הפרעות אכילה: נורות אזהרה להורים
עיסוק אובססיבי של ילדכם במשקל הגוף ובספורט, העלמות מוצרי מזון ושינויים במצב הרוח, הם נורות אזהרה להפרעות אכילה. גילוי מוקדם וטיפול ימנע מהבעיה להפוך לכרונית
הפרעות אכילה הן מחלות נפשיות אשר פוגעות הן בגוף והן בנפש. הגורמים למחלות אלו הם רבים: גנטיים, אישיותיים, משפחתיים, חברתיים וסביבתיים. נערות ונשים מועדות יותר לחלות במחלות אלו. ישנן קבוצות, שהן בסיכון גבוה במיוחד לפתח הפרעות אכילה, למשל רקדניות, דוגמניות, מתעמלות מקצועיות, וילדות שסובלות מהשמנת יתר מגיל צעיר.
כשהמחלות פורצות בגיל ההתבגרות, יש להורים חלק חשוב מאד באיתור הבעיה והפנייה של הנער או הנערה לטיפול מקצועי והולם. ככל שהחולה יקדים לקבל טיפול מקצועי, מיד לאחר פרוץ המחלה, כך יקטן הסיכון שהיא תתפתח למחלה כרונית והסיכוי להחלים ממנה יגדל באופן משמעותי. 
מדוע קשה להורים לאתר הפרעות אכילה אצל ילדיהם?
הורים קרובים לילדיהם, רואים אותם בדרך כלל כל יום. לכאורה הם אמורים לזהות כל סימן למצוקה אצלם. אם כך, מדוע רוב ההורים אינם מזהים בזמן כי ילדם חולה בהפרעת אכילה ורק כאשר המחלה מתקדמת הם שמים לב לכך?
ראשית, הפרעת אכילה היא בדרך כלל בעיה שהחולה רוצה להסתירה מפני הקרובים לו, ועושה מאמצים אקטיביים על מנת שלא יגלו אותה. למשל, החולים באנורקסיה מצליחים להסתיר את רזונם על ידי לבישת בגדים בשכבות, בגדים גדולים ממידתם ומרושלים. הם מצליחים להסתיר את ההרעבה העצמית על ידי כך שבוחרים שלא לאכול בנוכחות בני המשפחה כך שלא יהיה פיקוח צמוד על אכילתם.
בבולימיה, החולים מבצעים את התקפי הזלילה בסתר- בחדרם, בתוך המזווה, בלילה כשכל בני הבית ישנים, או מחוץ לבית. גם את הפעולות המפצות על הזלילה הם עושים בחשאי. לדוגמא מפעילים את המקלחת כשמקיאים כך שקולות ההקאה לא ישמעו בבית, מקיאים כשאין אף אחד בבית ומקפידים לנקות היטב את השירותים ולא להשאיר סימני הקאה אחריהם.
שנית, הפרעת אכילה היא מחלה מתפתחת עם הזמן (פרוגרסיבית). בתחילת המחלה אין סימנים מיוחדים שמעידים על המחלה. על-פי-רב המחלה מתחילה עם "דיאטה בריאה" שבה גורעים מהתפריט היומי את החטיפים והממתקים ועושים פעילות גופנית מתונה. במהלך הזמן האמצעים לרזות הולכים ומחמירים. האנורקטיים מצמצמים עוד ועוד את כמויות המזון שהם אוכלים עד כדי הרעבה עצמית, והבולימיים המתקשים להתמיד בדיאטה, מתחילים לאמץ הרגלי אכילה מופרעים המתבטאים בזלילות ופעולות מפצות (הקאות לדוגמא). באופן דומה, בדיקות הדם של החולים בהפרעות אכילה יוצאות מאיזון רק כאשר המחלה מתקדמת. גם שינויים קיצונים בהתנהגות, למשל דיכאון או התקפי חרדה, לא תמיד מופיעים בתחילת המחלה.
שלישית, הפרעת אכילה במהותה היא הפרעה שלחולה בה יש רגשות מעורבים לגבי הטיפול והפרידה ממנה. כמו בהתמכרות לחומרים אחרים, למשל אלכוהול או סמים, גם בהפרעות אכילה יש חלקים בנפשו של החולה שרוצים להבריא ולהיגמל מהמחלה וחלקים אחרים (הנמצאים בו זמנית) שחשים זהות מוחלטת עם המחלה כאילו היא חלק ממנו ובלעדיה אין לו זהות. כמו כן קיים פחד גדול מהשמנה. כך שאם המחלה תעלם או שהחולה ייפרד ממנה, הוא יעלה מיד במשקל בצורה לא מבוקרת. איום זה הוא בלתי נסבל ומעורר חרדה גדולה מאד אצל החולה עד כדי הכחשת המחלה וחוסר שיתוף פעולה עם כל גורם מטפל.
לבסוף, גיל ההתבגרות הוא תקופה התפתחותית בה נרקמת תחושה של נפרדות מההורים, רצון לזהות עצמית נפרדת ושונה מההורים, התרחקות מהם והתקרבות לחברת בני נוער. המשמעות היא שלפעמים המצוקות של בני הנוער לא מובאות בפני ההורים. הילדים חוסמים מהמבוגרים מעורבות בחייהם ואינם משתפים אותם בקשייהם או בעיותיהם.
מהם נורות האזהרה של הפרעות אכילה בקרב בני נוער?
שינויי התנהגות האכילה והמשקל. עיסוק אובססיבי או מוגזם בצורה ומשקל הגוף, שינויי לאורך זמן רב בהרגלי האכילה, למשל דיאטת רזון או צמחונות/טבעונות קיצוניות ללא פשרות, הבאה לידי ביטוי בחוסר גמישות וחוסר איזון תזונתי. כמו כן שתיה מופרזת של משקאות דיאטטיים או תה וקפה ללא סוכר, סירוב לאכול בארוחות משפחתיות או בחברת בני משפחה, עליה על מאזני המשקל מספר פעמים ביום וצמצום האכילה בהתאם למשקל המתקבל.
