פגיעה מינית: כואב, אבל פחות
ילדים שעברו פגיעה מינית סוחבים עמם את הטראומה לנצח, ולעיתים מפתחים דיכאון והפרעות אחרות. למרבה המזל, גם כעבור שנים ניתן לטפל בבעיה
פרשיות מין שבהן מעורבים קטינים נחשפות בתקופה האחרונה בתדירות מדאיגה. רובן מצליחות לזעזע ולטלטל את הציבור, אך לאחר שהסערה התקשורתית שוככת אנחנו חוזרים לשגרת יומנו, ואילו קורבנות הפרשה נשארים מאחור עם טראומה קשה, שמשפיעה על מהלך החיים הן בילדות והן בשנות הבגרות. פגיעה מינית בילדות בכלל, וגילוי עריות בפרט, מותירות אחריהם משקעים עמוקים ומורכבים מאוד.
על פי דיווחים של מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, בשנת 2011 התקשרו ודיווחו על פגיעות בגילאים 0-12 לפי הקטגוריות הבאות: 61 אחוז מהפניות היו על גילוי עריות (פגיעה מינית בתוך המשפחה); 20 אחוז היו דיווחים על אונס, מעשה סדום וניסיון לאונס; ו-4 אחוזים היו על הטרדה מינית. היחס משתנה בגילאי 13-18: 23 אחוז דיווחו על גילוי עריות; 42 אחוזים דיווחו על אונס ; 54 אחוזים על מעשה מגונה; 11 אחוז על תקיפה קבוצתית ו-10 אחוז על הטרדה מינית.
כיצד מטפלים בפגיעות מיניות, מתי כדאי לפנות לטיפול וכיצד הטיפול עוזר לשפר את איכות החיים?
בל טל, פסיכותרפיסטית המתמחה בין השאר בטיפול בפגיעות מיניות, עונה על השאלות.
מהי פגיעה מינית?
"פגיעה מינית היא מושג בעל ספקטרום רחב. זה מתחיל מהטרדה מינית, שבה למשל, מישהו מתחכך במישהי, עובר דרך ניצול יחסי מרות, אונס ועד גילוי עריות בתוך המשפחה".
מהן ההשלכות של פגיעה מינית בילדות?
"ישנם מצבים רבים, שבהם מי שנפגע בילדות לא מספר על כך למשפחה ולסביבה הקרובה ובעקבות כך לא מקבל טיפול. בגילוי עריות זו פגיעה מינית בתוך המשפחה, וברוב המקרים היא מתבצעת על ידי האב. ילד או ילדה שנפגעו על ידי חבר במשפחה (אב, סב, אח וכדומה), חוששים מאוד מלספר, בין היתר בגלל שהפוגע גורם להם להרגיש שהם עלולים להיות אחראים לפירוק המשפחה. הנפגעים חשים שהם אשמים ואחראים לסיטואציה. במצב קשה זה, שבו הנפגע מרגיש אשם, קשה לו מאוד להתלונן.
בלא מעט מצבים, כאשר מדובר בפגיעה מינית בתוך המשפחה, ישנם מקרים בהם האם יודעת שמשהו לא תקין מתרחש בבית, אך קשה לה לשים את האצבע על הבעיה. ישנם מצבים בהם הילדים מספרים למישהו במשפחה, ומכיוון שאף אחד לא מאמין להם, או לא רוצה להאמין להם, הם לא מקבלים תמיכה מהסביבה. עם זאת, ישנן סיטואציות שבהן הנפגעים מספרים וכן מקבלים מענה מיידי, הכולל טיפול מערכתי - טיפול נפשי ליחיד, טיפול משפחתי, ובמידת הצורך הוצאה של הגורם הפוגע מהבית.
ישנן כל מיני השלכות התנהגותיות בילדים נפגעי תקיפה מינית - מופנמות, התפרצויות זעם, קשיי ריכוז, בכי בפרקי זמן קצרים וכדומה. הבעיה היא שסימפטומים אלה יכולים להצביע על חוויות טראומטיות שונות, ולאו דווקא על טראומה מינית. עם זאת - כל שינוי קיצוני בילד מחייב בדיקה.
בנוסף, ישנם סימנים אחרים שיכולים להיות קשורים ולהצביע על פגיעה כגון הימנעות מהגורם הפוגע, תחושת קיפאון של הילד ליד אותו גורם, ילדים שלא מוכנים להתקלח או להוריד בגדים. כל אלה ואחרים צריכים להדליק נורה אדומה בקרב ההורים והסביבה הקרובה, וגם בקרב הגננות או המורות".
כיצד הילדים מתמודדים עם הטראומה?
"בעקבות הטראומה הקשה, נפגעים רבים צריכים להשתמש במנגנוני הגנה פסיכולוגיים, דוגמת הדחקה וניתוק, על מנת לשרוד. אבל בשלב מסוים בחיים הדברים מתחילים לעלות: חלומות, פלאשבקים, התקפי חרדה, תהליך של ירידה בתפקוד. ישנה גם סיטואציה שבעקבות הפגיעה מתפתחים דיכאון או הפרעת אישיות. אותם ילדים/מתבגרים, חיים עם ההפרעות הללו לאורך שנים, מדחיקים, מגיעים לטיפול בשל הבעיות הנפשיות שהם מפתחים, ורק בטיפול עצמו 'עולים' על הפגיעה המינית יחד עם המטפל".
מהו אופן הטיפול?
"הטיפול בילדות משתנה מילד אחד למשנהו ותלוי בגיל וביכולת הקוגניטיבית והרגשית של הילד. כשמדובר בטיפול של ילד, פרט לטיפול הרגשי שמקבל הילד, הן הילד והן ההורים מקבלים הדרכה של מהי מיניות נכונה ובנוסף לכך ההורים עוברים הדרכה כיצד להגיב לילד בבית.
הטיפול בבגרות שונה מעט, כי ככל שעובר הזמן ההשלכות של הפגיעה המינית משתרשות אצל האדם. למשל, קושי רב ביכולת לתת אמון באנשים, קושי במערכות יחסים אינטימיות ותחושת אשמה קשה מאוד שמלווה את הנפגעים לאורך חייהם שיכולה להיפתר בטיפול".
אחד הטיפולים שהוכחו כיעילים לטיפול בנפגעי תקיפה מינית נקרא EMDR. מדובר בשיטת טיפול ממוקדת שמסייעת למטופל לעבד חוויות וזיכרונות טראומתיים במסגרת טיפולית בטוחה. טיפול זה מסייע למטופל ביצירת שינויים קוגניטיביים רגשיים ולהקלה בתסמינים הפיזיים וההתנהגותיים כתוצאה מהפגיעה המינית.
לסיכום, מי שנפגע מינית יכול לחיות חיים תקינים, אך הפגיעה פוגעת באיכות חייו ובאה לידי ביטוי למשל בקושי במתן אמון באנשים. טיפול מותאם אישי מצליח להשיב למטופלים את תחושת השליטה על חייהם. "האני מאמין שלי הוא שבהתחלת הטיפול הפצע פתוח ומדמם, אך עם הזמן הוא הופך להיות צלקת. הטיפול לא מעלים את הצלקת, אך מאפשר למטופל לבחור היכן למקם את הצלקת ולקבוע מה יהיה גודלה. כלומר הטיפול מאפשר לנפגע לחיות את חייו בשליטה, מבלי שהפגיעה תשלוט בו ובחייו".
בואו לדבר על זה בפורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה.