גיל הזהב והדיכאון שבעקבותיו

כ-15% מהקשישים החיים בקהילה סובלים מתסמינים שונים וביטויים שונים של דיכאון. בעיות דיכאון הן שכיחות ביותר בגיל המעבר. קשישים הסובלים מדיכאון משמעותי מהווים כ-3% מהאוכלוסייה. ואילו בקרב מבוגרים המתגוררים בבתי אבות השכיחות היא של 25%.

ישנם גורמים שונים לדיכאון, וביניהם: גנטיקה והיסטוריה משפחתית, מין (נשים מאובחנות כסובלות יותר מדיכאון) וצורת מגורים - מגורים לבד ותחושת הבדידות הנלווית אליהם והיעדר רשת חברתית תומכת וקרובה.

קיים קשר בין דיכאון לחולי. דיכאון עלול לגרום לכשל של המערכת החיסונית ולהעלות את הסבירות לחלות במחלות מסוגים שונים. דיכאון יכול להיות תופעת לוואי לתרופה הניתנת לשם טיפול בבעיה בריאותית אחרת.

הדיכאון בגיל הזיקנה קשור יותר לאובדן, לצמצום בקשרים חברתיים ולצמצום בפעילויות מסוגים שונים. אולם, מלבד גורמים חברתיים לדיכאון, קיימים גם שינויים אורגניים המשפיעים על מצב הרוח, כמו למשל הולכה עצבית איטית יותר ורמת סרוטונין נמוכה. איכות חייו של קשיש דכאוני שאינו זוכה לטיפול יורדת והוא חש בכאבים פיזיים ובקושי נפשי.

תסמינים מרכזיים של הדיכאון הם: אפקט דכאוני המלווה בעצב גדול, איבוד עניין בפעילויות שפעם הסבו הנאה, חוסר אנרגיה ותחושת חוסר ערך או חוסר תקווה. תסמינים נוספים הם: קושי בריכוז וקושי בקבלת החלטות, איבוד תיאבון, בעיות שינה ומחשבות על מוות. קיימת נטייה לייחס תסמינים אלה, לעיתים קרובות, לתהליך ההזדקנות הפיזית של הגוף, במקום לייחס אותם לנטייה לדיכאון.

קשישים אינם נוטים לפנות ביוזמתם לקבלת טיפול בדיכאון. לפניה לטיפול נפשי קיימת סטיגמה בעייתית ולה תפקיד חשוב אצל קשישים. רבים מהם גדלו והתחנכו בתקופה בה בעיה נפשית נחשבה כמילה נרדפת למשוגע או יוחסה לאדם שאינו מסוגל לפתור את בעיותיו בעצמו או חסר רצון להתמודד.

המשפחה עשויה לעזור או לעכב את תהליך זיהוי הופעת הדיכאון. פניה לרופא על מנת שימצא את הדרך הטובה ביותר לעזרה לקשיש יכולה, לעתים, להציל את חייו של הקשיש. חוסר ההבחנה בסימנים הראשונים, ההתעלמות וההכחשה - עלולים לעכב את הטיפול ולהזיק. ניתן לטפל בדיכאון. טיפול ישפר, על פי רוב, את איכות חייו של הקשיש.

נועה נצר היא אחות ראשית בעמותת "מטב", המתמחה בטיפול באדם המבוגר.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום גריאטריה
פורום דיכאון - אבחון וטיפול