בריאות הנפש: התנהגות וגנטיקה

רק בשנים האחרונות אנו מתחילים להבין איך אירועי חיים גורמים לשינויים בתפקוד המוח. ההתפתחות בלימוד הגנטיקה מסבירה כיצד חוסר אהבה בילדות, אלימות, הזנחה, פגיעות פיזיות ועוד יכולים להשפיע על המוח ולגרום לאדם רגיש מחלה פסיכיאטרית.

דוגמה מאוד פשוטה ו"מתוקה" יכולה להמחיש את הנושא. הדבש המתוק המוכר לנו כל כך מיוצר על ידי דבורים שיונקות צוף מהפרחים. בכוורת הדבורים נמצאות הדבורה המלכה שכל תפקידה הוא להטיל את הביצים ולצדה הדבורים העובדות. התברר שהקוד הגנטי של הדבורה העובדת והדבורה המלכה זהים לחלוטין. אז איך יכול להיות שהדבורה המלכה והדבורה העובדת יהיו כל כך שונות במראה ובתפקוד? מתברר שבקוד הגנטי של הדבורה המלכה והדבורה העובדת יש שוני כימי מאוד חשוב. למרות הגנום הזהה, כ-500 גנים של הדבורה המלכה עוברים שינוי כימי שלא קורה אצל הדבורים העובדות. תהליך זה גורם לכך שגנים אלו "מושתקים" ולא מעורבים בסינטזה של חלבונים, זאת אומרת הם לא מייצרים את החלבון שהיו צריכים לייצר.

כיצד נוצר שינוי כימי זה? התשובה נמצאת באוכל שהדבורה העובדת מאכילה את הדבורה המועמדת להיות הדבורה המלכה, והוא "מזון מלכות". מזון המלכות "משתיק" את הגנים האלו אצל הדבורה המלכה על ידי שינוי כימי נוסף שהאוכל הרגיל של הדבורים לא עושה, וכך נגרם השינוי הדרמטי בתפקוד ובמראה של הדבורים.

אז מה הקשר בין מזון מלכות ותפקוד המוח האנושי?

מתברר כי עבור בני אדם מזון הוא לא רק מה שאנחנו מכניסים דרך הפה. מזון הוא גם כל האינטראקציות שמתרחשות בין האדם לסביבתו, עוד מלפני הלידה ועד יום המוות. החל בסביבה התוך רחמית, הקשר עם האם ועם האב, החברויות, הזוגיות שהאדם יוצר, בריאותו ועוד ועוד.

העובר רגיש מאוד ומתאים את עצמו לגירויים או להיעדר גירויים בחייו. אפשר להדגים את חשיבות הקשר הפסיכו-ביולוגי הזה בעולם חיות המעבדה. ידוע למשל על זנים של חולדות שאחרי שהגורים נולדים האם מלקקת אותם כמעט ללא הפסקה במשך מספר ימים. אם באופן מלאכותי מפרידים בין העוברים האלו והאימהות, נוצרים חוסרים אצל הגורים שבאים לידי ביטוי במהלך כל חייהם ומשפיעים אפילו על דפוסי האימהות שלהם כלפי הדור הבא של גורים. השינוי הביולוגי המרכזי שמתרחש אצל הגורים "מחוסרי ליקוקים" נראה במיוחד במערכת שמופקדת על התגוננות הגוף מפני מצבי לחץ (סטרס). גורים אלו מעלים באופן חד וממושך יותר את ההורמונים שמופקדים על התגוננות הגוף מפני סטרסים. מאחר שהביולוגיה של אותם גורים לא התפתחה נכון עקב היעדר הליקוקים של האם (מזון פסיכולוגי), הם עברו שינוי כימי בגן ששולט על הפרשת הקורטיקוסטרון בגוף. ההפרשה המוגברת של הורמון זה גורמת לכך שגורים אלו חיים כל הזמן כאילו הם בסטרס מוגבר. חוקרים השוו תופעה זו לתופעה הדומה לחרדה כרונית אצל בני אדם.


דיכאון אצל אנשים רגישים

חוקרים מקנדה ומקומות אחרים בעולם שאלו האם מוחותיהם של בני אדם שהתאבדו מראים שינויים דומים לאלו שתיארנו בחיות המעבדה, והאם שינויים אלו מתרחשים באותם גנים?

בשנת 2010 חקרה קבוצה קנדית את הנושא ומצאה עדות לכך שחולים שהתאבדו עקב דיכאון וסבלו מטראומות ילדות קשות הראו שינויים כימיים בגנים ששולטים על המערכת שמווסתת את תגובות הגוף לסטרס (מערכת המפרישה הורמון בשם קורטיזול). המסקנה היתה שטראומות הילדות הובילו לשינויים גנטיים ארוכי טווח ושקרוב לוודאי השפיעו למשך כל החיים על ההתמודדות עם סטרס של אותו אדם. חוקרים אלו העלו את ההשערה שייתכן כי לעובדה הזו יש השפעה מכרעת על התפתחות הדיכאון אצל אותם אנשים רגישים.

ידוע כבר שטראומות ילדות יכולות להוביל לשינויים רבים בתפקודי המוח ולדיכאון. לדוגמה, ילדים שגדלו במוסדות ואומצו רק בגיל מבוגר יותר מראים הגדלה של חלקים במוח (אמיגדלה והיפוקמפוס) שמופקדים על התגובות לסטרס.

ידוע גם ששכיחות דיכאון בכלל, ושל דיכאון המגיב פחות טוב לטיפול בפרט, גבוהה יותר באוכלוסיות אלו. ידוע גם שמערכת במוח שנקראת Mirror Neuron System העוזרת לאדם לנתח ולהבין את הסביבה וגם ללמוד מיומנויות חדשות מפותחת פחות אצל אוכלוסיות אלו. ברור ששינויים מוחיים אלו גורמים לכך שהמוח של אותם אנשים רגיש יותר להופעת מצבי חרדה ודיכאון.

התורה הגנטית שמתייחסת לדוגמאות שהועלו עד כה נקראת אפיגנטיקה (Epigenetics). תורה זו מנסה להסביר איך מתרחשים שינויים תפקודיים שאינם קשורים למבנה הגנטי המורש (הגנום שקיבלנו מההורים). קישרנו חלק מהדברים האלו לשכיחות גבוהה יותר של דיכאון וחרדה.

השאלה הטיפולית המעניינת היא האם הבנה זו תוביל לפיתוח טיפולים חדשים פסיכולוגיים ותרופתיים? ההבנות החדשות מובילות להתייחסות קלינית אחרת. אנשי מקצוע החלו לממש את הידע החדש בגישות טיפוליות ישירות יותר. לדוגמה, גישות שמעודדות התנסות בתרגול. שיטה מעניינת נקראת נוירו-פידבק. בשיטה זו האדם מאמן את מוחו לשליטה טובה יותר על רגשות ומחשבות בעזרת מכשור שמסייע לשינוי מעשי של גלי המוח.

השאלה המעניינת נוגעת בטיפול התרופתי: האם אפשר יהיה להשפיע על מנגנונים אפיגנטיים בעזרת תרופות? האם טיפולים אלו ישפרו את הגורל של חולי דיכאון וחרדה? התשובה היא חיובית, אך תרופות אלו טרם הגיעו לשוק הטיפולי הרחב. החלום הוא שנצליח לאבחן היכן נמצאים הסימנים הגנטיים של עצירה בהתפתחות (Genetic marks) ובעזרת תרופות ספציפיות נצליח להחזיר את התפקוד הגנטי למצבו הרגיל. בדוגמה שנתנו על השינוי הכימי של הגנים המופקדים על התגובות לסטרס, טיפול ש"משחרר" את הגנים יעזור להחזיר את התגובות הפסיכו-ביולוגיות לסטרס למצב הרגיל וכפועל יוצר מזה יקטינו ואף ימנעו הופעת דיכאון וחרדה.

בכתבה הוזכר מספר פעמים המושג "אנשים רגישים" ללא הסבר נלווה. זהו נושא פסיכו-ביולוגי מרתק שאף הוא מתפתח בשנים האחרונות וקרוי חקר החוסן האנושי. ברור כי המבנה הגנטי מקנה לאדם יכולת התמודדות מוגברת או מופחתת. הנושא וסיבותיו מצריכים כתבה נפרדת.

הכותב הוא מנהל המרכז הירושלמי לבריאות הנפש ובעל הקליניקה הפרטית "מיינד קליניק"

בואו לדבר על זה בפורום דיכאון - אבחון וטיפול.