דיכאון: מחלת המאה

דיכאון הוא תופעה נפשית נפוצה ביותר: 20% מהאוכלוסייה סובלים מדיכאון כלשהו במהלך החיים, המסווג כהפרעת מצב רוח והמתאפיין במצב מתמשך של קדרות, שקיעה לתוך עצבות וייאוש עמוקים ואובדן עניין והנאה ברוב תחומי החיים.

ייתכן שבעתיד ניתן יהיה לאבחן דיכאון בבדיקת דם, על-ידי זיהוי ריכוז הסרוטונין בדם. אבל כיום מאבחנים את הדיכאון אנשי מקצוע, הנעזרים באמצעים המקובלים בתחום הרפואה והפסיכולוגיה.

ביטוי פיסיולוגי: אדם השרוי בדיכאון עלול לסבול מהפרעות באכילה- ירידה או עלייה משמעותית בתיאבון; הפרעות שינה- יקיצה מוקדמת, או לחילופין שינה מרובה מאוד וקשיי התעוררות בבוקר; תחושת עייפות, חולשה כללית והפרעות במערכת העיכול (שלשול או עצירות).

ביטוי רגשי: אנשים הסובלים מדיכאון חשים עצבות, ייאוש, נוטים להתפרץ בבכי, מצב רוחם משתנה באופן קיצוני. אחד הסממנים הינו הסתגרות וניתוק של קשרים חברתיים. הם אדישים ומאבדים עניין בפעילויות שבעבר נהנו מהן, כגון תחביבים, ספורט ופעילויות פנאי אחרות. חלה אצלם ירידה בחשק המיני ובמקביל גם בתדירות יחסי המין. אנשים דיכאוניים מפתחים ביקורת עצמית חריפה ושנאה עצמית. הם מרגישים חוסר אונים, מאבדים כל תקווה ותחושת ריקנות ואפאתיות אופפת אותם.

ביטוי קוגניטיבי: אצל אנשים דיכאוניים חלה ירידה ביכולת הריכוז ובזיכרון. תפיסת עולמם נהיית קודרת ופסימית. הם מהססים בקבלת החלטות; חולפות בראשם מחשבות אובדניות, והם מתכננים במחשבתם דרכים להתאבד. שיפוט המציאות שלהם לקוי וכמו כן גם הדימוי עצמי. הם מייחסים כישלונות לעצמם וראיית העתיד שלהם עגומה וקודרת. הם מתקשים בחשיבה לטווח ארוך, מתקשים בהבנת תופעות בקונטקסט הרחב ומתמקדים בפרשנות צרה שלהן.

גורמים סביבתיים: אירועים ותנאי חיים; גורמים כלכליים וחברתיים, כגון עוני; שימוש בסמים; מבנה אישיות; אובדן, כגון פציעה קשה בתאונה או מותו של אדם קרוב; טראומות, כגון שבי, פיגוע או התעללות בילדות. אנשים הסובלים מהפרעת קשב או מהפרעת אישיות גבולית יהיו בעלי נטייה גבוהה יותר לפתח מצב של דיכאון.

גורמים ביולוגים: דיכאון יכול להיגרם גם מסיבות פיסיולוגיות, הקשורות בחוסר איזון ביוכימי במוח, ברמות נמוכות של סרוטונין, נוראדרנלין ודופמין; בחוסר איזון הורמונאלי דוגמת בלוטת התריס, וכן ממחסור בוויטמינים, כגון B6 ו-B12. שני הנוירוטרנסמיטרים (מוליכים עצביים) הרלוונטיים ביותר להתפתחות דיכאון הם סרוטונין ונוראדרנלין. שני חומרים אלה הם גם המוקד לפעילותן של רוב התרופות נוגדות הדיכאון הנמצאות בשימוש כיום.

בשלב הראשון של הטיפול יש לשלול את כל הגורמים הפיסיולוגיים. אם אלו נשללו, קיימים שני סוגי טיפולים מקובלים: טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי. בדרך כלל מתקבלות תוצאות טובות יותר כאשר משלבים בין שתי השיטות.

