על חרדה וחוסר רגישות

מקובל לחשוב כי נטייה לגילויי חרדה כרוכה ברגישות יתר - מכיוון שאדם כזה נוטה לחשוש ולחוש מאוים בקלות יחסית. כעת מציע מחקר חדש באוניברסיטת תל אביב, כי ייתכן שהחרדה אינה נובעת מעודף רגישות אלא בדיוק ההיפך - בגלל יכולת טובה פחות של החרדתיים לזהות איום ולהגיב לו.

במסגרת המחקר בחנו החוקרים את פעילות המוח בעת חשיפה לגירויי בהלה באמצעות בדיקת EEG. בבדיקה נמצאה עוררות פחותה בקרב החרדתיים, בהשוואה לקבוצת הנבדקים שאינם חרדתיים. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת Biological Psychology.

חרדה בתת מודע

בשלב הסופי של המחקר נבחרו 10% נבדקים מתוך קבוצה של 240 סטודנטים באוניברסיטה, שסווגו כחרדתייים ביותר ו"הרגועים ביותר" לפי מדד שפילברגר לתכונות חרדתיות.

בתחילה מדדו החוקרים תגובות לאיומים: למשתתפים הוצגה סדרת תמונות של אדם מבוהל ברמת בהלה הולכת וגוברת, כאשר דרגת הבהלה הוגדרה מראש. החרדתיים שבין הנבדקים זיהו שהאדם בתמונה נראה מבוהל מוקדם יותר מהבלתי חרדתיים.

כדי לבחון את תגובת המוח במקביל לתגובה ההתנהגותית, מדדו החוקרים את גלי המוח בעת הצפייה בתמונות. לדברי הפסיכולוגית והדוקטורנטית טל פרנקל, שמבצעת את הפרויקט בהנחיית פרופ' יאיר בר-חיים, בדיקות הגלים הראו תמונה שונה. התברר שברמת התת-מודע ביצעו הבלתי-חרדתיים עיבוד עמוק של גירוי הבהלה, שהשפיע על התגובה ההתנהגותית, בעוד שהחרדתיים לא עשו זאת.

פיצוי על מוח "רגיש פחות"

לפי פרנקל, "מתברר שאנשים בלתי חרדתיים פשוט יכולים להרשות לעצמם להיות רגועים יותר בעת קבלת ההחלטה. ייתכן שהכול נובע מרמת ההכנה. אדם שאינו חרדתי נהנה מהתראה מוקדמת בנוגע לגירוי, מכיוון שהתת-מודע שלו מבחין בשינויים דקים בסביבה לפני שהוא מבחין באיום באופן מודע. לאנשים חרדתיים אין הכנה כזאת, ולכן תגובתם חריפה יותר כאילו שהאיום התנפל עליהם מאחור".

"על פי תוצאות ה-EEG, מה שנראה כרגישות יתר ברמה ההתנהגותית הוא בעצם ניסיון של האדם החרדתי לפצות על חסר ברגישות התפיסתית", מציעה פרנקל.

בואו לדבר על זה בפורום הפרעות דיכאון וחרדה.