המסע לבחירה בחיים: מתחיל ברופא

אני כותבת כאן לכל הרופאים באשר הם, שהרי חיינו במקרים רבים מופקדים בידיהם. אני כותבת פה לציבור רחב של אנשים שעושים עבודת קודש ממש, יום יום, שעה שעה, ומצליחים בהרבה מקרים להפוך קערות על פיהן ולהציל חיים גם במקרים בלתי אפשריים. אני פונה כאן בקריאה אישית לגמרי, שאינה מייצגת שום ציבור, אלא את קולי השקט בלבד.

מאז שחליתי נתקלתי ברופאים רבים שאיתם התייעצנו, בעיקר אונקולוגים שהורידו אותי ביגון שאולה בדבריהם. הם לא נתנו לנפשי שום סיכוי להתמודד עם הדברים הקשים ששמעתי. הם לא הבינו שבהבל פה הם חורצים גורלות ודבריהם הקשים נכנסים לתודעתי ומקננים בי ביום ובלילה.

אני פונה פה לכל אותם רופאים שמחזיקים בתואר אונקולוג, אבל שכחו בדרך להיות אנושיים. אני פונה אל אותם רופאים שאולי שמם הולך לפניהם בכנסים האונקולוגיים, אבל בחדר הקטן שלהם, כשהם יושבים מול החולה, הם שוכחים את המהות החשובה ביותר: אהבת האדם! שם, בחדרי חדרים, הם מנפצים תקוות, שמחה ואמונה. הם קובעים גורלות מבלי לשקול דברים, מבלי להסס. אף אחד לא שם שום רופא להיות גוזר-הדין. אין רופא בעולם שיכול לדעת כמה זמן נותר למישהו לחיות, וכשאדם מרוסק יושב מולך הסטטיסטיקות אינן מעניינות!

רופא אינו אלוהים ואל לו להתנהג ככזה. מניסיוני למדתי שרופאים כמעט אינם מדברים על ניסים, על היוצא מן הכלל, וחוששים מאוד ממתן תקוות שווא. אך הנזק שהם מסבים באמירת דעתם, לפעמים בלתי הפיך. רופא יכול לקחת מהחולה דברים רבים, אבל אסור לו לגזול ממנו את התקווה. כי התקווה היא הנכס החשוב ביותר שנשאר לכל חולה באשר הוא, ולא משנה מה מצבו.

התמזל מזלי וסירבתי להיות מטופלת אצל רופאים קודרים ואפורים. כל אימת שזיהיתי פסימיות אצל הרופא או הרופאה, עזבתי ולא חזרתי שוב. חיפשתי נואשות (ולא היה קל למצוא) רופא שמישיר מבט כשהוא מדבר איתי על סרטן, שלבו מלא תקווה. רופא שאצא ממנו מחוזקת ולא מוחלשת.

ואכן, מצאתי רופאה כזאת שהיא מלאך בכל אמות המידה. רופאה מירושלים, ידועת שם בארץ ובעולם, פרופסור תמר פרץ שמה. מיד עם המפגש איתה הבנתי שהיא זו שתוכל לסייע לנפשי לקום. היא נטעה בי תקווה, והישירה מבט אל עיני ללא רחמים, אלא ברוח לחימה. "ננסה בכל דרך לייצב את מצב המחלה," הודיעה לי, "יש עוד הרבה מה לעשות." ממרפאתה של הרופאה הזאת יצאתי לראשונה לא שפופה ולא שבורה, אלא חדורת מוטיבציה שלא לוותר על מה שבורכנו בו כולנו ה ח י י ם!

רופא יכול להפיל או לרומם במילה אחת. הוא יכול להפיח רוח חיים או למוטט במשפט. יכול לומר כל כך הרבה מילים במבט. והרי המלחמה וההתמודדות הקשה עם הסרטן, מורכבות מגורמים רבים כל כך, פסיכולוגיים ופיזיים. הרופא יכול להשפיע בפן הפסיכולוגי המשמעותי כל כך, בגיוס כוחותיו של החולה, במתן תקווה, באופן ניסוחם של המשפטים הקשים. בכל אלה לרופא הניצב מולך יש משקל בל יתואר.

והאמונה, מאין תימצא??? בלעדי התקווה שמשהו טוב עוד עשוי להתרחש, הרי חיינו אינם באמת חיים.

ולסיום, אביא סיפור עם מסר בנושא זה לרופאים:

מעשה ברבי שבאחד הלילות יצא לשוטט ברחובות העיר. לפתע ראה אור קלוש בוקע מדירה רעועה. בדירה זו התגורר סנדלר זקן. נכנס הרבי לבית הסנדלר וראה איש עני יושב לאורו הקלוש של נר שכבר כמעט דעך וכבה, והוא מכה בחיפזון בפטישו בסוליית הנעל שהוא מתקן.

שאל אותו הרבי, "מה לך שנחפזת, סנדלר יקר?"
ענה לו הסנדלר, "רבי יקר, כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן."

יצא הרבי מביתו מלא התפעלות וקרא ברחובות: "יהודים, שמעו! כל עוד הנר דולק, אפשר עוד לתקן!!! כל עוד נר נשמתנו בוער אפשר עוד לתקן!".

מתוך הספר "המסע לבחירה בחיים", מאת לבנה גזבר, שחלתה בסרטן שד לפני חמש שנים בהיותה בת 43 ומספרת על התמודדותה עם המחלה. הוצאת סער, שנת 2013. מחיר מומלץ: 78 שקלים

בואו לדבר על זה בפורום תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם.