פיטורין: להתמודד עם המשבר

"העבודה היא לא רק פרנסה, היא הבסיס בהגדרת הזהות שלנו. היא מגדירה את מקומנו במשפחה ובחברה. העבודה מקנה לנו מסגרת קבועה ויציבה בחיינו , שייכות ושלמות נפשית", כך אומרת הפסיכולוגית הקלינית רוני קוניקוב. "לאובדן מקום העבודה השלכות על המסגרת המשפחתית ועל העובד עצמו. כל אדם מגיב להפסקת העבודה בצורה שונה. התגובה מושפעת מהסיבות להפסקת העבודה, הגיל, המין, המקצוע, המצב הכלכלי, הצפי לתקופת האבטלה ומבנה האישיות".

כמו בזוגיות

אדם שפוטר עלול לחוות משבר נפשי, העשוי להחמיר ככל שתתארך תקופת האבטלה. היעדר תמיכה וגיבוי מהמשפחה וקשיים כלכליים ייגרמו להעמקת המצוקה והדחק. בניגוד למקובל לחשוב, גם אדם שהתפטר מהעבודה מיוזמתו אינו חסין מפני משבר. "בדומה להתפתחות משבר בחיי הזוגיות פעמים רבות יוזם הפרידה מרגיש ננטש", אומרת קוניקוב ומסבירה: "אדם המתפטר מרצונו עלול להרגיש אחרי התרוממות הרוח, של מי שיזם ופעל לשינוי מצבו, תחושה זהה למי שפוטר והוא עשוי לעבור את אותו תהליך".

תחושה של כישלון

אדם שעזב את מקום העבודה, תהיה הסיבה אשר תהיה, עובר תהליך נפשי ארוך, מורכב ורב שלבי, שהתפתחותו תלויה בנסיבות הסביבתיות. כמובן שהמשבר נחסך ממי שנקלט במקום עבודה חדש בסמוך למועד הפסקת עבודתו.

אז למה כל כך קשה לנו לעזוב את מסגרת העבודה? קוניקוב: מעבר להיותה של העבודה גורם מרכזי בזהותנו היא גם מקנה תחושת שייכות, ערך עצמי ותחושת ביטחון כלכלי. מרגע שהפסקנו לעבוד איבדנו נקודת אחיזה ובסיס משמעותי בחיינו, שחסרונם מותיר תחושה של ריק. גם הסטיגמה החברתית של מובטל פוגעת באדם שממילא מתקשה להסתגל למצבו החדש. אדם שפוטר חש כי נכשל, וגם מי שהתפטר עשוי לחוש פגיעה בדימוי העצמי כתוצאה מביקורתם של הקרובים לו ומסטיגמת המובטל הדבקה בו. לרגשות אלו מתווספת תחושת חוסר אונים ההולכת ומתגברת ככל שמתארכת תקופת האבטלה וחיפוש העבודה. לצד כל אלה מתווספים גם הדאגות המתלוות לאבדן הכנסה ופרנסה שעלולות להתגבר עם חלוף הזמן לכדי דחק ודיכאון נפשי".

קושי משפחתי

המצב החדש מעכיר את היחסים בתוך המשפחה, מחליש את המסגרת המשפחתית ויכול לגרום למשבר בזוגיות, שאף עלול להסתיים בפרידה וגירושין. המצב יכול גם לערער את ביטחונם של הילדים ולעורר בהם תחושת אובדן וחרדה; לגרום להם לסבול ממצוקתם של הוריהם, ולחשש שמא תפגע שלמות המשפחה ומפני הצפוי להם בעתיד.

לא רק המשפחה הגרעינית נפגעת אלא גם המשפחה המורחבת, גם בשל התערערות היחסים וגם בשל ההשלכות הכלכליות. במיוחד מושפעים מהמצב הורי בני הזוג להם מחויבות מוסרית לתמוך בילדיהם. סדרי החיים שהשתבשו מחייבים גם את בני המשפחה המורחבת להדק את החגורה ולסייע לקרוביהם. לזאת מתלווה פיחות במעמד המשפחה בשל ההגדרה שלהם את עצמם, בין היתר בהתאם למקצוע של ההורה. הורה או בן זוג מובטל נושא סטיגמה חברתית של כישלון. קוניקוב: רובנו מגדירים את עצמנו במידה זו או אחרת בהתאם לדרך בה החברה תופסת אותנו. מאחר שמובטלים נושאים מעין אות קלון חברתי נוצרות בושה ופגיעה בדימוי העצמי הן של המובטל והן של בני משפחתו".

תמיכה, הכלה והסתגלות

אפשר לצלוח את משבר הפסקת העבודה בשלום אם נערכים אליו ואם פועלים במהלכו בצורה מושכלת. קוניקוב מספקת מספר עצות למי שאינו עובד ומפרטת דרכים שיקלו במעט על ההתמודדות עם המציאות החדשה:

הכנה: לדברי קוניקוב, ברוב המקרים, הפסקת העבודה לא באה בהפתעה מוחלטת, וודאי לא למי שמתפטר. גם מי שפוטר לא תמיד מופתע ויכול לזהות את הכוונה לפטרו עוד בטרם קיבל את ההודעה הרשמית. הידיעה המוקדמת לא בהכרח מרככת את המכה, אך יכולה לסייע להיערך לקראתה: להכין את המשפחה, להתחיל לחפש מקום עבודה חדש, ולהיערך לקראת תקופת האבטלה מבחינה כלכלית.

