ההתאבדויות בצה"ל פחתו ב-50%
כך לפי נתונים שהוצגו בכנס בינלאומי למניעת אובדנות. אוכלוסיות שעדיין נמצאות בסיכון וזקוקות לטיפול הן המגזר הערבי והעולים מאתיופיה; תוכנית מניעה עשויה לעזור
מדי שנה מתאבדים בישראל בין 400-500 בני אדם, וכ-600 נוספים מגיעים לחדרי המיון לאחר ניסיון לשים קץ לחייהם. כך עולה מנתונים שהוצגו אתמול (ב') בכנס בינלאומי למניעת אובדנות. תוכנית מניעה והשקעת תקציבים יכולים לעזור: ממש כפי שקרה בצה"ל, שם הצליחו להוריד את שיעור ההתאבדויות ב-50%.
במספרים - מדי שנה מתאבדים בישראל 100 צעירים עד גיל 24, כ-200 בני 24-65 וכ-200 מבוגרים מעל גיל 65. לבנים נטייה חזקה יותר להתאבדות, על כל נערה מתאבדים שניים או שלושה נערים. ערביי ישראל ועולים מאתיופיה עדיין מצויים בסיכון מוגבר. העולים מתאבדים פי 5 או 10 מילידי ישראל (שיעור המתאבדים משתנה בהתאם לגיל).
בני נוער ערבים והומוסקסואלים בסיכון
ד"ר חנה בר יוסף, פסיכולוגית העוסקת בנושא התאבדויות, הציגה בכנס נתונים מדאיגים על ניסיונות התאבדות לא מתועדים של בני נוער; בנוסף, לדבריה, שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב המגזר היהודי הוא 3.5% לעומת 13% בקרב המגזר הערבי. אוכלוסיה נוספת בסיכון היא האוכלוסייה ההומו-לסבית, שכ-18% מחבריה דיווחו כי ניסו לבצע ניסיון התאבדות. לדברי ד"ר בר יוסף, הדרך להילחם בתופעה היא להתערב ולהסיר את הטאבו סביב המילה "התאבדות".
התערבות מוצלחת כזו ניתן לראות למשל בצה"ל, שם נרשמה הצלחה בהורדת מספר ההתאבדויות. אל"מ ד"ר אייל פרוכטר הציג בכנס נתונים, לפיהם בשש שנות המעקב חלה ירידה דרמטית של 50% במספר המתאבדים בצה"ל: מ-20 מתאבדים למאה אלף בשנת 1998 (פי ארבעה מהשיעור באוכלוסייה הכללית) ל-10 מתאבדים למאה אלף בשנת 2011.
תוכנית לאומית למניעת התאבדויות
אז מה ניתן לעשות? התשובה טמונה בתוכנית לאומית ברורה שתשים את הנושא בראש סדר העדיפויות. לאחרונה גובשה תוכנית מניעה ייעודית על ידי ועדה משותפת של משרד הבריאות, משרד החינוך ומשרד העבודה והרווחה. זו אושרה לאחרונה בכנסת וצפויה להתחיל את פעילותה לכשתקבל את התקציב שאושר לה בכנסת.
אחת מהמלצות הוועדה היא להעמיד את המלחמה באובדנות כיעד מרכזי של הממשלה, מתוך מחשבה כי במקום שבו נקבע יעד תיגזר תוכנית מתאימה שתיושם. אסטרטגיה זו הוכיחה את עצמה בלחימה בתאונות דרכים - במשך 20 השנה האחרונות פחת מספר ההרוגים ב-50%. ורק לשם השוואה, בתאונות דרכים נהרגים מדי שנה כ-300 בני אדם, אך נראה כי המודעות לבעיה והתקציבים שהמדינה מקצה למניעת אובדנות נמוכים משמעותית.
עיקרי התוכנית נשענים על תוכנית הפיילוט שיושמה במשך ארבע שנים בקרב בני נוער עולים וקשישים בשלושה יישובים: רמלה, רחובות וכפר כנא. התוכנית הצליחה להפחית באופן משמעותי את מספר ההתאבדויות. זאת באמצעות הסברה נכונה, איתור אוכלוסיות בסיכון, מתן טיפול מיידי למי שקיים חשש לגביו וכן מעקב אחרי מי שביצע ניסיון התאבדות.
לטפל בבעיה כשהיא בחיתוליה
אוכלוסיות במצוקה נוטות אולי לשיעור גבוה יותר של התאבדויות, אך מדובר בבעיה חוצת מגזרים. לדברי ד"ר ענת קלומק, החוקרת את תחום האובדנות והבריונות בקרב בני נוער, אובדנות היא בעיה שיכולה להתחיל כבר בגן הילדים; מתברר שלא רק ילדים שהם קורבן לבריונות והצקות מתאבדים, אלא גם ילדים אלימים, שנמצאים גם הם בקבוצת סיכון לדיכאון ומחשבות אובדניות. במקרה זה יש הבדל מהותי בין בנים לבנות: בנים שמעורבים באופן תכוף במעשי בריונות נמצאים בסיכון לאובדנות בזמן שעצם קיום התופעה בקרב בנות מעלה את הסיכון לאובדנות ללא קשר לתכיפות שלה. ממצאי המחקר מלמדים כי קיימת חשיבות גבוהה לאתר את הילדים האלימים עוד בגני הילדים ולטפל בבעיה כשהיא בחיתוליה.
בואו לדבר על זה בפורום פסיכיאטריה.