האם כולנו מכורים למסכים?

המסכים מסביבנו - הטלוויזיה, המחשב, הטלפון החכם והטאבלט - הופכים את חיינו לנוחים, מתוכננים, ועשירים יותר. אך כמו עם כל חומר או פעילות אחרים, שימוש יתר מזיק ועלול להביא להתמכרות קשה וכואבת, לא פחות מזיקה מהתמכרות לסמים או לאלכוהול.

קשה להגדיר מה נחשבת התמכרות של ממש לשימוש במסכים מסוגים שונים, במונחים של ימים, שעות ודקות. אך כמו כל התמכרות, ניתן לזהות אותה אצל ילדים ואצל מבוגרים, כאשר יותר זמן מושקע ב"עבודת מסכים", מאשר בפעילויות אחרות כמו ספורט, חוגים ומפגש עם חברים. כך, החשש לשימוש יתר ולהתמכרות גובר. כאשר התמכרות זו רציפה, היא הופכת לבעייתית - ודורשת טיפול.

במקרים הקיצוניים, בני נוער ומבוגרים עלולים לשבת מול המסך גם כ-18 שעות ביממה, מה שגורם להם להזניח כל תחום אחר בחייהם. ההתמכרות למסך מספקת להם אשלייה של תקשורת וקשר, במיוחד כשמדובר על השתתפות במשחקי רשת שמערבים בתוכם עוד משתתפים. לצד האשליה שהם בקשר, משחקי המחשב והרשתות החברתיות מספקים אשליה של עניין, מלאות, ושל ערך עצמי אשר שווים כאוויר בבלון נפוח.

מי מאיתנו מועד להתמכרות למסכים?

כך או כך, גם כאשר לא מדובר במקרים קיצונים כמו אלה, כולנו, בעידן שבו אנו חיים, מכורים למסכים. במציאות החיים שלנו ניתן לזהות כי כולנו למעשה פועלים ללא מודעות רבה לשימוש המוגזם שלנו במסכים. אף על פי כן, מבחינה חברתית, ההתמכרות למסכים עדיין לא נתפשת כבעיה של ממש, למרות המחיר הכבד שהיא גובה.

חשוב לעבור ראיון מקיף לבדיקת חומרת הבעיה והבנתה, על פי מדדים שונים: עד כמה שימוש היתר במסכים פוגע בתפקוד, ביחסים ובבריאות? ועד כמה התופעה הפכה להתמכרות אצל אדם ספציפי?

מהו המחיר שאנו משלמים בעקבות התמכרות למסכים?

ההתמכרות למסך גורמת לאדם לניתוק יומיומי מהנפש שלו, מהגוף שלו ומהאנשים סביבו. שימוש יתר במסכים מבזבז לנו שעות רבות מהיום - ובא על חשבון פעילות גופנית, חיי חברה ותחביבים שונים. בנוסף, הדבר גורם לניתוק של ממש מהסביבה. כמו כן, אצל ילדים ונוער, שימוש זה מתבטא לרוב בצריכה עודפת של מזון ושל ממתקים מול המסך, שעלולה לגרום לפגיעה בריאותית ולמשקל יתר.

אם נבחן את עצמנו, את סביבתנו וילדינו, נגלה במהרה שרובנו לוקים בשימוש יתר במסכים אלה ואחרים. את המחיר, כאמור, כולנו משלמים בהשחתת זמן, בפגיעה בבריאות הפיזית והנפשית, ובקשרים שלנו עם חברים ובני משפחה. כולנו, הרי, גם אם לא נכיר בכך, נגועים בתופעה הממכרת: לא זזים לשום מקום בלי הטלפון החכם, מחוברים באופן הדוק לאתרי חדשות, למייל, לווטסאפ, ושבויים בעדכונים האינסופיים של תמונות, נסיעות ואירועים, שלנו ושל מכרינו.

מהי השפעת הניתוק מהסביבה החברתית - והמעבר אל המסך?

הניתוק מהסביבה החברתית והחיבור לאשליית המסך גורם לאדם להתנתק מעצמו ולאבד את היכולת להיות עם עצמו - ולו לרגע. רגעים שבהם יש שקט מיד שולחים את כולנו אל המסך. לטווח ארוך, נטייה זו פוגעת ביכולת שלנו להיפגש גם עם חלקים פחות נעימים, אך מהותיים, במבנה האישיות שלנו, כגון ריקנות, בדידות או דיכאון. אלה נדרשים לנו כדי שנעבד חוויות שקרו לנו, החל מדברים קטנים ויומיומיים, וכלה בטראומות מהותיות יותר. כך, ה"שריר" החיוני לחיים, ה"שריר" שמאפשר לנו להיות עם עצמנו, הופך, בעקבות השימוש במסכים, ליותר ויותר עצל וחלש.

כיצד מטפלים בהתמכרות למסכים?

טיפול בהתמכרות למסכים מתבצע באמצעות סדנאות, הכוללות גם מערכים מוקדמים של הסברת הנושא ומניעתו, כדי לעורר את מודעות החברה בישראל לנושא ההתמכרות לשימוש במסכים. במהלך מספר מפגשים פרטניים או קבוצתיים, לומדים על התופעה, מתוודעים לעוצמתה, מתרגלים הימנעות חלקית ורוכשים כלים להתמודדות יעילה יותר עם הצורך העז במסכים.

במקרים שבהם הצוות המומחה מאבחן התמכרות, נקבעת תוכנית טיפול - פרטני, משפחתי או קבוצתי - המשלב התנזרות חלקית או מלאה מהמסכים, וטיפול במניעים המודעים והלא מודעים לשימוש.

הטיפול אינו מבוסס על הפחדה. בדומה להתמכרויות אחרות כמו סיגריות, סמים, ואלכוהול, ההפחדה לא נמצאה כיעילה ומקדמת שינוי או מניעה. הטיפול בהתמכרות למסכים משלב לעתים את המסכים עצמם. מפגש עם סוגי השימוש של כל אחד מהמשתתפים, השיתוף וההכרה בכך שהשימוש כבר עבר מזמן את גבול ההנאה - כל אלה מקדמים את הטיפול והמניעה. בנוסף, הטיפול עושה שימוש בכלים התנהגותיים, רגשיים, וחווייתיים כדי לחבר את המטופלים בחזרה לגופם, לנפשם ולסביבתם.

הוד קציר הוא פסיכולוג קליני, ת.ל.מ

בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה קלינית.