שאלה: אימא שלי (71) נמצאת בדיכאון מזה שנה וחצי בעקבות לחץ נפשי שחוותה, ותודה לאל ככל שהזמן חלף חלק גדול מהתסמינים חלפו. כל התסמינים של הדיכאון הופיעו באותו היום. מאחר ובתחילת הדיכאון אימא שלי סבלה מתנועתיות יתר, היא הופנתה לבית חולים, הרופאים שם אבחנו חשד לדמנציה עם גופפי לוי, בעקבות ממצאים פתולוגיים, ובעקבות כך ששאלו אותה שאלות בחשבון, כשגם כשהיתה בריאה, התקשתה לענות עליהן. לאימא שלי, ברוך השם, יש שיקול דעת הגיוני וזיכרון טוב לטווח קצר וארוך, ללא בעיות קוגנטיביות, אך סובלת מפחדים על עצמה, ומטופלת בכדור סירקואל 25 mg. לפי מה שקראתי, הדברים הנ"ל אינם מאפיינים דמנציה, אלא לכל היותר פסאודו-דמנציה, האם לדעתך אני צודק, או שיכולה להיות דמציה ללא התסמינים המוכרים שלה של זיכרון והתנהגות, והאם טיפול פסיכותרפי יכול לעזור לה?
תשובה: יש לגשת לפסיכיאטר ולבדוק את העניין. בבית החולים לא בטוח שנתנו אבחנה נכונה, ומאידך, בפורום לא ניתן לשלול זאת, אלא רק בביקור פרונטלי אצל פסיכיאטר. בפרט בפסיכיאטריה, חשובה מאוד פגישה פרונטלית בעיקר כשמדובר באבחון ראשוני. הרבה מאוד דברים בסיכום הביקור נקבעים באמצעות דברים שניתן להגיע אליהם רק בפרונטלי. בכל מקרה, דרך הפורום בוודאי שלא ניתן להשיג המידע המדובר בוודאות. בהצלחה ורפואה שלימה לאימך.
