דיכאון: מניעת גלים חוזרים

עוד בנושא: מאניה דיפרסיה, חרדה

דיכאון הוא נושא חם בעיתונות הכתובה והאלקטרונית והוא מעניין מאוד את הקהל הרחב. לעיתים קרובות אנו מתבשרים על טיפולים חדשים לדיכאון, על חומר טבעי שמרפא, או על שיטה טיפולית זו או אחרת שמבטיחה הבראה מהדיכאון.

בתיאור של השיטות ה"חדשות" אין מספיק התייחסות להבדלים בין "סתם מצב רוח ירוד" לדיכאון קליני. טיפולים הומיופטיים או פעולות שהאדם עושה בעצמו, כמו ספורט, מסג'ים, מדיטציה, ועוד, טובים לשיפור כללי של מצב הרוח, אבל דיכאון קליני מצריך התייחסות מקצועית אחרת.

הדיכאון כמחלה קלינית שכיח מאוד. כ-15%-20% מבני האדם בעולם יסבלו לפחות פעם אחת בחייהם מדיכאון. מצבי דיכאון מאובחנים בצורות שונות, כדיכאון חד-קוטבי (רק גלי דיכאון), כדיכאון דו-קוטבי (גלים של דיכאון ושל מצב רוח מרומם), ודיכאון דיסטימי (כאשר הדיכאון לא כל כך עמוק אבל הוא אורך לפחות שנתיים רצופות של החיים). אפשר לאבחן גם מצבי דיכאון אחרי אירועי חיים משמעותיים כמו פרידות, אבל או משברים כלכליים ורפואיים. מצבי דיכאון תגובתיים אלו נוטים לחלוף כאשר האירוע מסתיים או נרגע, אבל לפעמים התגובה הנפשית לאירועי חיים יכולה להעמיק ולהשתנות לתמונה קלינית של דיכאון. במצבים אלו אירועי החיים מהווים טריגר לסוגים אחרים של דיכאון קליני.

הנתון שפחות מדברים עליו הוא ש-50%-70% ממצבי הדיכאון הקליני נוטים לחזור במהלך החיים, ושלפחות 30% מהסובלים יצטרכו להתמודד עם 3 גלים או יותר במהלך חייהם. לאנשים שסובלים ממחלה דו-קוטבית (מאניה-דיפרסיה) המצב מורכב עוד יותר מאחר שהם יצטרכו להתמודד עם מספר כפול של גלים, גם של דיכאון וגם של מצב רוח מרומם. בתקופות של מצב רוח מרומם האדם חש מאוד טוב אבל זו "אשלייה אופטית" מאחר ואחרי תקופת ה"היי" תבוא הנפילה. בדרך כלל הירידה לתוך דיכאון היא בפרופורציה ישירה לתקופה של התרוממות הרוח. יותר גבוה מצב הרוח בזמן המניה יותר עמוק נופל החולה לתוך הדיכאון.

מחקרים רבים שמשווים בין אנשים שסובלים מדיכאון לאחרים שאינם מדווחים על דיכאון מגלים שונות משמעותית בין שתי הקבוצות. הסובלים מדיכאון מתקשים לחזור לחיים רגילים, לעיתים קרובות ממשיכים לדווח על תופעות נפשיות של מצב רוח ירוד וקושי תפקודי למרות שהם לא ממש בגל דיכאוני. גם משפחתו של האדם שסובל מדיכאון מעורבת עמוק בתהליך.

החולה מתקשה למלא את התפקידים שלו כהורה, כבן או בת זוג, כמפרנס ועוד. הילדים של הורים ובמיוחד של אמהות שסובלות מדיכאון, מדווחים על תחושות של דיכאון ועל ירידה בתפקוד בבית הספר כל זמן שההורה לא חזר למצבו הרגיל. לכן נאמר שדיכאון הוא מחלה המשפיעה לא רק על החולה עצמו אלא גם על המערכת שמסביבו (משפחה, עבודה, חברים ועוד).

