מתקן טעויות ויוצר דיאלוג חי.

פגיעה בראייה - המבט הנדרש כדי לצפות בטלוויזיה הוא מבט לא ממוקד, וישיבה של שעות מול המסך גורמת להתעייפות העיניים ולפגיעה בחוש הראייה.

חיקוי - הסרטים ורוב התכנים המשודרים הם תכנים מסחריים בעיקר, ומשמשים מודל לחיקוי אצל ילדים ואצל מתבגרים. כתוצאה מכך, התנהגות אלימה או התנהגות מינית הופכות להיות נורמות מקובלות מכיוון שגיבורי הסרטים משתמשים במוטיבים אלו לעיתים תכופות.

הרצון לסיפוק מיידי - הן הטלוויזיה והן המחשב מרגילים את הילדים לסיפוק מיידי ומקטינים מאוד את הסבילות, הסבלנות וההתמדה לקראת מטרה רחוקה.

פגיעה בקשרים חברתיים - אחד החוקרים בתחום מדמה את הטלוויזיה לחלילן מהמלין, אשר בקסם חלילו מצליח לקחת את כל ילדי הישוב למקום לא נודע. אנלוגיה זו מפתיעה בחריפותה כאשר אנחנו משווים את מספר הילדים המשחקים מחוץ לכותלי הבית ביום-יום מול מספר הילדים ששיחקו יחד לפני 30 או 40 שנה. הרחובות ומגרשי המשחקים של היום כמעט ריקים, וטענות ההורים כי הילד יושב כל היום מול המסך ונמנע מלפגוש חברים נשמעות שוב ושוב.

הגברת האלימות והנטייה לפתח תסמינים של הפרעות קשב וריכוז - לאחר מעקב אחרי עשרות אלפי ילדים, נמצאו הוכחות חד משמעיות כי אלימות ובעיות קשב וריכוז קשורות למספר שעות הצפייה ולגיל הצופה. ככל שהגיל צעיר יותר ומספר השעות גדול יותר, כך הסיכויים להתנהגות אלימה או להפרעות בריכוז גדלים.

השמנה עקב אכילה לא מבוקרת מול המסך וחוסר תנועה - הטלוויזיה היא כנראה אחד הגורמים להשמנה בעולם המערבי בשל אכילה לא מבוקרת, כאשר כל העניין ממוקד במסך ולא בטעם של המזון ובהנאה ממנו. הרגשת השובע לא מגיעה, הגוף נמצא ללא תנועה שעות ארוכות, ומכאן הדרך לעודף משקל קצרה מאוד.

עלייה בצריכת סיגריות ואלכוהול כחיקוי להתנהגות השחקנים על המרקע - נתונים אלו הוכחו במחקרים שונים ומהווים מבחינת ההורים מקור לדאגה עקב ההשלכות השונות כמו תאונות דרכים, התנהגות אלימה ופגיעה בבריאות.

כיצד אם כן ניתן להתמודד עם הבעיות הללו? התשובה אינה פשוטה. להלן מספר רעיונות כיצד ניתן למזער את הנזק ובמקביל לאפשר צפייה בטלוויזיה.

מומלץ להגביל את גיל הצפייה - הגבילו את הצפייה למעל גיל שלוש. על פי המלצת הארגון האמריקאי לרפואת ילדים, אין לאפשר לילדים מתחת לגיל שלוש לצפות בטלוויזיה. בשנים אלו נקבעים התנהגויות והרגלים אשר ילוו את הילד בהמשך חייו. אחד המחקרים בנושא מראה כי התנהגות חריגה שאומצה עד גיל חמש-שש, עקב צפייה רבה בטלוויזיה, יהיה קשה מאוד לשנות בהמשך. לכן, גם אחרי גיל שלוש, יש להגביל מאוד את זמן הצפייה ולשים דגש גדול יותר על פעילות משותפת בחיק המשפחה ועם חברים, ולהימנע ככל האפשר מבילוי פאסיבי מול המסך.

לצפות ביחד - חשוב לשבת עם הילד הצעיר ולצפות איתו בתוכנית ואף לדבר על התכנים הנצפים הן במהלך התוכנית והן בסיומה, כדי למנוע מצב של חוסר מודעות ונטרול חוש השיפוט של הילד.

טלוויזיה: לא בחדר הילדים - יש להימנע מהכנסת מכשיר לחדרו של הילד וכך לא לאבד את הבקרה על החומר הנצפה ועל כמות השעות שהילד מבלה מול המסך. מחקרים הראו באופן חד משמעי כי הכנסת המכשיר לחדרו של הילד מעלה באופן משמעותי את משך הזמן שבו הוא מבלה בצפייה או מול המחשב.

פעילויות משותפות או משחקים משותפים - תופעה מעניינת היא, כי ככל שהילד פחות חשוף למסך, כך הוא פחות מבקש אותו.

ד"ר מוטי לוי הוא הרופא הראשי ברשת מרפאות כללית רפואה משלימה.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום פסיכולוגיה קלינית של הילד והמתבגר
פורום התמכרות