חוגים לילדים: תקשיבו ללב שלהם

הורים רבים אינם מסתפקים במה שיש למערכת החינוך הממלכתית להציע לילדיהם, ושואפים לפתח את כישוריהם של הצאצאים גם בשעות שאחרי הלימודים. אבל באיזה חוג לבחור? "כל חוג מפתח מיומנות אחרת, החל משחמט, דרך ספורט וכלה באמנות", אומרת שירלי קליין, מטפלת משפחתית זוגית בשיטת אדלר. "אלא שבראש ובראשונה יש לשים לב לכישורים של הילד, ולפתח את התחום שמתאים לו. כך למשל, אם יש לילד חשיבה קוגניטיבית טובה, יש לאפשר לו חוגים שיפתחו יכולות כאלה כדוגמת שחמט; אם הוא חזק מבחינה גופנית, עדיף לבחור בחוגים שבהם יתרונו זה בא לידי ביטוי".

לדברי קליין, "לא כדאי להתעקש לרשום לחוג שמסמל סטטוס או יוקרה עבור ההורה. מה שחשוב הוא הרצון וההעדפה של הילד, ולא של ההורה. אחרת לא תהיה התמדה, בין אם הילד יסכים בהתחלה כדי לרצות את ההורה ובוודאי אם מלכתחילה הוא יסרב ללכת".

לא רוצה לחוג!

"חוג נועד להעשרה נוספת של הילד, לתת ערך מוסף ללימודים בבית הספר, משהו שאמור להיות כיף", מסבירה קליין. "אלא שילדים רבים לא יודעים מה כיף להם לעשות, ולכן לפני שנכנסים למלחמה עם הילד, חשוב לתת לו להתנסות בכמה חוגים. לרוב אפשרי בתחילת השנה להצטרף למפגש או שניים, וכך ניתן לבדוק לאיזה חוג הילד הכי מתחבר. זה מבטיח, לרוב, התמדה, הנאה ובעיקר העשרה. חשוב להבין שלכל חוג יש תרומה להתפתחות הילד, גם אם ההקשר הוא 'כיף' ולא 'לימודים'".

רק נולד וכבר שוחה

אם בעבר חיכו הורים עד שילדם יגיע לגיל בו הוא יכול להביע דעה באשר לחוג המועדף, הרי שכיום מתחילים הרבה קודם. קליין: "היום ההורים לוקחים אותם מגיל צעיר לחוג כדוגמת שחיית תינוקות בגיל 3 חודשים, עיסוי ויוגה. למעשה, אין המלצה לגבי הגיל המתאים להתחיל לפתח מיומנויות, או להעשיר את הילד, ולכן גם גיל הינקות הוא לגיטימי. אלא שגם כאן, בדיוק כמו בכל גיל אחר, חשוב לבחון אם אותו חוג שנבחר מתאים לילד או שמא מדובר בצורך של ההורה להוכיח משהו או אולי לפתח את הפנטזיות שלו על חשבון ההעשרה של הילד. ברגע שבחירת החוג ממלאת צרכים פחות פונקציונאליים כמו יוקרה או היענות ללחץ חברתי, צריך לעצור ולהקשיב לילד.

"עם זאת, מובן שההורה צריך להתערב בבחירה ברגע שזו אינה מתאימה, בין אם מדובר בחוג שאינו ברמה שלו, בין אם יש בעיה בריאותית. במקרים כאלה על ההורה להסיט אותו מהבחירה. בחירת החוג תתקיים תוך שיתוף והתייעצות, אולם זו תהא מתוך אפשרויות שההורה בוחר בכפוף ליכולות הילד כמו גם ליכולות ההורה, המצב הכלכלי, המיקום הגיאוגרפי וכן הלאה".

חוג אחד יותר מדי

קליין מאמינה שרצוי להסתפק בשני חוגים לכל היותר. לדבריה, "צריך להביא בחשבון שרוב החוגים מתקיימים פעמיים בשבוע, כך ששני חוגים הם כבר ארבע פעמים בשבוע ולילד לא נותרות שעות פנאי. חשוב שבנוסף לחוגים הוא יפגוש חברים, ינוח, יצפה בטלוויזיה ואפילו ישתעמם קצת כי גם זה מפתח את היצירתיות שלו. ריבוי חוגים מביא את ההורה לקחת אחריות על לוחות הזמנים של הילד, מה שמסיר מהילד אחריות ולבסוף הוא מפסיד מכך.

"באותה מידה על ההורה לשים לב לפעילות גופנית", מוסיפה קליין. "אם הילד אינו מרבה בה, יש לעודד אותו לקחת חוג מתאים כגון טניס, התעמלות קרקע, רכיבה על אופנים או קרטה. חשוב לבדוק גם את הצורך ברצף בין השיעורים. כך למשל, חוג נגינה דורש התמדה כדי לפתח את המיומנויות הנדרשות, אולם גם במקרה הזה יש להקשיב לילד, לבחון יחד איתו אם הוא רוצה להמשיך בחוג. אם אינו רוצה להמשיך, חשוב לברר מה הסיבה. לא כדאי לוותר מיד ולעבור הלאה. האם זה מכיוון שהוא לא התחבר למדריכה או שמא התחום עצמו לא מעניין אותו? יש להבחין בין חוסר התאמה בגלל התנאים (שעות החוג, מידת ריחוקו מהבית וכו') לבין חוסר התאמה שנובע מהתכנים המועברים בחוג".

חיים וירטואליים

"כאשר לכל ילד יש מחשב ואמצעים אלקטרוניים אחרים, דווקא החוגים מאפשרים לו להתנתק מהעולם הווירטואלי וליצור קשרים חברתיים. בחוגים, לרוב, חווים אינטראקציות קבוצתיות, תקשורת בינאישית פרונטאלית. תקשורת כזו אינה מאפשרת להיעלם באמצע הצ'ט, אלא מאלצת את השותף לאינטראקציה להתמודד, לנהל שיחה מלאה פנים מול פנים, תוך נימוס אלמנטארי שלא מאפשר התנתקות כשאין יותר מה להגיד או כשנמאס. זו מיומנות חברתית חיונית, וההשתתפות בחוגים יכולה להקנות אותה לילד. בהקשר הזה חשוב לזכור גם את תנועות הנוער, שקצת ירדו מיוקרתן. גם הן יכולות לספק פעילות חברתית מעשירה".

בואו לדבר על זה עם שירלי קליין בפורום ייעוץ חינוכי.