בין פסח לעצמאות - לא תמיד אביב
נפגעי תסמונת פוסט טראומתית חווים מידי שנה, ביום הזיכרון, את אובדנם וכאבם מחדש. שיתוף ברגשות מסייע בעיבוד החוויה ובהקלה על המועקה
"אחרי פסח" הוא המועד שבו האביב בעיצומו, זמן של יום ארוך אבל לא חם מידי, של שמיים בהירים בלי שמש קופחת, זמן שעוד רואים את לבלוב העצים ואנו עוד מלאי כוח מהחופשה הארוכה, מתכוננים לשמחת החג הבא - יום העצמאות.
עבור אחרים, סיומו של פסח וחילופי מזג האוויר מביאים לתחושת התכוננות פנימית אחרת, אלה הם נפגעי מלחמות ישראל ונפגעי פעולות הטרור. אירועי יום השואה ויום הזיכרון, וכן המעבר החד לחגיגות יום העצמאות, מעוררים את מה שמכונה בספרות המקצועית: רה-אקטיבציה של הארוע הטראומתי אותו חוו בעבר.
יום השואה ויום הזיכרון הם ימים קשים לכל אדם בישראל ומהווים ימי זיכרון קולקטיבים על כל הקרובים שלא חזרו מאימי השואה וממלחמות ישראל הרבות. נפגעי התסמונת הפוסט טראומתית חווים יום זה כיום זיכרון קולקטיבי ואישי כאחד: יום של אבל על החברים שנהרגו אבל גם יום אבל על עצמם, על הפציעות הגופניות והנפשיות ועל האני שהם הותירו. תופעה של "שחזור" (רה-אקטיבציה) חוויות המלחמה: הזיכרונות צפים, פלאשקבים עולים, כל רעש מקפיץ וכל סרט מלחמה מחזיר לחוויה האישית ולתחושות הקשות מאז, כמו גם טקסי יום הזיכרון עצמם.
יום השואה, החל שבוע לאחר פסח, מהווה אירוע משחזר עבור ניצולי מלחמות אך בעיקר עבור פדויי שבי החוזרים לחוויות השבי שלהם, בעקבות תמונות של מחנות ואסירים.
המעבר החד מאירועי יום הזיכרון ליום העצמאות מהווה קושי בפני עצמו. קושי זה מתחדד לאור המנהג לסיים את טקסי היום העצמאות במצג זיקוקי דינור המעורר גם הוא זיכרונות של פיצוצים וקרבות ירי עמם גם עולה תחושת המתח והחרדה. 
אחת התחושות המאפיינות ביותר נפגעי תסמונת פוסט טראומתית היא תחושת "אשמת ניצול", אשמה על שהם זכו להינצל ואחרים לא. יום הזיכרון הוא יום שנועד להזכרת המתים, על כן תחושת אשמת הניצול בקרב נפגעי פוסט טראומה מתגברת בימים אלה. הם חשים בושה על שהם זכו להינצל ואותם מתים, שזה היום שלהם, לא זכו.
תחושה נוספת המתוארת על ידי נפגעי תסמונת פוסט טראומתית היא שהם מתפקדים כ"מתים-חיים": הם אומנם כאן - נושמים, הולכים לעבודה, מקימים משפחה, אך צלקות המלחמה גורמות להם לחוש מתים מבפנים.
הדיסוננס שבין הזכרת המתים "האמיתיים" לבין התחושה המתמדת של "החי - מת", מתעצם ביותר ביום הזיכרון; הכאב שלהם מתגמד לפתע לעומת הכאב על ההרוגים. הבנה זו מעצימה עוד יותר את אותה תחושה של אשמת ניצול מתמדת.
יום הזיכרון הוא היום שבו מהללים, מעלים על נס, משבחים ומוקירים את חללי מלחמות ישראל. לאור זאת, נפגעי פוסט טראומה רבים חשים כעס רב על כך שאין מי שיזכיר אותם, אין מי שיעריך ויגבה את תרומתם למדינה ובייחוד את מה שהם הקריבו עבור המדינה. תחושות הכעס, לא פעם, הם גם על מפקדים שנטשו, פוליטיקאים ומדינאים שאכזבו או על בני משפחה שאינם מסוגלים להבין.
תגובות נפגעי התסמונת הפוסט טראומתית משתנות מאדם לאדם. ישנם נפגעים המגיבים בהסתגרות והתכנסות בעצמם. הם חשים פחד לספר את מה שעובר עליהם ועל החוויות החוזרות או שאינם מעוניינים להעיק על בני משפחתם, מה שמגביר את תחושות המצוקה והמועקה.
אנשים אלה נמנעים מלהשתתף בטקסי יום הזיכרון, אינם מסוגלים לבקר את משפחות ההרוגים, או להשתתף ולצפות בשמחת יום העצמאות ולכן מסתגרים בימים אלו לבדם.
נפגעי תסמונת פוסט טראומתית אחרים מתנהגים ההפך הגמור: הם נוסעים לכל טקס, פוקדים את כל בתי הקברות ומנסים לבוא במגע עם כל משפחות ההרוגים, מתוך רצון לחוות אפשרות לתיקון או מתוך רצון לבקש בכך מחילה על שהם בחיים.
החוויה של התמודדות עם הזיכרונות השבים, עם תחושות האשמה ועם ההצפה של גורמים מעוררים (סרטי מלחמה, צפירות וזיקוקי הדינור של יום עצמאות), מביאה לא פעם נפגעים שונים להתפרצויות זעם וכעס על קרוביהם, לכאורה באופן בלתי מוסבר, למצב רוח ירוד ומחשבות קשות.
רה-אקטיבציה היא נחלת כלל ניצולי מלחמות ישראל, על כן ניתן לראות אותה מופיעה גם אצל אנשים המנהלים אורח חיים תקין, מתפקדים בכל התחומים ונראים ביומיום חזקים ופעילים ככל אדם. יום הזיכרון מהווה, גם עבור המתפקדים שבנפגעי התסמונת הפוסט טראומתית, גורם מעורר, טריגר, שלא ניתן להתעלם ממנו ואינו פוסח על אף אחד.
יותר מכל חשוב להבין כי שחזור טראומה היא תופעה מוכרת, טבעית, ידועה ונפוצה. לכן דווקא ביום הזה חשוב כן לדבר על הדברים, כן לספר את הסיפורים וכן להביא לביטוי את התחושות הקשות שחזרו. כדאי לשהות עם בני משפחה, לשתף קרובים ולא להישאר לבד.
כאשר עולה קושי לשתף בני משפחה בתחושות ובחוויות מומלץ לפנות לאיש מקצוע. חשוב לא לדחות את הפניה לעזרה ולפנות כבר כאשר מתחילים לצוץ הזיכרונות, לרוב כבר בתקופה זו. מספר שיחות עם איש מקצוע בתחום של פוסט טראומה, יסייעו בעיבוד החוויה ובהקלה על מועקה ובהתמודדות עם ימי הזיכרון הקרבים.
נורית בן ארצי היא עובדת סוציאלית קלינית, מטפלת בפוסט טראומה, הקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית במרכז ד"ר טל.
בואו לדבר על זה בפורום טראומה והלם קרב.