התנהגויות המזרזות ירידה במשקל. למשל עיסוק אובססיבי בספורט ופעילות גופנית, בעיקר בפעילות אירובית השורפת קלוריות כמו ריצות או הליכות ממושכות, אך גם עיסוק אובססיבי בתרגילים שנועדו לעצב את הגוף כמו כפיפות בטן, שכיבות שמיכה ועוד. גם עמידה ממושכת רוב שעות היום, לעיסה של מסטיקים בכל שעות היום ועוד. יש המאמצים לעצמם אמצעים נוספים על מנת לרדת בצורה מהירה יותר במשקל. למשל שימוש בהקאות יזומות, במשלשים ו/או משתנים. לכן, יש לשים לב אם הילדים מבלים שעות ארוכות בשירותים או במקלחת.
גניבה של מזון וכן שקרים סביב אכילה ומשקל. העלמות של מוצרי מזון רבים באופן חריג מהמזווה או מהמקרר היא סימן בולט להתקפי זלילה של בולימיים. העלמות של כסף מהארנק של ההורים, נעשה לרוב על מנת לקנות מזון להתקף זלילה (לפעמים הכסף משמש גם לרכישת אלכוהול או סמים כי יש חפיפה בין ההתמכרות למזון ולאלכוהול או סמים). ניסיון להתעמת עם הנערים לגבי העלמות של מזון או כסף נתקל בשקרים והכחשות גורפות.
שינויים במצב הרוח ובהתנהגות החברתית. הסובלים מהפרעות אכילה בדרך כלל סובלים גם מבעיות רגשיות שהולכות ומחמירות עם התקדמות המחלה. הורים יכולים להבחין בעליה של סימפטומים אובססיביים, למשל עליה משמעותית בזמן שהנערים מקדישים ללימודים או הגברה בפעולות לניקיון הגוף והסביבה, הופעה של טקסים שונים, עליה בסימפטומים חרדתיים או דיכאוניים, הסתגרות חברתית, שינויים קיצוניים במצב הרוח, קשיים בהרדמות או שינה בלתי רציפה, תוקפנות וחוסר שמחת חיים. כשהמחלה מתקדמת החולים עשויים לסבול דיכאון, חרדות קשות, מחשבות אובדניים או ניסיונות אובדניים ועוד. למרבה הצער גם בשלבים מתקדמים אלה יש הכחשה של המחלה וחוסר הענות של החולים לטיפול.
סימנים גופניים. אצל אנורקטיים: רזון הולך וגובר, נשירת שיער, עצירות קשה (הנגרמים בגין תזונה לקויה), תחושת קור בידיים וברגליים, שפתיים כחולות (הנגרמים בגין שינויים בלחץ הדם ודופק הלב) ועוד. אצל בולימיים: סימנים של יבלות על גב כף היד ובלוטות רוק נפוחות (הנגרמים מהקאות חוזרות).
כיצד הורים צריכים לפעול על מנת למנוע התפתחות של הפרעות אכילה בילדיהם?
הדבר החשוב ביותר הוא תקשורת פתוחה המבוססת על אימון הדדי בין הורים לילדים בכלל ולמתבגרים בפרט. על ההורים של מתבגרים להיות קשובים וערניים הרבה יותר על מנת לזהות בעיות או מצוקות בקרב ילדיהם ולשמור, לאורך כל שנות התבגרותם, על ערוץ תקשורתי פתוח, המבוסס על אימון הדדי, הבנה, אמפתיות והתחשבות בילדיהם. כל זה למרות שלפעמים פער הדורות מפריד ביניהם וקשה להורים להזדהות עם "שיגעונותיהם" של המתבגרים.
הדבר השני, שאינו פחות חשוב, הוא פניה לגורמים מקצועיים כאשר מתעוררים חשדות לגבי הפרעת אכילה במתבגרים. על ההורים לגייס כוחות, להפעיל את הסמכות ההורית ולהיות מאד יצירתיים ונחושים בהבאת הילד לטיפול מקצועי גם אם יש התנגדות לטיפול והכחשה של המחלה על ידי החולה בה. גורם מקצועי יכול להיות רופא (ילדים, משפחה), פסיכיאטר, פסיכולוג או דיאטנית מומחים בטיפול בהפרעות אכילה. אלה יוכלו לאבחן באם קיימת הפרעה אקטיבית ולהפנות לגורמים טיפוליים מתאימים בקופות החולים, בבתי החולים (מרפאות, אשפוז יום ואשפוז מלא) או למרכזים פרטיים בין-תחומיים המתמחים בטיפול בהפרעות אכילה.
הורים, זכרו, הפרעות אכילה הן מחלות קשות אשר לא חולפות מאליהן. יש להן נטייה להפוך להיות כרוניות ואף קיים סיכון של מעבר מהפרעה להפרעה למשל מאנורקסיה לבולימיה או מבולימיה לאכילה כפייתית. יש לפנות לטיפול מקצועי והולם בהקדם האפשרי. החדשות הטובות הן שניתן להחלים מהפרעות אכילה. עדיף גילוי מוקדם והכי חשוב טיפול מקצועי בחולים!
ד"ר שרון עירון שגב מיסדת ומנהלת מרכז שגב לטיפול ומניעה של השמנה והפרעות אכילה וכן מרצה בבית הספר למדעי התזונה בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה ע"ש רוברט ה. סמית' של האוניברסיטה העברית בירושלים.
בואו לדבר על זה בפורום הפרעות אכילה ועודף משקל.
