סכיזופרניה: חיים בצל המחלה

עוד בנושא: פסיכולוג קליני, טיפול קוגניטיבי התנהגותי

שירה (השם המלא שמור במערכת) הייתה ילדה חברותית, שמחה ומצליחה בלימודים. עם הזמן היא החלה להתרחק מחברותיה, ברחה מבית-ספר והעדיפה לישון כמה שיותר. הוריה לא הבינו מה קורה ולרגע לא חשבו שהסיבה קשורה למחלה כלשהי. "לקחו אותי לאבחונים אצל רופאים ופסיכולוגים ואף אחד לא הצליח לאבחן מה הסיבה לעייפות ולתופעות הנלוות", מספרת שירה. "כולם אמרו שאני בעלת אינטליגנציה רגשית גבוהה וחכמה לגילי, אך מעבר לכך לא ידעו לשים את האצבע על בעיה כלשהי".

התחושה שמשהו לא בסדר הגיעה לשיאה כאשר שירה ישבה בחדרה ולפתע הרגישה שכל החדר מטושטש ושכל האנשים מדברים עליה. היא יצאה מהחדר בבהלה ואמרה להוריה שיעזרו לה כי משהו לא בסדר. בדיעבד מסתבר שהיא חוותה לראשונה התקף פסיכוטי. לאחר בדיקה בבית-חולים שירה אושפזה בבית-חולים גהה במשך שנה, שבמהלכה קיבלה מגוון רחב של תרופות בניסיון להחזיר אותה לאיזון ולמנוע את ההתקפים שחלו מדי יום.

התקף פסיכוטי מדי יום

לאחר כשנה היא החלה ללמוד בבית-ספר מיוחד והחליטה שהגיע הזמן להתחיל לחיות. "הבנתי שאם אני אחייך לעולם הוא יחייך אלי בחזרה", היא מספרת. "אך למרות האופטימיות הטיפול התרופתי היומי לא עזר, רק בגיל 20 הבנתי שאני נזקקת ושזה לא בושה לבקש עזרה. עד אז לא הבנתי את המשמעות והעדפתי לא לדבר על המצב והמחלה".

בגיל 21 שירה הכירה את בן זוגה במועדון של עמותת אנוש. לאחר תקופה ארוכה מאד של בדידות היא הרגישה שמצאה חבר אמיתי, וכיום הם גרים ביחד וחוגגים חמש שנות זוגיות. "גם ברגעים קשים חבר שלי אומר לי שזו רק בעיה רפואית ולא יותר מזה", מספרת שירה על ההתמודדות היום-יומית.

להגיע לאיזון

שירה מציינת כי נקודת האור הגיעה כשד"ר יעקוב צ'רנס, סגן הפסיכיאטר המחוזי של גוש דן, נכנס לחייה. "הכרתי רופא רגיש שאומר דברים חיוביים ויודע להקשיב", היא מספרת קיבלתי טיפול חדשני בשם קספליון הניתן בזריקה לשריר הכתף. "תוך זמן קצר הוא איזן אותי וכיום אני מקבלת את הטיפול פעם בחודש, התרופה הזו סוף סוף גרמה לי להצליח ולעשות את הדברים שאני רוצה וחשובים לי באמת".

בימים אלה שירה מחפשת עבודה ובמקביל היא כותבת שירים. חלומה הוא להצליח בתחום השירה, ועד כה היא כבר כתבה כ-800 שירים, שלדבריה הם יוצאים לה בקלות ומהירות. במסגרת שיתוף פעולה של עמותת אנוש ובית-ספר רימון, התלמידים מלחינים את השירים של המתמודדים, ושירה כתבה שיר לאריאל הורביץ.

כיום בזכות טיפול תרופתי רציף והתהליכים ששירה עוברת, היא מדווחת שחל שיפור משמעותי באיכות חייה והיא זאת שמנהלת אותם ולא המחלה. ובימים שקצת יותר קשה היא נעזרת בסביבה החמה והתומכת, הכוללת את בן זוגה, ההורים שנמצאים איתה לאורך כל הדרך ומרגיעים אותה תמיד והרופא שמדבר איתה ובודק כיצד אפשר להקל עליה.

"מול כל סיטואציה קשה שניצבת בפנינו, אבי תמיד עם גישה אופטימית והרבה חוש הומור מצליח להרגיע אותי ואמי לאורך כל הדרך האמינה ועדיין מאמינה בי ותמיד הייתה בשבילי אוזן קשבת", מספרת שירה. "יש לי משפחה מיוחדת ושתי אחיות בריאות שקשה לכל אחת מהן עם המצב אבל הן גאות בי. אני משתדלת לא לחזור אחורה ורק להסתכל קדימה. פחד הוא דבר טבעי אך אפשר להתייחס אליו כחבר או כאויב ואני בוחרת בדרך החיובית. אני חיה עם המחלה, עוברת תהליכים פסיכולוגים ומאמינה שאם לוקחים את העניינים בידים ומקבלים את הטיפול הנכון אפשר להצליח בחיים".

בואו לדבר על זה בפורום סכיזופרניה.