שופוהוליק: התמכרות לקניות

^^"...יש לי חברה שיוצאת לקניות מספר פעמים בשבוע. היא קונה שישה זוגות של נעליים יקרות, ומחזירה חמישה. היא הביאה הביתה שבע או שמונה שמיכות, והחזירה כבר את כולן. היא קנתה שני מאווררי-תקרה, התקינה אותם, ואז הורידה אותם וקנתה שניים חדשים. היא מודה שיש לה בעיה. מה ניתן לעשות?"

"...אני חושב שחברה שלי מכורה לקניות בערוץ הקניות. במיוחד לתוכניות בהן המחיר צונח וצונח, עד שהמלאי נגמר. אין לה הכנסה גדולה, אך היא לא מפסיקה לספר לי על טבעות, מגבות או צעצועים שקנתה. תמיד מדובר במשהו בלתי-נחוץ בעליל. המצב מוביל לחובות לחברת האשראי."^^

אנחנו מתאמצים לחסוך כסף, עורכים תקציב משפחתי או אישי, מקצצים בחשבונות, חוסכים בדלק ובחשמל, ומעדיפים לקנות "יד שנייה". כך אנחנו נראים במשבר כלכלי. כולם מחפשים דרכים לחסוך קצת יותר, חושבים פעמיים על כל רכישה, מחפשים רכישות זולות יותר ובודקים כיצד להקטין חשבונות.

אך יש אנשים שאינם מתאמצים לחסוך כלל. אין מדובר בעשירי האלפיון העליון או במפורסמים המרוויחים מיליונים, ואין מקום לקנאה. מדובר באנשים הלוקים בהתמכרות לקניות, בדחף בלתי-נשלט לבזבז כסף.

קניינות כפייתית, המכונה גם "התמכרות לקניות", היא ממכרת והרסנית כמו התמכרות לאלכוהול או לסמים. התמכרות לקניות מורכבת הרבה יותר מסתם חוסר ארגון פיננסי או חוסר אחריות. זוהי הפרעת התמכרות שעלולה להרוס את חייו של הלוקה בה. אנשים הלוקים בהפרעה זו חווים ככל הנראה הצפה של כימיקלים במוח כאשר הם מצפים לקניות, כפי שקורה לאלכוהוליסט כאשר הוא מצפה לשתיית משקה אלכוהולי. קניינים כפייתיים ידועים כוללים את מייקל ג'קסון, מרי אנטואנט, ג'קלין קנדי והנסיכה דיאנה.

התמכרות לקניות, אף שהיא אינה מוגדרת בספר האבחון הפסיכיאטרי האמריקאי (DSM-IV), מושכת תשומת-לב הולכת וגוברת מצד התקשורת. בדומה להתנהגויות כפייתיות אחרות, הלוקים בהפרעה חווים הן את הגבהים והן את המורדות המקושרים עם ההתמכרות. הרכישות מעוררות מצב-רוח נינוח ומרוצה, ומעניקות הרגשה מדומה של משמעות לחיי הקונה, המאפשרת להם לשכוח מצרותיהם. אולם בדרך-כלל, עד החזרה לבית, תחושת האושר מתפוגגת. כדי לפצות את עצמו על אובדן ההרגשה, הקונה חוזר וקונה שוב.
מכיוון שאנשים רבים סוברים בטעות כי הבעיה נעוצה בהכנסה נמוכה מדי, הם מפספסים את הגורם האמיתי לבעיה. סוג זה של הכחשה או חוסר רצון לגלות את המניע האמיתי לבעיה חוסם את האפשרות למצוא פתרון, ובכך חורץ את גורלו של המכור ומעמיק את הבעיה. הסיבות האמיתיות לקנייה כפייתית הן מגו?ונות, ועשויות לכלול פחד, דיכאון, ריקנות רגשית וערך עצמי נמוך. הרכישות הינן ניסיון להתמודד עם רגשות אלה, והמצב שנוצר הינו מעגל-קסמים מרושע המתנהל כדלקמן:

1. התחושה ההתחלתית היא של ריקנות או של ערך עצמי שלילי.

2. סממנים סביבתיים מרמזים כי אם יהיה לנו משהו, ניראה חשובים יותר, אהובים יותר או שלמים יותר בעיני אחרים.

