מהי הפרעת גוף דיסמורפית?

הסדרה "חלומות מפלסטיק" זכתה להצלחה רבה - ובעונה הקודמת כיכבו בה גבר ערבי אשר מבצע ניתוח פלסטי למרות הרמת גבות כלפיו במגזר הערבי; בת של דוגמנית לשעבר; שחקן שעושה ניתוח חזה לקראת קריירת דוגמנות; ורקדן שהוריד 100 קילו ממשקלו ומכור לניתוחים, עד כדי ויתור על קריירת הריקוד לטובת שתלים בישבן.

הסדרה מפנה את הזרקור לעבר הפרעה כפייתית הנקראת "הפרעת גוף דיסמורפית", הפרעה המאופיינת על ידי אמונה חזקה של האדם כי המראה החיצוני שלו פגום - ולכן יש להסתירו או לתקנו.

כיצד באה לידי ביטוי הפרעת גוף דיסמורפית?

הפרעה זו מתבטאת במחשבות מטרידות החודרות לכל תחומי החיים. אמנם כל מנתח פלסטי יצהיר על כך שהוא מדבר עם המנותח על הציפיות מהניתוח - ויסרב לערוך ניתוחים במנותח שאין לו כל פגם, אך תופעות כמו השתלת שתלים בישבן והתמכרות לניתוחים סדרתיים מציבות סימן שאלה לגבי הצהרה זו, כמו גם לגבי הבריאות הנפשית של מנותחים סדרתיים אלה.

האם הפרעת גוף דיסמורפית פוגעת באיכות החיים ובתפקוד החברתי?

שני מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שכמחצית מהסובלים מההפרעה מבלים למעלה משלוש שעות ביום, בניסיון להסתיר ולתקן פגמים אלה, אשר לרוב אין להם כל אחיזה במציאות. אם לליקוי הנתפס יש בסיס במציאות, הרי שהוא שולי ונתפס ע"י האדם בצורה מוגזמת באופן קיצוני.

המצוקה הנלווית להפרעת גוף דיסמורפית עלולה לפגוע קשות באיכות החיים ובתפקוד החברתי, התעסוקתי והאקדמי, עד כדי בידוד חברתי. הסיבות להפרעה מקורן בגורמים גנטיים, התפתחותיים, אישיותיים וחברתיים. הפרעת גוף דיסמורפית שכיחה למדי ומונה 1%-2% מהאוכלוסייה. ההפרעה מופיעה בקרב בוגרים וילדים.

ההיבט החברתי של הפרעת הגוף הדיסמורפית בולט בעיקר נוכח הדגש החזק הניתן בחברה המערבית לעניין המראה החיצוני. מחקרים מצביעים על כך של-8% מהסובלים מההפרעה יש קרוב משפחה הסובל מאותה הפרעה וכי ל-7% קרוב משפחה הסובל מהפרעה כפייתית ((OCD אחרת.

מהו הקשר בין הפרעת גוף דיסמורפית לבין הפרעה כפייתית (OCD) אחרת?

ואכן, הפרעת גוף דיסמורפית נחשבת סוג מסוים של הפרעה כפייתית (הפרעת חרדה המאופיינת ע"י מחשבות טורדניות וטקסים). 7% נוספים מקרב הסובלים מהפרעת גוף דיסמורפית סובלים מהפרעות חרדה אחרות, כמו הפרעה כפייתית, פוביה חברתית והתקפי חרדה. הפרעת הגוף הדיסמורפית כוללת טקסים וסימפטומים דומים לאלה של הפרעות כפייתיות אחרות. גם בהפרעות אכילה ניתן למצוא סימפטומים דומים לאלה של הפרעת גוף דיסמורפית - ובעיקר פרפקציוניזם ודימוי גוף שלילי במיוחד.

