דיכאון: הגידו כן לטיפול

התחושה הקיימת היום היא כי אנשים רבים מדי מקבלים טיפול נגד דיכאון. עם זאת, בשטח המצב שונה לגמרי. דיכאון הוא מחלה קשה של סבל ונכות, שנמצאת למרבה הצער בתת אבחון. חצי מהחולים בה אינם מאובחנים, חצי מהמאובחנים אינם מטופלים וחצי מהמטופלים אינם מטופלים נכון. רק שמינית מאלו המטופלים בדיכאון, מקבלים טיפול נכון הן מבחינת המינון והן מבחינת משך הטיפול.



פרופ' צבי זמישלני, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה, מציין כי "לפי כל ההערכות דיכאון הוא המחלה השנייה, אחרי מחלות לב וכלי דם, מבחינת עלותה לחברה והיקף הנכות וחוסר התפקוד שהיא גורמת. מחלת הדיכאון מופיעה במהלך החיים בכ-15% מהאוכלוסייה. בכל זמן נתון כ-5%-6% מהאנשים סובלים מדיכאון קליני".

לא כל דכדוך הוא דיכאון

עצבות היא אחת מהתחושות האנושיות ואין לראות בה משהו פתולוגי. רובנו לוקים מדי פעם במצב רוח רע, דכדוך, עצבות, חוסר משמעות, תסכול, אי שביעות רצון או חוסר סיפוק אך לא כל סימפטום כזה מוגדר כדיכאון ומצריך טיפול נגד.

דיכאון כמחלה מופיע במסגרת של דיכאון מג'ורי (Major depression). מדובר במצב רוח ירוד שנמשך לפחות שבועיים ברציפות, כאשר במקרים רבים הוא גרוע מאוד בבוקר עם הקלה מסוימת בערב. המצב מתאפיין בהפרעות פיזיולוגיות: הפרעות שינה (לרוב שיבושים בשינה מלוות ביקיצות מרובות במהלך הלילה והתעוררות מוקדמת), לעיתים רחוקות יותר עודף שינה, הפרעות בתיאבון, עייפות, חוסר אנרגיה, חוסר ריכוז, ירידה בערך העצמי, מחשבות אובדניות ואף ניסיון למעשה אובדני.

תרופות נגד דיכאון : בעד מצב רוח

על פי פרופ' זמישלני, "יש אנשים שמסוגלים להתמודד עם הדיכאון באמצעים שונים כמו עידוד מחברים ומשפחה, פעילות גופנית, המשך שגרה, טיפול פסיכולוגי בעיקר באוריינטציה של טיפולים התנהגותיים וללא עזרה של טיפול תרופתי. עם זאת, תרופות יכולות לעזור כאשר אמצעים אלה לא עוזרים והסובלים מדיכאון מתקשים לתפקד בעבודה, בזוגיות, במסגרת המשפחה, לא ישנים ולא אוכלים".

בנוסף לכך, בחברה המערבית התובענית אין לבני האדם אפשרות לא לתפקד ואת הפריווילגיה להיות בדיכאון. תרופות עשויות להקל על הסבל שבדיכאון מכיוון שהדרך להחלמה הופכת למהירה יותר בזכותן. נכון הדבר שהן לא פותרות סיבות גנטיות לדיכאון ולא משנות את הסיבות הסביבתיות, אך הן בהחלט מקלות ומסייעות לעבור את הגל הדיכאוני. כמו כן, שימוש מוצלח בתרופות עשוי למנוע התאבדות בשל דיכאון.

שני סוגים של תרופות

במצב של דיכאון קליני קיימת, בין היתר, תת פעילות במוח של סרוטונין, האחראי בעיקר על ויסות מצב הרוח, אכילה, כאב ושינה. תרופות מהדור החדש מקבוצת SSRI , דוגמת ציפרלקס, בנויות על עיכוב הקליטה החוזרת של סרוטונין, ומעלות את רמתו באזורים המתאימים במוח. יותר סרוטונין בסינפסות המוחיות מאזן את מצב הרוח של האדם הלוקה בדיכאון.

