גלעד שליט: החיים שאחרי

היום גלעד שליט חוזר הביתה, לאחר חמש שנים ארוכות בשבי גדודי עז א-דין אל קאסם, הזרוע הצבאית של ארגון החמאס. כזכור, גלעד שליט נחטף ב-25 ביוני 2006, בסמוך למעבר כרם שלום, על ידי חוליה של חמאס. במהלך התקיפה נהרגו מפקד הטנק, סגן חנן ברק וחייל בצוות הטנק, סמ"ר פבל סלוצקר. החוליה העבירה את גלעד למקום מסתור בעזה, שבו שהה 1,942 ימים. ב-6 באוקטובר 2011 חתמו ישראל והחמאס על עיקרי הסכם, לפיו עתיד שליט להשתחרר היום, 18 באוקטובר, תמורת שחרור של 1,027 אסירים פלסטינים הכלואים בישראל, בהם מאות אסירי עולם.

משפחתו של גלעד ומדינה שלמה ממתינות לבואו בציפייה דרוכה ובדאגה רבה. איזה גלעד נקבל בחזרה? מה עבר עליו בשבי? האם יצליח להשתקם ולחזור לחיים רגילים? ד"ר ירון גילת, פסיכיאטר מומחה ביחידת הטראומה במרפאה לבריאות הנפש ע"ש בריל בתל אביב, יסייע לנו להבין מהן ההשלכות הפסיכיאטריות של שבי; מהם הטיפולים הקיימים לסייע לשבויים ומהו הצפי להחלמתו של גלעד.

גלעד אינו החייל הישראלי הראשון שנחטף ושוחרר. במלחמת יום הכיפורים נפלו בשבי במצרים ובסוריה מאות חיילים והוחזקו בתנאים קשים. הם עברו עינויים פיזיים נפשיים, אולם תקופת שביים הייתה קצרה, כשנה בשבי המצרי וכשנה וחצי בשבי הסורי, בהשוואה לתקופת השבי של גלעד: 5 שנים וארבעה חודשים בקירוב.

חווים את האירוע מחדש

"רוב המחקרים והניסיון הישראלי בשבי מתייחסים לשבויים ששהו בתנאים קשים ועברו עינויים פיזיים ונפשיים, לכן קשה לצפות מה יהיה מצבו של גלעד שליט, שכנראה זכה לתנאים טובים יותר, בגלל היותו קלף מיקוח", אומר ד"ר גילת. לדבריו, ההשפעות הנפשיות על שבויים תלויות בתנאי הכליאה, כגון הקשר שלהם עם העולם החיצון, הקשר עם שוביהם, התנאים הפיזיים בתאיהם והעינויים שעברו.

האם לתקופת השבי הממושכת יש השפעה על המצב הנפשי?

יש מחקרים המראים שהתמונה הנפשית של שבויים שהשתחררו אינה תלויה בתקופת השבייה. התסמינים הנפשיים של שבויים ששהו תקופה קצרה ותקופה ארוכה הם זהים.

מהם התסמינים של הפרעה פוסט טראומתית אותה חווים השבויים?

הפרעה פוסט טראומתית מורכבת משלושה צברי תסמינים. צבר תסמינים חודרניים הכוללים היזכרות בטראומה, בה האדם חווה את האירוע מחדש, עד כדי מצב בו הוא רואה, מריח ושומע את אותם דברים שקרו באירוע עצמו. צבר שני של תסמינים מתקשר לסיוטי לילה, חלומות ביעותים וקהות רגשית. האדם נעשה עמום ולא מצליח להתרגש באותה עוצמה וחיות כפי שהתרגש בעבר. הוא אינו חש בשמחה או בעצב, אין לו תכניות לעתיד והוא מונע רק מזיכרונות הטראומה, שלא מרפים ממנו. צבר שלישי של תסמינים מתייחס לערות יתר, קושי להירדם, הימצאות במצב תמידי של מתח ודריכות וחיים תחת איום תמידי. העולם הופך להיות מקום לא בטוח עבור אדם הסובל מפוסט טראומה. הוא יתקשה לשבת כשגבו מופנה לדלת הכניסה; הוא יגיב בפאניקה לרעש בנאלי כגון טריקת דלת, העלול לגרום לו לדפיקות לב מואצות, הזעה, מתח וחרדה. תסמינים אלו פוגעים באופן קשה בתפקוד היומיומי, בעבודה, ביצירת קשרים חברתיים וביכולת להתרכז ועוד. מבחינה סטטיסטית, ההפרעה הנפשית השכיחה ביותר של החוזרים מן השבי היא דיכאון, שבא לידי ביטוי בעצב תמידי, בכי בלתי נשלט, קושי ליהנות מדברים, חוסר תיאבון, הפרעות שינה, ייאוש, ואף מחשבות אובדניות עד כדי התאבדות.

