האם יש ילד שאינו זקוק לחברים?

כדאי לזכור כי כולנו - מבוגרים או ילדים - זקוקים לחברים, אולם בתדירות ובאינטנסיביות שונה; שגיאה נפוצה היא לייחס את הקושי החברתי ל"אופי הילד". מחקרים רבים מעידים כי השתייכות לקבוצת השווים (חברים) חיונית להתפתחות תקינה של הילד ומשפיעה על תחומים רבים, כגון: בריאות הילד, קבלת החלטות, עמידות בפני קשיים ולחצים, הפרעות קשב, חרדות, דיכאון ואף הצלחה בלימודים.

מה עלולות להיות התוצאות של בדידות חברתית?

ארגון הבריאות העולמי, W.H.O (World Health Organization) חקר ומצא כי מעגל חברים תומך ומקבל הוא אחד הגורמים החשובים לרווחתו ובריאותו של הילד, תוך הדגשת הקשר בין בדידות חברתית לבין הופעת התנהגויות מסוכנות של הילד: תוקפנות כלפי חברים, פרצי זעם, שימוש באלכוהול, השחתת רכוש, מין לא מבוקר, דכדוך, נשירה גלויה או סמויה מלימודים ואפילו - חלילה - התאבדות.

האם הקשיים החברתיים נובעים מפתולוגיה או מחוסר ידע כיצד להתמודד?

תסכול וחוסר ידיעה כיצד להתמודד - מלווים את נושא החינוך בתחום החברתי. הורים, ולעתים גם אנשי חינוך, טועים - וסוברים כי מדובר ב"אופי" של הילד או ב"בעיה רגשית"; ולא אחת, הם מנסים למצוא פתרונות בתהליכים פסיכולוגיים ארוכים, לעיתים אף בהתערבות פסיכיאטרית, תוך מתן כדורים לטיפול בחרדות.

חוקרים בתחום החינוך החברתי, המתמחים בחינוך הבלתי פורמלי, מבינים כי לא מדובר ב"אופי" לא חברותי או ב"בעיות רגשיות" המצריכות טיפול פסיכולוגי ואף פסיכיאטרי. חוקרים בתחום החינוך החברתי גורסים כי פעמים רבות, הקושי נובע מחוסר ידיעה של הילד כיצד להתנהל - ולכן נדרש תהליך למידה, המלמד את הילד כיצד להתמודד עם מצבים חברתיים שונים בפשטות ובכלים אופרטיביים, הלכה למעשה.

יחד עם זאת, יש לבחון גורמים פסיכולוגיים (או פתולוגיים) העשויים להשפיע - ולזכור כי טיפול שגוי, תיוג או אבחנה לא נכונה של ההורים ושל מערכות החינוך, עלולה להשפיע לרעה על מצבו הפסיכולוגי של הילד ואף להחריף את הקושי החברתי.

האם קשיים חברתיים עלולים להתפתח בעת מעברים, כגון מעבר דירה, מעבר מגן לכיתה א' ומעבר מיסודי לחטיבה?

אכן. פעמים רבות, מתפתח קושי חברתי בעת שינוי: מעבר דירה, מעבר מגן לבית הספר ומעבר מיסודי לחטיבה. במקרים רבים, הילד משמר דפוסי חברות ישנים, המוכרים לו מהמסגרת החברתית הקודמת - ובאמצעותם הוא מנסה ליצור קשר עם חברים ולזכות באהדה חברתית.

דפוסים אלה אמנם הוכחו כמוצלחים בעבר, אולם הם אינם מותאמים למצב החדש ולקבוצה החדשה. במקרים אחרים, הילד לא צלח את "מבחן הכניסה הראשוני" לקבוצת החברים החדשה ולא הצליח לשנות זאת בכוחות עצמו. כאן, חשוב להתחיל בלמידה חברתית - ללא אשמה או היסטריה ממצב זה, מתוך ידיעה כי מצב זה נתון לשינוי באמצעות למידה.