קבלה והסתגלות: לדברי קוניקוב, אנשים רבים שחווים שינוי מנסים כנגד כל הסיכויים להיאחז בחייהם הקודמים והמוכרים. היא ממליצה לעובד ולבני המשפחה לקבל את העובדה שמתכונת חייהם השתנתה ולהסתגל לשינוי. לקבל את המציאות החדשה ולהתמודד עם השינוי במצבם. עוד חשוב להיערך לקראת האפשרות שהחיפושים אחרי עבודה חדשה עשויים להתמשך ולהתאזר בסבלנות מבלי לאבד את הביטחון העצמי והמקצועי, החיוני להשגת מקום עבודה חדש.

מעשיות: במסגרת קבלת המציאות החדשה וההסתגלות אליה ממליצה קוניקוב למלא את היום יום בעשייה. המטרה היא לשאוף למצוא פתרונות מעשיים שיאפשרו לבני הזוג שיתוף פעולה, לתמוך אחד בשני ולהיערך לעמידה בנטל הכלכלי הצפוי. כך, למשל, ניתן להחליט על הרחבת המשרה של בן הזוג העובד בתקופת האבטלה; ניתן להחליט על התנהלות כלכלית חדשה; ניתן לקבוע כי בן הזוג שהפסיק לעבוד ייקח חלק במטלות הבית, יטפל בילדים, ואולי אף ילמד או יתמסר בזמנו הפנוי לתחביביו.

לשלוט במצב: לדברי קוניקוב בתהליך התמודדות עם אובדן עבודה חשוב מאד שלא לאבד את השליטה על המצב. אדם חש שליטה גדולה יותר בחייו ככל שהוא בעל יכולת לשקול את הדברים ולקבל החלטות. מכאן מומלץ לבני הזוג, שמי מהם הפסיק לעבוד, לקחת כמה שיותר החלטות מושכלות ומחושבות ולא להיסחף במציאות החדשה ללא מטרות ויעדים.

הכלה ותקשורת: חשוב ביותר להציף את הבעיות ולדבר עליהן ולא לתת למצב החדש לפגוע בזוגיות. גם אם אין פתרונות מעשיים, עצם הצפת הנושא, עצם השיחה על המצב ועל התחושות והרגשות הוא חיובי ותורם ליחסים בין בני הזוג. תקשורת פתוחה חשובה בכלל במערכת יחסים, אך חשיבותה גדלה בעיקר ברגעי משבר. היא תורמת, בין היתר, גם לתהליכים לא מודעים שיש בהם כדי לסייע להתמודדות יעילה של האדם עם מצבי משבר.

לשוחח עם הילדים: תקשורת פתוחה חשובה גם בהתייחסות לילדים. קוניקוב: הילדים הם פקחים ונבונים ואל לנו לזלזל בתבונתם. סביר מאד שהם יחושו באווירת המשבר ונכון להיות גלויים כלפיהם. אני מכבדת גבולות בין ילד למבוגר, אך עם זאת אני מאמינה שילד יודע להציג שאלות שהוא יכול ומסוגל לעמוד בתשובה להן. לכן אם הילד מעלה בעיות ותהיות, השיבו לו באופן ישיר מבלי להרחיב יתר על המידה. השתדלו לא לעשות שיחה 'דרמטית' אלא שיחה רגועה, תמציתית ובונה, במסגרתה תרגיעו את הילדים ותבהירו להם שהדברים בשליטה ואתם מצפים לחזור למעגל העבודה בהקדם. חשוב מאוד להעניק להם ביטחון ולהסיר דאגות מליבם ככל האפשר, דבר שיקנה גם לכם שקט נפשי. כמו כן, חשוב לעקוב אחריהם ולגלות איתותי מצוקה אם יהיו. זאת ועוד, חשוב לא לריב ולא לפגוע אחד את השני בפני הילדים, לא בכלל ובטח לא על רקע המשבר".

יצירתיות: קוניקוב ממליצה לבני הזוג להיות יצירתיים, לחשוב מחוץ לקופסה, לא לפחד, להעז ולנסות. לא להיצמד למוכר ולרגיל. כך, אם הניסיונות למצוא עבודה בתחום המקצועי נכשלים כדאי לשקול הסבת מקצועית או פתיחת עסק עצמאי.

טיפול במקרה הצורך: קוניקוב לא ממליצה על תמיכה נפשית מקצועית מיד בשלב הראשוני של תהליך ההתמודדות עם הפסקת העבודה. לדבריה יש להקדים ולראות איך הדברים מתפתחים, ואם מתעורר צורך בסיוע ותמיכה ניתן בבוא העת לפנות לאיש מקצוע שיסייע בטיפול אישי, זוגי או משפחתי בהתאם למצב.

בואו לדבר על זה בפורום התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה.