משפחה שכזאת
מה החשיבות של תכנון המשפחה? האם משפחות ברוכות ילדים עדיפות על משפחות קטנות? ואיך משפיע מיקומו של הילד במשפחה על אופיו?
רוב הזוגות הצעירים מתלבטים לגבי המבנה הרצוי ביותר למשפחה שיקימו: האם כדאי שהילדים יהיו צפופים, שנגמור עם זה וזהו, או שמא מרחב נשימה בין זאטוט לזאטוט יתרום לבריאותנו הנפשית? האם עדיפה משפחה ברוכת ילדים או שמא כדאי להסתפק בילד אחד או שניים? לשאלות האלה ואחרות אין תשובות מוחלטות, אולם יש יתרונות וחסרונות לכל מצב, וכדאי להיות מודעים אליהם. ליאת מנדלבאום, פסיכולוגית קלינית מומחית, מפרטת אותם כדי שתוכלו למצוא את ההרכב שהכי עונה על הצרכים שלכם: 
האם כדאי בכלל "לתכנן" את ההריונות?
"לא סתם הוכתרה כניסתה של הגלולה למניעת הריון אל חיינו בתואר 'מהפכה'. אמצעי המניעה המודרניים מאפשרים לנשים שליטה טובה יותר על גופן, תכנון מבוקר ומהימן יותר של קצב ההולדה ומבנה המשפחה. עם זאת, גם בעידן שלנו, עדיין יש נשים שבוחרות לוותר על תכנון מבוקר של ההריונות, ולהשאיר זאת לכוחו ורצונו של ה'טבע'. אני מציינת זאת כדי להדגיש שאין 'נכון' ו'לא נכון' בשאלות של תכנון המשפחה. עם זאת, נדמה לי שכולנו, גברים ונשים, יכולים להודות על האפשרות לעשות זאת, אם נרצה.
"לתכנון המשפחה יש יתרונות בלתי מבוטלים. ראשית, הוא מאפשר התארגנות כלכלית טובה יותר וניצול נכון של המשאבים המשפחתיים לטובת כל בני הבית. קצב ילודה מהיר מדי עלול להעמיס על הזוג הצעיר משא הוצאות שקשה לעמוד בו ללא עזרה מבחוץ. תכנון המשפחה תורם לזוגיות טובה יותר, בהיותו מאפשר לכל אחד מבני הזוג להסתגל ולהגיע לאיזון טוב יותר בין תפקידו כהורה לבין תפקידו כבן-זוג. הפוגות מבוקרות בין הריון אחד למשנהו מאפשרות חזרה לכוחות, פניו?ת טובה יותר כלפי בן הזוג, וקבלה שלמה וחיובית יותר של השינויים במבנה התא המשפחתי. הריונות תכופים מדי עלולים להתיש את שני בני הזוג, להגביר תחושות עוינות (מודעות ולא מודעות) הן כלפי הילדים והן כלפי בן הזוג, וליצור פגיעות לדיכאון, אשמה, חרדה וקשיים בתקשורת הזוגית.
"יתרון נוסף של תכנון המשפחה קשור למרחק ה'נכון' בין הילדים, כאשר כל אחד מהם זוכה להיענות טובה יותר לצרכיו כתינוק וכפעוט. לידות צפופות מדי עלולות לגבות מחירים רגשיים, ולעורר אצל הילדים תחושות של קיפוח וחסך, בעוד שמרווחים גדולים מדי בין ילד לילד עלולים להוביל לפערים מנטליים גדולים מדי, לריחוק והעדר שפה משותפת.
מהו מספר הילדים המומלץ?
אין תשובה חד משמעית לשאלה הזו, מאחר שבריאותם הנפשית של הילדים תלויה במערך מורכב של תנאים. כולנו מכירים משפחות חמות וטובות או משפחות מנוכרות וקרות, ללא קשר למספר הנפשות בהן. ברמה העקרונית, כאשר המשאבים המשפחתיים מתחלקים בין מספר ילדים גדול יותר, הנתח האישי קטן בהתאמה. כאשר התשומות ההוריות צריכות לתת מענה למספר גדול יותר של ילדים, מצטמצם משמעותית זמן הנטו הורה-ילד, באופן בלתי נמנע. בדומה, המשאבים הכלכליים, שאצל רובנו הם סופיים ומוגבלים, יכולים לקנות יותר כאשר הם מתחלקים על מספר ילדים קטן יותר. לכן, לילד ממשפחה קטנה יש סיכוי טוב יותר ליהנות מחוגי העשרה ושפע חומרי, בהשוואה לילד ממשפחה ברוכת נפשות.