עד כמה ניתן להיעזר בחיזוק מילולי, הצלחה במשימות חברתיות קטנות וצפייה בהורה - כמודלים מסייעים לילד?

למרבה השמחה, ניתן למצוא ילדים, בני נוער ואף מבוגרים, אשר למדו, בתוך מספר חודשים - כיצד לנהוג בהצלחה במרחב החברתי. בתהליך המותאם באופן אישי למצבו של הילד, המבוסס על הגישה הקוגניטיבית - התנהגותית, על תיאוריות נרטיביות ותיאוריות העוסקות בפיתוח מסוגלות חברתית, מבינים הילדים כי המציאות החברתית היא הבניה/פרשנות וכי הם אכן יכולים לחולל שינוי במצבם החברתי, ע"י למידה פשוטה של פירוש מצבים חברתיים; והתמודדות עמן בצורה שונה - אפקטיבית.

חשיבות החיזוק המילולי: משקל רב טמון במסר (במילים), המועבר לילד מההורים והמורים. כאן, נדרש "לתווך" לילד כי מצבו החברתי הנוכחי איננו מעיד על חוסר מסוגלות, אלא על כך שעדיין נדרשת למידה בנושא החברתי. יש לחזק אותו, כי ניתן ללמוד כיצד להתחבר לחברים; ללמד אותו כיצד לארח חבר; וללמוד כיצד לומר את דעתו ללא חשש.

כמו כן, חשוב להעניק חיזוק מילולי חיובי, המתאר באופן עניני את הצלחותיו של הילד בתחום החברתי: "ראיתי שיזמת והתקשרת להזמין את ...", "כל הכבוד על היוזמה..." וכו'. המלל החיובי מעודד את הילד, עוזר לו להכיר בהצלחותיו, ובעיקר מחזק את תחושת הנראות וההכרה שההורים רואים אותו - ומעריכים את פעליו.

הצלחה במשימה: חוקרים מציינים כי על מנת לפתח מסוגלות חברתית, נדרשת עשייה בפועל - וצבירת הצלחות חברתיות, הלכה למעשה. לכן, חשוב להתחיל ולהניע לצבירת הצלחות קטנות, המותאמות למצבו של הילד, ע"י משימות מאתגרות, אך ריאליות. בתחילה, ניתן לחשוב יחדיו על חבר אחד או שניים, עמם ירצה הילד להתחבר. בהמשך, ניתן לדמות "מפגש חברתי", סימולציה שבה הילד מתרגל כיצד לפתוח בשיחה, כיצד לעורר את סקרנותם של החברים, כיצד לשדר בטחון עצמי, איך לארח חבר שמגיע - ובעיקר, כיצד להתמודד עם מילים שהילד מפרש כמעליבות או תוקפניות.

הורים רבים טועים - ונושאים באחריות מלאה לארגון חייו החברתיים של הילד; הורים אלה מעורבים ביותר, לעיתים עד כדי השתתפות פעילה, במפגשים עם חבריו. מכאן, עלול הילד להסיק כי הוריו אינם סומכים על כישוריו החברתיים וכפי הנראה הוא אינו יכול להצליח להתמודד ללא הוריו. יחד עם זאת, להורים תפקיד חשוב בתיווך הסיטואציות - ובהנחיית הילד להתמודד בכוחות עצמו.

ההורים כמודל - אליו הילדים נחשפים: חשוב לזכור כי מסוגלות חברתית היא מיומנות, הנרכשת במהלך החיים. חשוב להתייחס למצב כאל מצב הדורש למידה ולא כאל "גזירה משמיים". במקרים בהם נדרשת עזרה מקצועית, ניתן ורצוי לפנות לייעוץ אצל אנשי מקצוע, המתמחים בפיתוח מסוגלות ומיומנות חברתית.

סיגל ניב היא יועצת ארגונית ומנחה למנהיגות ותקשורת במשפחה, מנחה חברתית ופדגוגית, זכתה בפרס בר-לב למצוינות במחקר בחינוך החברתי בשנת 2011.

בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה רפואית של הילד והמתבגר.