3. אנו מוציאים כסף כדי לרכוש משהו ולהרגיש אותה שלמות ואותה תחושת הצלחה, ולאחר-מכן אנו חולקים את עובדת רכישותינו עם כל אחד שעשוי להתפעל מאיתנו.

4. כאשר החשבונות נערמים בעקבות כל הרכישות, אנו חשים בלתי-שלמים וחסרי כוח אף יותר מאשר קודם לכן, והמעגל מתחיל מחדש.

רק כאשר נוכל לזהות את הגורם לתחילת הבעיה כמשהו פנימי בתוכנו, נוכל למצוא את הפתרון.

שורשי ההתמכרות נעוצים לרוב בילדותו של המכור: היעדר אהבה וקבלה כמו-גם חוסר ביטחון. אנשים אלה נאלצו להרוויח את חיבתם של הוריהם, ולא הורשו לבטא את רגשותיהם באופן חופשי. בעקבות זאת הם חוו את עצמם כלא-חשובים, וכפיצוי על כך הם השתמשו בצעצועים. כמבוגרים הם לא ידעו כיצד לתמוך בערך העצמי שלהם, ולפיכך פנו לרכישות כפייתיות כניסיון למלא את החסך הרגשי. הרכישות הכפייתיות מפיגות לכאורה בעיות במשפחה, דאגות בנושא עבודה או בדידות וריקנות.

בארצות המתאפיינות בצריכה ניכרת, קנייה כפייתית היא התמכרות הנחשבת לחיננית. היא מהווה בסיס לאינסוף קומדיות, ונחשבת ההתמכרות היחידה ש"מותר" עדיין לצחוק ממנה. על-פי מחקרים, שבעה-עשר מיליון אמריקאים אינם מסוגלים לשלוט בדחף לקנות, אפילו במחיר עבודתם, נישואיהם, משפחתם או חבריהם.

נהוג לחשוב כי קנייה כפייתית היא מחלה "מודרנית", הנובעת מהשפע בחברה. אך כבר בשנת 1915 פרסם פסיכיאטר גרמני תיאור קליני של ההפרעה. על-פי המחקרים, תשעה מתוך עשרה קניינים כפייתיים הם נשים, אולם אין זה נכון לתייג את ההפרעה כהפרעה נשית, שכן אל גברים שקונים בכפייתיות נהוג להתייחס כאל "אוגרים", מה שמעניק להפרעה נופך מלומד יותר. עם זאת, רוב המחקרים בנושא נערכו על נשים.

באופן דומה אין זה נכון להניח כי קנייה כפייתית הינה נחלתו של המעמד הגבוה.

נוסף על כך, אין זה נכון שהמכורים לקניות אינם מודעים להפרעה. מבחינה אינטלקטואלית הם יודעים שארונותיהם מלאים עד אפס מקום, אך הם שוכחים את העובדה הזו כאשר הם נמצאים בחנות. עם זאת, הם נוטים להחביא את רכישותיהם החדשות, מתוך ידיעה כי הדבר ייבחן בעין לא-אוהדת.

נשים המכורות לקניות קונות בדרך-כלל בגדים, נעליים, תכשיטים ותכשירי קוסמטיקה. גברים, לעומת זאת, קונים בגדים, נעליים, מוצרי אלקטרוניקה, מוצרי חומרה ותקליטים. קיימים קניינים כפייתיים בעלי טעם מוזר, אך אלה היוצאים-מן-הכלל. הלוקים בקניינות כפייתית נוטים לא להשתמש בפריטים שאותם קנו מתוך הדחף הכפייתי. הם מאחסנים אותם, מעבירים אותם לחברים ולקרובים, או מחזירים אותם לחנות.

אם כך, היכן נעוץ ההבדל בין קניינים כפייתיים לבין כל אדם רגיל הניגש לקניון הקרוב לביתו? בעוד אדם רגיל יקנה תקליט אחד, קניין כפייתית יקנה עשרה תקליטים בו-זמנית. קניינית כפייתית תקנה חמש חצאיות, שכולן זהות או לכל-היותר בגוונים שונים או בעיצוב שונה מעט. כמו-כן, קניינים כפייתיים צורכים באופן מוגזם לא רק פריטים לקנייה, אלא גם שירותים. לדוגמה, קניינית כפייתית עשויה ללכת למספרה שלוש או ארבע פעמים בכל שבוע, לצורך טיפולים כאלה ואחרים, ולהוציא יותר מאלף ש"ח לשבוע על טיפולים אלה.