הקבוצה השנייה היא תרופות מסוג SNRI, המשפיעות בשילוב על המערכת הסרוטונרגית והנוראדרנרגית (הורמונים הדומים לאדרנלין) ויעילות יותר במצבים של דיכאון המלווה בכאב פיזי.

העיקרון של הטיפול הוא להגיע למינון הטיפולי המקובל, רצוי בהדרגה, ולהמשיך בתרופה לפחות שישה חודשים לאחר שהגל הדיכאוני חולף, על מנת למנוע הישנות של התופעה. במקרים של גלים חוזרים, יש לשקול טיפול קבוע בנוגדי דיכאון, על מנת לשפר את איכות החיים.

תרופות נוגדות דיכאון ניתנות על ידי פסיכיאטרים או רופאי משפחה, שהחלו להתמקצע בשנים האחרונות בטיפול במחלות פסיכיאטריות ומעניקים מרשמים כאלו בצורה שוטפת. בחלק גדול מהמקרים יש לשלב שיחות תמיכה מקצועיות, עידוד וטיפול בגורמים הסביבתיים. טיפול בדיכאון בלי התייחסות לגורמיו, למרכיבי האישיות של האדם הסובל ולמערכות התמיכה שלו מגבירות את הסיכון להחלמה חלקית מהדיכאון ולחזרה של אפיזודות נוספות.

מילת הקסם בטיפול: סבלנות

יש לציין שתי טעויות נפוצות במהלך האבחון והטיפול בחולים:

1. אבחון מאוחר: המטופל מסרב להודות שהוא מדוכא והרופא המטפל מחפש סיבות גופניות למצב ומבזבז זמן יקר במקום להעניק טיפול אמיתי בחולה הדיכאון, טיפול הכולל תרופות.

2. החלפה מהירה מדי של התרופה: לוקח בין שבועיים לארבעה שבועות עד שהתרופות מתחילות להשפיע. המטופל מגלה בינתיים סימני חוסר סבלנות, ולכן עלול להפסיק את הטיפול על דעת עצמו, ובכך מונע את ההחלמה המצופה ואת הטיפול בתרופה שעשויה להיות מתאימה.

לדברי פרופ' זמישלני, "מחקרים הראו שבסך הכל, הפרופיל של יעילות לעומת תופעות לוואי הוא טוב. עם זאת, בשלב הראשון של הטיפול הן עלולות לגרום לתופעות לוואי כמו כאבי בטן, בחילה, אי שקט, ירידה בחשק המיני, הפרעות באורגזמה ולעיתים בזקפה. אלו תופעות החולפות תוך מספר ימים וניתן להתגבר עליהן באמצעות עלייה הדרגתית במינון".

בדרך כלל נהוג להחליף תרופות כאשר תופעות הלוואי מתגברות או קשות מדי. מובן שזה שונה מאדם לאדם. כאשר לאחר 6-8 שבועות אין שיפור במצב הדיכאוני, יש מקום לשקול העלאת מינון התרופה שניתנה. במידה ועדיין לא קיימת תגובה מספקת, ישקול הרופא המטפל להוסיף תרופה אחרת או להחליף את התרופה. פעמים רבות, דיכאון מלווה בחרדה ואותן תרופות משמשות גם בטיפול בחרדה. זו הסיבה לכך ש-10% מהאוכלוסייה הבוגרת באירופה משתמשת בנוגדי דיכאון.

כאמור יש להמשיך במינון המקובל לפחות שישה חודשים לאחר ההחלמה מהדיכאון ובהמשך ניתן להוריד את המינון בהדרגה ולשקול את הפסקת הטיפול. שיקול זה ייעשה על ידי הרופא המטפל, תוך התייעצות ותיאום ציפיות מול המטופל.

כאמור, יש להיות במעקב אצל הרופא במהלך התקופה ובשום אופן אין להפסיק טיפול או לעשות שינויים במינון באופן עצמאי ללא עצה ואישור הרופא. שכן אל מול הפחד מתופעות הלוואי של תרופות נוגדות דיכאון, יש לזכור שתועלתן גדולה יותר מהנזק וכי הן מעניקות הזדמנות להחזיר את החיוך לפנים ולשוב לחיים נורמאליים.

למידע נוסף על דיכאון לחצו כאן.

בואו לדבר על זה בפורום דיכאון - אבחון וטיפול.