סינדרום שטוקהולם

האם יש אפשרות ששבוי יזדהה עם שוביו, אחרי זמן כה רב בשבי?

יש לזכור שגלעד שליט שהה בשבי מוקפד ואינטנסיבי. שוביו עשו "עבודה טובה" במובן זה שהם ניתקו אותו לחלוטין מהעולם החיצון פרט לשניים שלושה אנשים שהיו עמו בקשר, בכדי לא להסתכן בחשיפתו. מצב זה עלול להכניס את השבוי לקונפליקט: האנשים בו הוא תלוי דואגים לו ומספקים לו מזון והגנה ובה בעת הם שוביו, המאיימים על חייו. כתוצאה מהדינאמיקה הזו עלולה להתפתח תסמונת הידועה כסינדרום שטוקהולם, תהליך הזדהות של השבוי עם חוטפיו. השבוי מתחיל לאמץ את השקפת העולם של שוביו שלו, מזדהה עמה ואף משתף עמם פעולה.

כיצד יש לנהוג בשבוי שמגיע הביתה ומה צפי ההחלמה שלו?

צפי ההחלמה נע בסקאלה שבקצה האחד שלה התרחיש הפסימי, לפיו עלולות להתפתח אצל השבוי המשוחרר הפרעות נפשיות קשות ביותר עד כדי התנתקות מהמציאות, ובקצה שמנגד התרחיש האופטימי, לפיו השבוי יצליח להשתקם ולחזור לחיים רגילים. החוזר משבי לעולם לא יוכל לשכוח את מה שעבר עליו. אולם, יש אנשים רבים שמצליחים להחלים, ללמוד, לעבוד, ליצור קשרים ולמצוא את האושר מחדש. לעומתם יש אנשים שלא מצליחים להתאושש, סובלים מדיכאונות ומרגשות אובדניים.

קשה להשיא עצות למשפחה כיצד יש לנהוג בגלעד עם שובו. אנשי מקצוע ימליצו להתייחס למקרה לגופו בהתאם למצבו הנפשי. כמובן שלחזור לסביבה המוכרת ולמשפחה זה בפני עצמו סוג של טיפול. גם את החשיפה לחיים הקודמים יש לעשות בהדרגה ולא בקצב מוגבר. לא צריך ללחוץ עליו לדבר ולפרוק את אשר על ליבו. במסגרת המשפחתית יש להעניק לו מרחב, להיות סובלניים, לתת תחושה של ביטחון והכלה. להחזיר אותו לאט לאט לחייו הקודמים, לבגדים שהיו לו, לארוחות המשפחתיות, לפגישות עם המשפחה במעגל הקרוב. בשלב השני להרחיב את מעגלי החשיפה למשפחה הרחוקה יותר ולחברים. מילת המפתח היא הדרגתיות.

האם יש אנשים אשר להם סיכוי רב יותר להשתקם לאחר שבי?

במחקרים שנעשו לא הצליחו למצוא דפוס אישיותי מסוים הנוטה לפתח תסמונת פוסט טראומתית. התנהגות לאחר תקופת שבי היא הרבה יותר מורכבת ממה שאנחנו יודעים. כנראה כל אדם החוזר משבי חוזר פגוע בצורה זו או אחרת, ללא קשר לחוסנו הנפשי.

מהם הטיפולים הקיימים לפוסט טראומה?

הטיפולים המוכרים במצבים של פוסט טראומה מגוונים וכוללים טיפולים תרופתיים לתסמינים הנפשיים כגון חרדה, דיכאון, קשיי שינה, אי שקט, התפרצויות, דריכות יתרה ומתח. בציר השני מדובר בטיפולים פסיכותרפיים, כגון טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שיטה המשלבת את הרעיון לפיו על מנת ליצור שינוי אצל המטופל יש צורך בשינוי בתפישת המציאות שלו ובהתנהגותו, ולכן יש צורך גם בלמידה ותרגול של התנהגויות חדשות.

מדובר בטיפול בו עובדים עם המטופל על שחזור הטראומה בתנאים מבוקרים. המטופל משחזר את הטראומה מול המטפל באופן הדרגתי ונשנה. במקביל לשחזור הטראומה, מנסים לשנות את האופן בו המטופל תופס את עצמו בתוך האירועים. המטפל מנסה להראות למטופל שכל המחשבות שחווה, כגון חוסר אונים ואשמה, אינם נכונים. אנשים שחווים פוסט טראומה הופכים את חייהם למאוד מצומצמים וממשיכים לחוות את הטראומה. מטרת הטיפול היא לאפשר לאדם להשתחרר מהחרדה העזה המלווה את זיכרון האירוע, כך שלא ישפיע על חייו באופן הרסני כפי שקורה בתסמונת פוסט טראומטית.

בואו לדבר על זה בפורום טראומה והלם קרב.