אחד המאפיינים העיקריים של הפרעת גוף דיסמורפית הוא האמונה בליקויים גופניים לא מציאותיים ועיסוק יתר אובססיבי בהם. לעתים קרובות, הסובלים מההפרעה רוצים לשנות או לשפר היבטים מסוימים של הופעתם החיצונית, אשר מטרידים אותם - והם עלולים לפנות לניתוחים קוסמטיים, טיפולי עור, או שינויים קוסמטיים אחרים, אשר יעלימו את הליקויים, למרות שהתוצאות של פרוצדורות אלה אינן יעילות בדרך כלל לטיפול בהפרעה ועלולים לגרום ליקוי גדול יותר ולהזיק למטופל בדרכים אחרות.

הסובלים מההפרעה נוטים לעתים קרובות להתנהגויות כפייתיות החוזרות על עצמן בניסיון להסתיר את הליקויים, פתרונות המעניקים להם רק הקלה רגעית. הפעולות הכפייתיות הללו נובעות מתחושת בושה על חוסר השלמות ומתחושת חוסר ביטחון בקשר לנראות של הליקוי.

מהן ההתנהגויות הכפייתיות השכיחות בקרב מי שסובלים מהפרעת גוף דיסמורפית?

בין ההתנהגויות הכפייתיות של הסובלים מההפרעה, ניתן למנות הסתרה (על ידי ביגוד, איפור, שיער, כובעים וכיו"ב), השוואה מתמדת למראה החיצוני של אנשים אחרים, חיפוש אחר ניתוחים, בדיקות מתמידות במראה וקילוף העור.

הפרעת גוף דיסמורפית מלווה ברמות גבוהות יותר של דיכאון ושל פחד ממגע חברתי, מאשר הפרעות כפייתיות אחרות.

חוקרים סבורים כי ההפרעה נפוצה הרבה יותר ממה שמדווח - והיא זוהתה לראשונה דווקא על ידי רופאי משפחה, בגלל הבעיה הנפוצה של השמנת יתר. ההפרעה מאופיינת ע"י עיסוק יתר בליקוי לא מציאותי במראה החיצוני. עיסוק יתר זה גורם לאדם מצוקה משמעותית או פגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי או בהיבט חשוב אחר של התפקוד.

מדוע זה קורה?

במחקרים על המוח נמצא קשר חלש יותר בין האמיגדלה (האזור המעורב ברגשות בסיסיים) והקורטקס האורביטופרונטאלי (האזור המעורב בוויסות עוררות רגשית) בקרב הסובלים מההפרעה. לפי המודל הקוגניטיבי - התנהגותי, הפרעת גוף דיסמורפית מתעוררת כתוצאה משילוב בין תכונות אישיות, כמו מופנמות ומודעות עצמית מוגברת (הרגשה של האדם שהוא עומד למבחן ע"י הסביבה) ובין חוויות ילדות מוקדמות ולמידה חברתית.
הסובלים מההפרעה מדווחים על היארעות גבוהה יותר של התעללות רגשית בילדות. כמו כן, שכיחה תפיסה דו-קוטבית, לפיה הגוף יכול להיות "נורמלי" או "לא נורמלי" ולכן "מקובל" או "לא מקובל" - ולא תפיסה רציפה יותר (למשל: שיש גברים שאוהבים חזה קטן, שיש נשים שאוהבות גברים שעירים או שיש גברים הנמשכים לגוף שעיר). תעשיית היופי מחזקת, כמובן, את התפיסה הנוקשה ומציעה הסרת שיער לגברים או הגדלת חזה לנשים.

אז מה עושים? כיצד ניתן לטפל בהפרעת גוף דיסמורפית?

הטיפול בהפרעת גוף דיסמורפית דומה מאוד לטיפולים המוצעים לסובלים מהפרעות כפייתיות אחרות. מבין הטיפולים הפסיכולוגיים, הגישה ההתנהגותית-קוגניטיבית (CBT) נחשבת ליעילה ביותר, אך רבים מהסובלים יזדקקו לתמיכה נוספת של נוגדי דיכאון, כדי לעזור להם במהלך הטיפול ובעיקר לתרופות המעכבות ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח (SSRI).

בטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי ייערך ניסיון ללמד את הסובלים מההפרעה להתמודד עם הפחדים שלהם, בלי להסוות את הפגמים הקטנים או המדומים ולהפסיק את ההתנהגויות ההמנעותיות (למשל: הסתרת קרחת ע"י כובע). פירושו של דבר כי המטופל מתרגל שוב ושוב לשאת את חוסר הנוחות שבחשיפה ובוחן מחדש את אמונותיו.
ההתמודדות עם הפחד הופכת קלה יותר והחרדה פוחתת כתוצאה מכך.

שיטת החשיפה תהייה בדרך-כלל הדרגתית: מהמצבים הקלים יותר - ועד למצבים שהאדם פוחד מהם יותר מכול. מחקר-על שנערך על מספר מחקרי יעילות של הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי בהפרעה גילה כי הגישה הטיפולית הזו יעילה יותר מטיפול תרופתי, כעבור 16 שבועות טיפול. כמו כן נמצא כי הטיפול הפסיכולוגי בגישה זו עשוי לשפר את הקשרים בין הקורטקס האורביטופרונטאלי (המעורב בוויסות עוררות רגשית) והאמיגדלה (המעורבת ברגשות בסיסיים) במוח.

במחקרים על המוח נמצא קשר חלש יותר בין האמיגדלה (האזור המעורב ברגשות בסיסיים) והקורטקס האורביטופרונטאלי (האזור המעורב בוויסות עוררות רגשית) בקרב הסובלים מההפרעה. לפי המודל הקוגניטיבי-התנהגותי, הפרעת גוף דיסמורפית מתעוררת כקשר בין תכונות אישיות, כמו מופנמות ומודעות עצמית מוגברת - ובין חוויות ילדות מוקדמות ולמידה חברתית. הסובלים מההפרעה מדווחים על היארעות גבוהה יותר של התעללות רגשית בילדות. כמו כן, שכיחה תפיסה נוקשה, לפיה הגוף יכול להיות "נורמלי" או "לא נורמלי" ולכן "מקובל" או "לא מקובל" - ולא תפיסה גמישה יותר לפיה המראה החיצוני הוא עניין של טעם. תעשיית היופי מחזקת, כמובן, את התפיסה הנוקשה ומציעה הסרת שיער לגברים או הגדלת חזה לנשים.

כיצד ניתן לטפל "טיפול שורש" בתופעה?

קיימת חשיבות רבה להביא למודעות של המטופל את נטייתו להיות לא מרוצה באופן בסיסי - ולכן שינוי קוסמטי כזה או אחר לא יעזור, אלא אף עלול להחמיר את ההפרעה. אנו רואים התופעה הזו בבירור אצל מנותחים קוסמטיים סדרתיים שאינם מרוצים מתוצאות הניתוח או שהם מגלים "ליקוי" אחר בגופם, ברגע ש"ליקוי" מסוים עבר שיפוץ. חשוב לזכור כי דימוי הגוף הוא היבט אחד של דימוי עצמי וכי לאדם הסובל מהפרעת גוף דיסמורפית יש נטייה להשליך את הדימוי העצמי הנמוך שלו על הגוף ועל "ליקוי" מסוים בו.

"טיפול שורש" יהיה שיקום הדימוי העצמי הנמוך בטיפול פסיכולוגי ארוך יותר, כולל ניסיונות להעלות את הדימוי העצמי ע"י העשרת תחומי עניין, למידה של תחומים חדשים, התקדמות בתחומי חיים אחרים וטיפול בסיסי יותר בפרפקציוניזם באופן כללי.

פרופ' גידי רובינשטיין הוא פסיכותרפיסט ומשמש יועץ אקדמי בביה"ס למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה.

בואו לדבר על זה בפורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם והפרעות כפייתיות.