מאניה דפרסיה: חשיבות המשפחה
מחלת המאניה דפרסיה משפיעה לא רק על החולה אלא גם על בני משפחתו והסובבים אותו. משפחה תומכת ומודעת למחלה תאפשר לחולה לקיים חיים נורמטיביים למרות מצבו
כל מחלה פיזיולוגית של בן משפחה, בן זוג או חבר משפיעה גם על הסובבים אותו, אך הפרעה נפשית מחייבת הבנה, הכלה, תמיכה וסיוע נפשי מצד המשפחה והחברים. מחלת המאניה דפרסיה היא מחלה שאינה מטילה על החולים בה מגבלות פיזיות כלשהן, אך השפעתה על סביבת החולה מרחיקת לכת ומחייבת גיוס כל תעצומות הנפש של הקרובים לו כדי לחיות לצדו ולאפשר לו חיים תקינים ככל האפשר.
מאפייני המחלה
מאניה דפרסיה (הפרעה דו-קוטבית) היא הפרעה נפשית שהחולה בה סובל מתנודות קיצוניות ומחזוריות במצבי הרוח. בזמן ההתקף נע מצב הרוח של החולה בין מאניה - מצב רוח מרומם באופן קיצוני - לבין דפרסיה, כלומר דיכאון. ההפרעה מאופיינת בתנודה בין שני הקטבים באופן מחזורי. מצבי המאניה והדפרסיה עלולים להימשך לפרקי זמן שבין ימים לשבועות. לעיתים סובל החולה ממצבים מעורבים, שבהם יפקדו אותו לסירוגין סימפטומים של מאניה וסימפטומים דיכאוניים, מה שמקשה עוד יותר את הטיפול בו. בין התקף להתקף ימצא החולה במצב רוח מאוזן ויתפקד כרגיל.
במצב מאניה התנהגות החולים מאופיינת בעצבנות רבה, חוסר מנוחה והתחשבות בזולת, ובמקרים חריפים חוסר עכבות והיעדר יכולת שיפוט בנושאים כלכליים ומיניים. בהתקף מאניה יש נטייה להעליב, להתחצף, לבזבז כספים באופן ראוותני ולפלרטט ללא מעצורים. למרות שלקרובים אל החולה המאובחן ברורה הסיבה להתנהגות זו, הם עלולים להיפגע רגשית, ולאורך זמן הפגיעה הזו מחייבת תמיכה בבני המשפחה ובמקרים מסוימים אפילו טיפול. 
תמיכת המשפחה
מצב הרוח הדיכאוני מלווה בתחושת אין אונים, בחוסר אנרגיה והתנתקות מהסביבה. חולים במצב של דיכאון יתקשו ללכת לעבודה, יסתגרו בתוך עצמם ולא יקיימו את מטלות הבית. ילדיו של החולה, במיוחד הקטנים שבהם, עלולים לחוש תחושת אשמה עקב התפיסה האגוצנטרית המאפיינת ילדים. הם עשויים לחשוב כי התנהגות ההורה נובעת ממעשה שעשו. במקרים מסוימים הילדים בעצמם יזדקקו להדרכה ואף לטיפול על מנת שיוכלו להכיל את המצב ולהבין אותו נכונה באופן שלא יפגעו.
למרות הקשיים שהמשפחה חווה חשוב לסייע לחולה על מנת שיתגבר על התקופות הקשות שהוא עובר: לקחת אחריות על המחלה, להתמיד בטיפול בה, בין אם הטיפול הוא תרופתי ובין אם הוא בתרפיה. חשוב גם לתמוך בבן הזוג. מחקרים מראים כי בהיעדר טיפול זוגי, שיעור הגירושין של החולים גבוה פי 2 עד פי 3 ביחס לכלל האוכלוסייה.
החיים בתקופת האיזון
על פי הגישות המקובלות כיום, מטפלים גם במשפחה הקרובה בפסיכותרפיה ממוקדת. בדרך זו מכשירים את המשפחה ללמוד את אופן ההתנהלות והאינטראקציה הנכונה עם החולה במצבי ההתקף השונים כדי למזער קונפליקטים. כמו כן, מודרכות המשפחות באשר לסימנים המקדימים המאפיינים את האפיזודות השונות, כך שתוכלנה להיות מוכנות יותר ובמידת הצורך להתריע בפני הרופא המטפל בטרם המצב מידרדר. תקופת האיזון שלאחר התקף מאניה או דפרסיה מאופיינת בחלקה בשיקום מהנזקים שנותרו אחרי ההתקף. נזקים כלכליים נגרמים כתוצאה ממצב מאניה, שבו החולה נוטה לבזבז כספים ללא אבחנה ועקב דפרסיה הגורמת לאי תפקוד של החולה ולהיעדרותו מהעבודה, אם הוא בכלל עובד, כי החולים במחלה אינם מתמידים פחות בעבודתם בהשוואה לשאר האוכלוסייה. נזקים נוספים עלולים להיווצר בתחום החברתי, מאחר שהתקפי המחלה עלולים לפגוע בקשרים החברתיים ולגרום לחברים לנטוש את החולה.
בשורה התחתונה חשוב לזכור כי בסופו של דבר, למרות התקופות הקשות, החולה נמצא במרבית הזמן במצב מאוזן אשר נשמר לאורך זמן כאשר ניתן לו הטיפול הנכון. תמיכת המשפחה והסביבה חשובים כדי למתן את השפעות התקפי המחלה ואת ההשלכות העלולות להיגרם כתוצאה מהם. מעבר לכך, למשפחה תפקיד חשוב בהקפדה על היענות החולה לטיפול התרופתי והפסיכותרפי, במיוחד בתקופות איזון ממושכות, כאשר עשוי להיווצר הרושם המוטעה שהטיפול אינו נחוץ עוד. השילוב הנכון בין תמיכת הסביבה לטיפול המתאים במחלה מאפשר לחולים חיים כמעט נורמטיביים.
ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר מומחה בחטיבה הפסיכיאטרית בביה"ח שיבא, מרכז רזולוציה ליישומים פסיכולוגיים מתקדמים
ב-29 במרס יועלה בתיאטרון "הבימה" מופע של המחזמר "כמעט נורמלי" העוסק בחיי משפחה בצל מחלת המאניה דפרסיה של האם. ההכנסות ממכירת הכרטיסים ייתרמו לעמותת "אנוש" הפועלת למען פגועי נפש.
בואו לדבר על זה בפורום פסיכיאטריה.