המכורים לקניות מתארים עיסוק מתמיד ובסיסי בקניות הם חושבים על קניות ללא הרף, ובתוכם נבנה מתח שניתן להפיגו (באופן זמני) רק על-ידי קניות. יש הקונים מתוך בדידות, אחרים מתוך ריגוש, והשאר מתוך צורך למלא חסך פנימי. אחדים מחפשים ביטחון עצמי, בעוד אחרים נאבקים בדיכאון. יש הקונים כדי להשיב ילדו?ת מאושרת, ואחרים כדי לברוח מילדו?ת לא-מאושרת. אך מעטים מהקניינים הכפייתיים מחשיבים את מצבם כבעייתי לפני שמערבולת החובות או מתחים בנישואים מחייבים אותם להתמודד.

על דליה נגזרו עשרים ושבעה חודשי מאסר בגין מעילה בסך מיליון וחצי שקל, לאורך תקופה של שמונה שנים, בארגון האשראי שבו עבדה כמנהלת סניף. בין יתר הדברים שקנתה, השתמשה דליה בכסף כדי לרכוש מאות זוגות נעליים, יותר מ-3,000 דיסקים, 58 מעילים, 16 שרשראות מתכת וקטנוע-ים בשווי 75,000 שקל. במשפטה נקרא פסיכולוג להעיד כי דליה הינה קניינית כפייתית. רוב הפריטים שרכשה נערמו בביתה בלי שימוש, ואפילו תגי המחיר הושארו עליהם. הפסיכולוג טען כי דליה הייתה מדוכאת עד כדי שקילת התאבדות לנוכח אי-יכולתה להפסיק לקנות ולבזבז כסף.

לקניינות כפייתית מתלוות לעיתים קרובות הפרעות פסיכיאטריות נוספות, כגון דיכאון, אלכוהוליזם והפרעות אכילה.

להלן שאלון לאבחון עצמי של קניינות כפייתית. בכל שאלה יש לענות "לעיתים קרובות", "לפעמים", "לעיתים רחוקות" או "לעולם לא".

1. האם את/ה קונה דברים שאת/ה חפצ/ה בהם, בין אם את/ה יכול/ה להרשות לעצמך לקנות אותם ובאין אם לאו?

2. האם יש לך בעיה לחסוך כסף? אם יש לך קצת כסף לחסוך או להשקיע, האם תעדיפ/י לקנות בו משהו?

3. האם את/ה קונה פריטים כדי לתגמל או לעודד את עצמך?

4. האם שליש ממשכורתך, לא כולל שכר-דירה, מיועד לתשלום חשבונות?

5. האם את/ה מלהטט/ת בין חשבונות משום שמצבך הפיננסי תמיד "על הקצה"?

6. האם את/ה קונה עוד ועוד מהפריטים האהובים עליך/עלייך, גם אם אין לך מה לעשות עימם?

7. אם תיאלצ/י להימנע מקניית משהו שאת/ה רוצה, האם תרגיש/י מקופח/ת בצורה מיוחדת, כועס/ת או עצבני/ת?
אם ענית "לעיתים קרובות" או "לפעמים" בארבע או יותר מהשאלות, את/ה ככל הנראה בזבזנ/ית כפייתי/ת, בעיקר אם ענית "לעיתים קרובות" או "לפעמים" בשאלה האחרונה.
מנבאים נוספים לאבחון העצמי לקוחים מסולם הקנייה הכפייתית:

1. אנשים אחרים מזועזעים מהרגלי הבזבוז שלך.

2. את/ה רושמ/ת המחאות כאשר את/ה מודע/ת לכך שאין לך מספיק כסף לכסות אותן.

3. את/ה יוצא/ת לקניות כדי להרגיש טוב יותר.

4. את/ה מרגיש/ה שאת/ה מוכרח/ה לבזבז כסף אם נשארה לך יתרה בסוף החודש.