"עם זאת, כולנו יודעים שחומר אינו חזות הכל. ילדים במשפחות גדולות נהנים מנוכחות קבועה של אנשים אחרים בבית. הם כמעט אף פעם לא לבד בבית, ואף פעם לא משעמם. הם עשויים להיות מיומנים וכשירים יותר מבחינה חברתית, ולהתמודד היטב עם מצבי תסכול או חרדה. יש טיעונים לכאן ולכאן אבל הם כולם בבחינת הכללה גסה, שאינה משקפת בהכרח את מה שקורה בכל בית ובית.
"הדברים היחידים המשפיעים על מצבו של הילד ומנבאים באופן הטוב ביותר את בריאותו הנפשית הם ההשקעה ההורית, ההיענות המדויקת לצרכיו של כל ילד, והרווחה הנפשית של ההורה עצמו. לכן, אם למספר הילדים השפעה על אחד מאלה היא תגרור השפעה על מצבו של הילד".
יש קשר בין מיקום הילד במשפחה לאישיות שלו? האם הבכור תמיד מפונק והאמצעי בהכרח מתוסבך?
אלפרד אדלר, פסיכואנליטיקאי ומייסד הפסיכולוגיה האינדיווידואלית, היה הראשון שהניע את המחקר בנושא סדר הלידה והשפעותיו על אישיותו של האדם. אדלר האמין שכל ילד מילדי המשפחה נולד לתוך מציאות שונה מזו של אחיו, וכי מיקומו במשפחה ישפיע על אישיותו וסגנון חייו. השקפה זו קיבלה לאורך השנים תמיכה מחקרית.
"הבן הבכור נולד למציאות של אמא-אבא-ילד, והוא זוכה להשקעה רבה מצד ההורים עד ללידת אחיו. המחקרים אישרו כי לבכורים יש בדרך כלל אינטליגנציה גבוהה יותר בהשוואה לאחיהם, וכי יש להם ייצוג גדול יותר במקצועות יוקרתיים ונחשבים (מנהלים, מפקדים, טייסים, נשיאי ארה"ב, אסטרונאוטים, מקבלי פרס נבל, ועוד). הבכורים נוטים להיות גם יותר חרדתיים, מר?צים ובעלי צורך חזק במגע חברתי, ונוטים להביט לאחור בנוסטלגיה וגעגוע אל התקופה שקדמה לבואו של האח המתחרה. קשה לדבר על הבכורים במונחים של פינוק, אם כי נמצאה תמיכה כלשהי לכך שהם ממשיכים לקיים קשר חם וקרוב עם הוריהם גם בבגרותם, ומקבלים מעמד של בעלי זכות וסמכות במשפחה.
"הילד השני במשפחה, מגיע מראש לסיטואציה שבה עליו לחלוק את משאבי תשומת הלב עם ילד נוסף. בדרך כלל הנישה של 'הילד הטוב' כבר תפוסה, ולכן כדי להילחם על מקומו במשפחה כמעט כל האמצעים כשרים. לעתים יכולה להופיע נטייה להתבלט בדרך המנוגדת לזו של האח הבכור ייתכנו תופעות של מרד, תוקפנות או ליצנות. ילדי האמצע מפתחים נטייה חזקה לתחרות, להישגיות ולצורך להצליח היכן שהאח הגדול נכשל. לעתים קרובות ילדי הסנדוויץ' יהיו מחוללי מהומות ו'בלגניסטים' גדולים, אך בניגוד למיתוס, הם גם מי שנהנים מיכולות הסתגלות והתמודדות טובות מאלה של אחיהם.
"ילדי הזקונים, הנולדים אחרונים, זוכים למעמד מיוחד בעיני הוריהם, הנוטים לראות בהם תינוקות הזקוקים להגנה ותמיכה לאורך זמן. בני הזקונים, מצידם, מחזקים מגמה זו, ומפתחים אישיות כובשת וחיננית, או נטייה לתלות וחוסר אונים, כדרך לזכות בסיועם של ההורים לאורך זמן. ובכל זאת, בשל נוכחותם הדומיננטית של האחים הבוגרים, מתפתחת אצל בני הזקונים המשאלה לגבור עליהם ולהשיגם. כאשר השאפתנות הזו נמצאת בהלימה עם יכולות טובות, יכולים בני הזקונים להגיע להישגים מרשימים במיוחד. כך, אפשר למצוא לא מעט מהם בקרב המהפכנים והמחדשים הגדולים, אך במקרים של כישלון - גם בקרב המובסים והמיואשים, המפתחים עמדה של נחיתות וחוסר עצמאות.
בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה קלינית של הילד והמתבגר.
