נשים: גיל המעבר ומחלה ביפולרית

גיל המעבר מתרחש בטווח גיל ממוצע 47-52 - ומאופיין בעיקר באי-סדירות של המחזור החודשי, עד הפסקתו, עקב הפסקת פעילות השחלות. יש המתייחסים לתופעה כאל מחלת חסר ויש הטוענים שמדובר בתהליך פיזיולוגי נורמטיבי. התופעה השכיחה ביותר, המזוהה עם גיל המעבר, היא תופעת גלי חום המופיעה ב-75%-80% מהנשים; אך קיימות עוד הרבה תופעות - אולי בשכיחות נמוכה יותר, אך בדרגת חשיבות וסבל לא פחותה.

מה הקשר בין המצב הנפשי של האישה לבין גיל המעבר?

במהלך עיסוקי, לאורך השנים, בקשר שבין השינויים ההורמונליים לבין השינויים הנפשיים, חשוב לי תמיד לקשר בין מצבה הנפשי של האישה, לבין המצב ההורמונלי בו היא נמצאת.

אדגים את הדברים באמצעות תיאור מקרה.

סמדר (שם בדוי) בת 48, נשואה ואם לשני ילדים, מנהלת חשבונות במקצועה, אישה נמרצת ופעילה בהרבה תחומים, הגיעה לטיפולי לאחר שנתיים של סבל קשה. לאחר לידת בנה השני, בגיל 35, סבלה מדיכאון לאחר לידה שחלף לאחר טיפול תרופתי.

מה קרה לאחר מכן?

מאז, חוותה סמדר עוד שתי תקופות ממושכות של דיכאון שחלפו לאחר טיפול בתרופות נוגדי-דיכאון. לאחר החלמתה, לא המשיכה סמדר את הטיפול התרופתי, היות שלא ניתן לה הסבר ע"י הפסיכיאטרית שטיפלה בה, כי יש צורך בכך.

החלמתה של סמדר ממצבי הדיכאון תוארה על ידה כהחלמה פתאומית: יום אחד היא הייתה קמה בבוקר - והכל היה בסדר. לא היה תהליך הדרגתי של שיפור, כפי שקורה לרוב בהחלמה מדיכאון.

בסביבות גיל 46, החלה סמדר לחוות שוב את סימני הדיכאון האופייניים: קושי לקום בבוקר, חוסר עניין בעבודה, עייפות מרובה, חוסר ריכוז, אכילה מרובה - ועלייה במשקל. בנוסף, החלה לחוות הזעות ליליות והפרעות שינה.

סמדר פנתה לפסיכיאטרית שליוותה אותה משך שנים רבות - לקבלת עזרה. במהלך כשנתיים היו ניסיונות בטיפול תרופתי נוגד דיכאון. למרבה ההפתעה, לא רק שלא היה שיפור, אלא שלחלק מהטיפולים, סמדר הגיבה בתופעות לוואי קשות, כגון: אי שקט, חרדה, עליה רבה במשקל ותחושת דיכאון עמוק.
בביקורת השנתית אצל רופאת הנשים, איבחנה רופאת הנשים תחילת תהליך של פרימנופאוזה perimenopause)), באופן היכול להסביר חלק מהתופעות, כגון הזעות לילה, הפרעות שינה ואי סדירות במחזור. רופאת הנשים המליצה לסמדר לקבל עזרה באמצעות טיפול הורמונלי - והפנתה אותה במקביל לטיפולי.

מהו הקשר בין החמרת המצב הנפשי, לבין השינוי ההורמונלי?

ההחמרה במצבה הנפשי של סמדר, עם השינוי ההורמונלי, חלה לאחר לידה - ועם כניסתה לגיל המעבר. קיימת תת קבוצה של נשים, שאכן מגיבות לשינויים הורמונליים עם שינויים נפשיים. האפשרות כי מדובר באבחנה שונה מדיכאון (major depression) התעוררה בי לאור מספר גורמים. לרוב, דיכאון לאחר לידה יכול להיות תחילתה של מחלה ביפולרית (מאניה דיפרסיה). דיכאון שמסתיים באופן פתאומי יכול להיות סימן למעבר למצב היפומאני. עמידות לטיפול תרופתי אנטי דיכאוני עשויה להצביע על אבחנה אחרת, כגון הפרעה דו קוטבית. בנוסף, אישיותה המאוד נמרצת ופעילה, אולי הסתירה את המצבים ההיפומאניים שנראו כחלק מאישיותה - ולא כבעיה.