כמו בכל התמכרות אולם בהתמכרות מסוג זה במיוחד הצעד הראשון לכיוון החלמה הוא הכרה בקיום בעיה ורצון להחלים. עם זאת, בעוד אלכוהוליסטים ומכורים לסמים יכולים להתנזר באופן מוחלט מהאלכוהול או מהסם, בהתאמה, קניינים כפייתיים אינם יכולים להתנזר באופן מוחלט וכולל מקנייה. פתרון אחד הוא פסיכותרפיה קבוצתית, שבה מזהים מצבים ורגשות אשר מעוררים את הדחף לקנות, מאתרים מצבים בעייתיים שיש להימנע מהם, ומציעים פעילויות חלופיות כאשר הדחף מתעורר.

מבחינה מעשית, מומלץ ראשית להחרים את כרטיסי האשראי של הקניינים הכפייתיים (בהסכמה, כמובן). לאחר-מכן מומלץ לא להיכנס למרכזי קניות. זהו כלל פשוט אבל הוא עובד. אם צריך לקנות משהו, אפשר לברר באינטרנט היכן כדאי לרכוש אותו, היכן הכי זול, היכן מתקיים מבצע. אין להעדיף שיטוט במרכז קניות כבילוי, שכן התוצאה היא שקיות של קניות מיותרות. קניות לילדים או קניית בגדים ונעליים ניתן לרכז בתחילת עונה או בסופה, ולחסוך קפיצות מרובות ומיותרות לחנויות, וכמובן גם כסף. לאחר-מכן יש להנחות את המכורים לעולם לא לקנות משהו באופן ספונטאני ובלתי-מתוכנן. יש ללכת לקניות עם רשימת פריטים נחוצים, ולא לחרוג ממנה. אם רואים פריט שרוצים, והוא אינו נמצא ברשימה, יש לחזור לקנותו לאחר עשרים וארבע שעות. יש להימנע מערוצי הקניות ומקניות מקוונות באינטרנט. כמו-כן מומלץ לזהות זמנים מסוימים ביום או בשבוע (כגון יום קבלת המשכורת) המציבים את האדם בפני פיתוי. השלב הסופי הוא הכנת רשימה של התנהגויות שיכולות להחליף את הקנייה, כגון התעמלות, רחצה, הליכה, פעילות יצירתית כלשהי, שיחה עם חבר או התנדבות.

מבחינת טיפול תרופתי, ההתייחסות לקנייה כפייתית היא כאל הפרעה בעלת קווים טורדניים. הקנייה באה עקב רצונו של האדם להפסיק את הלחץ והמתח או למלא את הריקנות. לכן ברוב המקרים יש צורך בטיפול בתופעות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות נוספות. טיפול תרופתי ראשוני הוא תרופות שעובדות על ויסות של סרוטונין (תרופות ממשפחת מעכבי ספיגת סרוטונין ב?ר?רניים (SSRI)). תרופות אלה נועדו, בין היתר, לטיפול בהפרעה טורדנית-כפייתית (OCD), בדיכאון ובחרדה.

אך תרופות אינן יכולות לפתור את הבעיה כולה. במקרה של קניינות כפייתית, טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי וטיפול משפחתי רב-מערכתי חשובים ביותר. בטיפול פסיכולוגי אישי המטופל לומד כיצד להימנע ממלכודת הקניות ומבזבוז כספים במקומות לא-נחוצים, כיצד לעמוד מול המחשבה המטרידה והדחף, כיצד לעמוד מול הפיתויים, ובעיקר כיצד להאמין בעצמו מחדש.

מבחינת המשפחה, החזרת האמון במטופל הינה משימה קשה, ועל-כן יש חשיבות גדולה להחזקת משאבים כלכליים על-ידי קרוב-משפחה, שליטה בכספים שנכנסים לחשבון וכיסוי חובות משותף.


מתוך הספר "כולנו מכורים", פנחס דנון ונטע שינפלד. הוצאת רמות ליד אוניברסיטת תל אביב. 184 עמ'. מחיר מומלץ: 78 ש"ח.

פרופ' פנחס דנון הוא פסיכיאטר מומחה בתחומי הדיכאון, החרדה וההפרעה הטורדנית-הכפייתית. מומחה בין-לאומי לטיפול בהתמכרויות.

נטע שינפלד בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה ולקראת השלמת התואר השני בלימודי עבודה סוציאלית. שותפה למחקרים קליניים בתחום הרפואה הפנימית והפסיכיאטריה.

למידע נוסף על הספר - לחצו כאן.

בואו לדבר על זה בפורום התמכרות.