טיפול פסיכולוגי: הגישה הפסיכודינמית מתבססת על שיחות עם פסיכולוג שמטרתן לברר את הסיבות למצבו הדיכאוני של המטופל. השיחה מסייעת למטופל לפתור קונפליקטים בין המודע ללא מודע, לפרוק ולתעל כעסים, להבין את המקורות והסיבות לתחושת הדיכאון. התרגלות המטופל לקושי שהוא חווה מפחיתה את הסימפטומים של הדיכאון. בשיטת הטיפול הקוגניטיבית מנסים ללמד את המטופל לחשוב באופן חיובי, לערער על מחשבותיו הדיכאוניות, לשנות את דפוסי החשיבה המעוותים שלו כגון ייחוס כישלונות לעצמו או ראייה פסימית של העתיד. בדרך כלל טיפול זה הינו טיפול קצר-מועד.

טיפול תרופתי: פסיכיאטר או רופא משפחה רשאים לרשום לחולה תרופות להקלת הדיכאון. עדיף לפנות לפסיכיאטר מאשר לרופא משפחה, בשל ניסיונו בהתאמת התרופות והמינון המתאים לטיפול. מאידך, לעיתים הזמינות המיידית של רופא המשפחה וההיכרות האישית שלו עם החולה מזרזות את הטיפול.

התרופות האנטי דיכאוניות הנפוצות שייכות לקבוצה הקרויה SSRI. התרופות המוכרות ממשפחה זו הן פרוזאק, סרוקסט, לוסטרל, ציפרמיל, רסיטל, ציפרלקס, פלוטין ופריזמה. תרופות אלו מעלות את רמת הסרוטונין, הורמון המשפיע על מצב הרוח, והשפעתן מתחילה כחודש לאחר תחילת נטילתן. אם התרופות ממשפחת זו אינן משפיעות, מנסים טיפול עם תרופות ממשפחה אחרת הקרויה SNRI שהמוכרות בה הן אפקסור, סרזון וסימבלטה. .

טיפול בעזרת חשמל: במקרים קיצוניים וחריגים של דיכאון קליני, שאינו חולף או משתפר בהשפעת התרופות, יבוצע טיפול באמצעות שוק חשמלי, הנעשה תחת הרדמה ומטרתו לעורר הפרשת סרוטונין.

טיפול אלטרנטיבי: רק תרופה אלטרנטיבית אחת בשם רמוטיב נמצאה יעילה לטיפול בדיכאון. תרופה זו נרקחת מצמח בשם היפריקום, והיא מתאימה לדיכאון קל ובינוני. התרופה מחייבת מרשם רופא.

מגוון של פעילויות היכולות לסייע בהסחת תחושת העצב והדיכאון, אך הן אינן מחליפות טיפול מקצועי, פסיכולוגי או תרופתי:

השתתפות בפעילות חברתית - יציאה לבילוי ופגישה עם חברים עשויות לשפר את מצב הרוח ולהמעיט את המחשבות הדיכאוניות והחרדות.

פעילות יצירתית - פעילויות כגון ציור, בישול ונגינה משפרות את ההרגשה, מסיחות את הדעת ממחשבות דיכאוניות וגורמות להתמקדות בפעילות היצירתית.

פעילות מהנה - פעילויות כגון קריאת ספר, צפייה בסרט, האזנה למוסיקה, משחקי מחשב וכדומה דוחקות את המחשבות הדיכאוניות.

תמיכה רגשית - תמיכה מאנשים קרובים ובני משפחה מסייעת בהרגעת דיכאון, במיוחד זה הנובע מבדידות ומניתוק חברתי.

פעילות התנדבותית - התמקדות במצוקת הזולת וביכולת להעניק לו תמיכה וסיוע, נותנת משמעות חדשה וחיובית לקיום ומסיטה את המחשבות מהתמודדות עם הדיכאון לעזרה לזולת.

אימוץ בעל חיים - קשר עם בעל חיים, כגון כלב וחתול, משפר את מצבם של האנשים הסובלים מדיכאון.

שינה - דיכאון מקושר בין השאר גם לנדודי שינה. הקניית הרגלי שינה טובים ויציבים מסייעת בהפחתת הדיכאון.

יעל כוכבא היא פסיכולוגית קלינית שיקומית מומחית, מטפלת זוגית ומשפחתית ובעלת "נקודת מפנה" - מכון לטיפול משפחתי וזוגי

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום דיכאון - אבחון וטיפול
פורום דיכאון וכאב
פורום הפרעות דיכאון וחרדה