מה ניתן לעשות במצב כזה?

הטיפול התרופתי בסמדר החל במחשבה שסמדר סובלת מהפרעה דו קוטבית BIPOLAR 2 אשר לא אובחנה במהלך השנים; וההחמרה חלה עם כניסתה לגיל המעבר. הטיפול התרופתי שקיבלה סמדר היה שילוב של שתי תרופות: תרופה אנטי פסיכוטית - ותרופה מקבוצת התרופות מייצבות מצב הרוח.

שיפור במצבה של סמדר החל במהלך בן כחודש ימים, כאשר מצבה יציב כיום, כשנה לאחר תחילת הטיפול. במקביל לתחילת השינוי התרופתי, עשיתי שימוש בבדיקה גנטית חדשה, בשם נוירופרמג'ן, שנמצאת כיום בארץ, במטרה לבדוק את רגישותה של סמדר לתרופות פסיכיאטריות. התשובה הייתה חד משמעית: תגובה טובה לתרופות מייצבות מצב רוח, תגובה חלקית לחלק מהתרופות האנטי פסיכוטיות וחוסר תגובה לרוב התרופות נוגדות הדיכאון.

מה מעלים המחקרים בנוגע לשכיחות מאניה דפרסיה?

המחקרים מראים שעד 1% מהאוכלוסייה סובלים ממאניה דפרסיה מסוג 1 ועוד 2%-3% סובלים ממאניה דפרסיה מסוג 2.

מאניה מדורגת לפי חומרתה. אפיזודות מתונות יחסית, ללא סימפטומים פסיכוטיים או כאלה המהווים סכנה, קרויות היפומאניה. התסמונת הכוללת אפיזודות דיכאוניות, לצד אפיזודות היפומאניות, נקרא הפרעה דו-קוטבית מסוג 2.

מהו ההבדל בין הפרעת דו קוטבית מסוג 1 לבין סוג 2?

תסמונת הכוללת גם אפיזודות מאניות קרויה הפרעה דו-קוטבית מסוג 1. הפרעה מסוג 1 סוערת יותר, מכיוון שבאפיזודות מאניות, האדם יכול לאבד את כושר השיפוט התקין - ואפילו להגיע לאשפוז. זאת, לעומת אפיזודות היפומאניות שהן לרוב נשלטות. הדיכאונות - בשני סוגי ההפרעה - יכולים להיות דומים בעוצמתם ובאפיונם.

לא תמיד קל לאבחן נשים הסובלות מתסמונת Bipolar 2 - במיוחד נשים כמו סמדר, עם אישיות מאוד דינמית, נמרצת ופעילה.

מתי עשויה להופיע מחלה ביפולרית?

מחלה ביפולרית יכולה להופיע, לראשונה, לאחר לידה - ויכולה להחמיר, עם כניסה לגיל המעבר, או למעשה להתגלות כמחלה ביפולרית שלא אובחנה קודם לכן. זאת, כפי שדיכאון יכול להופיע לראשונה עם כניסה לגיל המעבר.

במעבר על ספרות מקצועית עדכנית, מצאתי מחקר אחד בלבד אשר מצביע על האפשרות של הופעה לראשונה של מחלה ביפולרית בגיל המעבר:late- onset bipolar disorder associated with menopause.

מחקרים אחרים מצביעים על החמרה של מצבי הדיכאון בגיל המעבר בנשים שסבלו ממחלה ביפולרית בעברן, הן בתדירות והן בחומרה, כפי שבלט אצל סמדר, המטופלת שלי. Exacerbation of mood symptoms during menopause has been noted in women with preexisting bipolar disorder

חשוב לזכור כי גיל המעבר כרוך בשינויים הורמונליים משמעותיים, העשויים להחמיר מחלות נפשיות או פיזיות קיימות - ולעיתים להביא להתפרצות חדשה של מחלה שהייתה מוסווית קודם.

ד"ר ציפי דולב היא פסיכיאטרית לבריאות האישה.

בואו לדבר על זה בפורום פסיכיאטריה.