לדיכאון הקליני מתלוות לעתים קרובות תסמונות גופניות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, ,תסמונות של כאב כרוני, ועוד. כאשר הדיכאון מעורב עם מחלות גופניות אחרות זה מקשה על ההתאוששות מהדיכאון וגם מהמחלה הגופנית. מובן שהפגיעה התפקודית עשויה להיות משמעותית יותר כאשר החולה סובל מתסמונות מעורבות.

אם כך, מה אפשר לעשות כדי לשפר את הגזירה שהדיכאון משרה על הסובל ממחלה זו? מתברר שניתן לעשות הרבה מאוד:

1. להכיר את המחלה ולפתח מודעות אודותיה. לעיתים קרובות מתקשה האדם להכיר פסיכולוגית שהוא סובל ממחלה דיכאונית. שאלות כמו: "מדוע זה קורה לי? אני בן-אדם חזק, למה אני צריך תרופות? לא סבלתי אף פעם מדיכאון מדוע עכשיו?" ועוד, נשמעות מדי יום בכל קליניקה פסיכיאטרית. למעשה, דיכאון הוא כמו כל מחלה אחרת. אנחנו לא מזמינים אותו: הוא מגיע לבדו! הקושי להכיר בקיומה של המחלה יכול לעתים קרובות לגרום לכך שהאדם יזניח את הטיפול בדיכאון. ככל שיקדים החולה לקבל את עובדת המחלה, כך הוא יקדים להיערך אליה ולהתמודד איתה.

2. להכיר בצורך בטיפול תרופתי. מחקרים רבים מאוד מוכיחים שהטיפול התרופתי בדיכאון הוא חיוני ומיטיב משמעותית את מהלך המחלה הדיכאונית. התרופות החדשות הן קלות יותר ללקיחה, אך עדיין הטיפול יכול להיות כרוך בתופעות לוואי. עם זאת, הטיפול הוא חיוני כדי למנוע מצבי דיכאון ממושכים שפוגעים באדם הרבה יותר. שאלה שכיחה היא "כמה זמן צריך לקחת את הטיפול התרופתי?" אין למעשה תשובה חד-משמעית לשאלה זו. המחקרים מראים שככל שהסובל מדיכאון מתמיד בטיפול התרופתי גם אחרי ההבראה של הגל הדיכאוני, כך הוא מקטין את הסיכוי להישנות גל דיכאוני חוזר.

3. לא לוותר על טיפול גם בהריון. הרבה מצבי דיכאון קשורים לתקופת הפוריות של נשים. השיקולים הקליניים צריכים לאזן בין בריאות האישה לבין בריאות העובר. צריך לקחת בחשבון גורמים כמו חומרת המחלה הדיכאונית של האישה, האם מדובר בהפרעה דיכאונית רגילה או הפרעה של מניה דפרסיה, סוג התרופה שהאישה מקבלת ועוד. יש היום מרכזים טרטולוגיים-ייעוץ תרופתי בזמן ההריון- שמייעצים על השימוש של תרופות בזמן היריון. העבודה המשותפת של הפסיכיאטר המטפל עם הייעוץ של המרכז הטרטולוגי תסייע בלקיחת החלטות מתאימות יותר.

4. לבחור פסיכיאטר מטפל מומחה בטיפול של המחלה הדיכאונית. הספרות הפופולרית מתייחסת בפשטות לטיפול בדיכאון. העובדות מראות שהעזרה המקצועית הפסיכיאטרית חיונית לשיפור הפרוגנוזה (מהלך המחלה לאורך השנים). יש היום פסיכיאטריים המומחים בטיפול במחלה הדיכאונית, רופאים שיודעים להתאים את הטיפול לפי הצרכים של החולה ולפי השלב של החיים בו נמצא החולה.

5. לבחור במטפלים שעובדים כצוות רב-מקצועי בטיפול של הדיכאון. ההשפעה של הדיכאון על האדם ומשפחתו מצריכה בדרך כלל טיפול על ידי צוות מטפלים אשר כולל פסיכיאטר, פסיכותרפיסט, ואף מטפל זוגי או משפחתי.

לעיתים קרובות הסובלים מדיכאון מטופלים על ידי מספר מטפלים שאינם נמצאים בקשר זה עם זה, ואף יכולים להעביר מסרים מנוגדים. כדי להדגים את החשיבות של עבודה בצוות אתאר מקרה של הקליניקה שלי שבדקתי לאחרונה. נקראתי לייעוץ בבית החולים לבדוק חולה שמצוי בדיכאון אחרי שהפסיק את הטיפול התרופתי בהמלצת המטפל האישי שלו ובניגוד להמלצת הפסיכיאטר המטפל. כעבור מספר חודשים של הפסקת הטיפול הופיע שוב משבר נפשי משמעותי.

6. להכיר את החשיבה ה"דיכאונית" ואת השפעתה השלילית על חיי היום יום. אחד המאפיינים המוכרים והלא נעימים של הדיכאון היא החשיבה השלילית. האדם שנמצא בדיכאון נוטה לחשוב שלילי על הכל: על עצמו, על הישגיו, על עתידו, על מיקומו במשפחה ובחברה ועוד. לפעמים החשיבה הזאת היא קיצונית ומביאה את האדם להגיע למסקנה "שאין טעם לחיים כאלה". מחקרים מראים שמחשבות של ייאוש קיצוני ואובדן תקווה קשורות באופן ישיר לחשיבה אובדנית. מדהים לגלות איך מחשבות קיצוניות אלו חולפות מהר עם השיפור בדיכאון. כפי שאמר לי פעם חולה: "אני לא מבין איך בזמן הדיכאון חשבתי דברים כל כך קיצוניים, פחדתי שלמשפחתי לא יהיה מה לאכול, ושלא אוכל לפרנס אותה. אשתי הביאה לי את חשבון הבנק שלנו כדי לשכנע אותי שזה לא נכון, אבל לא האמנתי לה, הייתי משוכנע שהכל אבוד". אחרי ההבראה הענן הכל כך שחור פשוט התפוגג.

7. להתמודד עם הנטייה לחשיבה שלילית, שקיימת גם בלי דיכאון. קרוב לוודאי שהנטייה לחשיבה שלילית יותר, משהו כמו "לראות את החצי בכוס הריקה", מלווה את האדם גם לפני שחלה בדיכאון. ייתכן שחשיבה זו הינה תורשתית. אם כך, אדם עם נטייה זו כבר מגילאים מוקדמים משווה את עצמו לסביבה ונוטה לחשוב שהוא פחות מוצלח או מקובל.

השוואות שליליות אלו מהוות סטרס חשיבתי ורגשי משמעותי. ידוע שסטרס מסוג זה נמצא פעמים רבות בבסיס הגלים של הדיכאון. מחקרים עדכניים מראים שעבודה פסיכולוגית על הנטייה לחשיבה שלילית יכולה מאוד לעזור בפיתוח מנגנוני חוסן נפשי ולהקטין את הסיכוי להישנות הדיכאון.

לסיכום, בכתבה זו סקרתי תפיסות מודרניות על המחלה הדיכאונית והטיפול בה. אחרי יותר מ-30 שנה של עבודה עם חולים שסובלים מדיכאון, אני יכול לומר כי חשוב מאוד שהחולה יכיר את מחלתו והטיפול בה. פסיכיאטר המומחה לטיפול בדיכאון יכול לעזור במשימה החשובה של מניעת גלים חוזרים של דיכאון ובתכנון של אפשרויות טיפוליות שיאפשרו לחולה להמשיך את חייו הרגילים בצורה אופטימלית.

פרופ' לאון גרינהאוס הוא מומחה לטיפול בהפרעות מצב רוח, פרופסור מן המניין האוניברסיטה העברית, מנהל לשעבר של בתי החולים הפסיכיאטרים כפר שאול ואיתנים, וכיום מנהל את המרכז לטיפולים מתקדמים - מיינד קליניק בתל אביב

סובל מדיכאון? לאבחון עצמי - לחץ כאן.

בואו לדבר על זה בפורום דיכאון - אבחון וטיפול.