הפרעת אכילה: זהירות, סכנת מוות

הפרעת אכילה - משמעה הפרעה נפשית, המתבטאת באכילה שאיננה סדירה, אכילה אשר מסבה נזקים פיזיים, רגשיים וחברתיים. הפרעות האכילה נחלקות לשלוש תופעות עיקריות: אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה ואכילת יתר כפייתית. מרבית החולים במחלה הן בנות, ביחס של 1:10 - ולפיכך ההתייחסות במאמר זה נעשית בלשון נקבה.

מה ההבדל בין הפרעות האכילה השונות?

האנורקסיה נרבוזה היא הפרעה בדימוי הגוף: החולה רואה עצמה שמנה - וזאת למרות שהיא רזה עד כדי חולי. בדרך כלל, מדובר בדיאטה אשר איבדה את השליטה בדרך. הביטויים לחולי יכולים להיות: הפסקת המחזור, נשירת שיניים, איבוד אלסטיות העור ואפילו סיכון להפרעות קצב לב (עד כדי תמותה). חלק מן החולות הללו כמעט אינן אוכלות דבר - וחלק אחר אוכלות ומקיאות.

הבולימיה היא הפרעת אכילה שמקורה חרדתי, דכאוני או רגשי. החולות אינן חושבות שהן שמנות והן בדרך כלל אינן מורידות במשקל, מכיוון שהן אוכלות ומקיאות - וכך נשארות באותו משקל. אכילת יתר כפייתית מאופיינת באכילה בלתי נשלטת ועלייה במשקל, כתוצאה מכך. חולות אלה משתמשות באוכל כדרך להתמודד עם בעיות. ובדומה לחולות הבולימיות, הן מכירות בעובדה שיש להן בעיה.

כיצד מאבחנים כל אחת מהן?

אנורקסיה נרבוזה מאבחנים כאשר משקל הגוף הוא מתחת למינימום הנורמלי (בהתאם לגיל ולגובה), בפער בשיעור כ-15%, בעת זיהוי פחד מפני עליה במשקל או השמנה - למרות תת המשקל, אם לחולה יש עיוות בדימוי הגוף וכן אי קבלת וסת במשך 3 חודשים (לפחות).

בולימיה נרבוזה מאובחנת כאשר נראים הקריטריונים הבאים: התקפי אכילה חוזרים, הכוללים אכילה מהירה של כמות אוכל גדולה; תחושה של אובדן שליטה על האכילה, בזמן ההתקף; והתנהגויות חוזרות של הקאות, שימוש במשלשלים, צום ופעילות ספורטיבית מרובה (מעבר למקובל). אכילת יתר כפייתית היא אכילה של כמות מזון גדולה בזמן מוגדר, מלווה בתחושה של חוסר שליטה באירוע.

מה ההבדל בין דיאטה מקובלת לבין דיאטה מסוכנת?

דיאטה מסוכנת היא דיאטה שאיננה מסתיימת לאחר הירידה למשקל הרצוי - וכרוכה בהצבת משקל מטרה נמוך, כל פעם מחדש. זוהי בהחלט נורת אזהרה ראשונה. דיאטה מקובלת תסתיים במשקל שהציבה הנערה לעצמה - והיא תהיה מסופקת ממשקלה. כמו כן, במצב נורמלי, עם הירידה המתבקשת במשקל, ישתפרו דימוי הגוף של הנערה ומצב רוחה; ואילו בדיאטה מסוכנת, בדיוק להיפך.

מהם סימני האזהרה אשר מורים על הפרעות אכילה?
יש לשים לב לסימני אזהרה רבים ולבדוק האם חל שינוי בדפוסי האכילה של הנער/ה (כמו צמצום קיצוני או אכילה ללא שליטה), היעלמות של כמויות גדולות של מזון מהבית, שינוי חד במראה הגוף, הימצאות אינטנסיבית במטבח, הישקלות מרובה, הליכה מידית לשירותים לאחר ארוחה, עשיית ספורט באופן כפייתי, תלונות מרובות על קור.

כמו כן, אי השתתפות ו/או התחמקות מארוחות משפחתיות, ירידה בהישגים הלימודים, מצב רוח ירוד, עיסוק כפייתי בחשיבה על מזון, כולל הכנתו - ואיסוף שלל מתכונים. אכילה איטית, הימנעות מאכילה בחברה. סימנים פיזיים עלולים להיות סחרחורות, עייפות, התעלפויות, הפסקת מחזור, בעיות מעיים, עצירויות, טחורים, שלשולים וכאבי-בטן, כאבי גרון תכופים, לחיים נפוחות, בלוטות רוק נפוחות, כאבים בוושט, כאבי שיניים, נשירת שיער, חום גוף נמוך, אי סבילות לקור, דופק איטי, עור יבש ופצעים בפנים.

מאיזה גיל מתחילות הפרעות אכילה? האם יש עלייה בשכיחותן בשנים האחרונות?

בדרך כלל, הפרעות האכילה מתחילות סביב גיל ההתבגרות המוקדמת, גיל 10-11; ושכיחותן עלתה בשני העשורים האחרונים באופן משמעותי. זאת, בעקבות החשיפה המוגברת לפרסומות, זמינות האינטרנט, תצוגות אופנה שמאדירות את הרזון ועוד. מודל היופי שעומד לנגד עיניהן של בנות אלה, הינו מודל אשר כולל נשים במידות 34-36. תעשיית האופנה מספקת לנערות הללו את האידיאל - גם במידות הנמוכות של הבגדים. אם פעם המידה הפופולרית של דוגמנית הייתה 38, היום המידות ירדו ל-34-36.

האם בנות אכן נוטות לסבול מהפרעת אכילה יותר מאשר בנים?

רק 10% מכלל הסובלים מהפרעות אכילה הם בנים; והם בדרך כלל סובלים מאותם גורמים למחלה - ובכללם: הערכה עצמית נמוכה. מספר הנערות הסובלות מהפרעת אכילה גבוה משמעותית מן הנערים, מכיוון שהחוויה התרבותית והלחץ החברתי הקיים מכתיב כי "בנות יפות הן בנות רזות", יותר מאשר אצל בנים.

מהו הטיפול המקובל בהפרעות אכילה?

הטיפול חייב להיות משולב ולכלול טיפול תרופתי, פסיכולוגי ותזונתי. יש חשיבות מכרעת לטיפול יעיל ומוקדם, מכיוון שמדובר במחלה אשר עלולה לגרום למוות (10%-18% מהחולות).

איך מטפלים בפן התזונתי?

ראשית, מבצעים הערכה תזונתית אישית - ומתאימים תפריט למטופלת. לאחר מכן, קובעים משקל יעד תקופתי - ולטווח ארוך; ומתאימים תוספות של ויטמינים או מינרלים, בהתאם לצורך. בדרך כלל, קובעים גם תכנית לפעילות גופנית.
באנורקסיה נרבוזה, מושם דגש על העלאה הדרגתית של קלוריות ליום - וארוחות מוגדרות מראש; בבולימיה נרבוזה, יש חשיבות לארוחות מסודרות, לצריכה מתאימה של שומן וסיבים תזונתיים ולניהול יומן רישום יומי.

לאן פונים?

מומלץ לפנות לפסיכיאטר או למרפאה להפרעות אכילה (יש בתל השומר ובשניידר). צריך לזכור שמדובר במקרה חירום!

ד"ר מיכאל ינקו הוא פסיכיאטר מומחה לילד ולמתבגר.

סייעה בהכנת הכתבה: רון שגב פינקלמן, כתבת zap doctors.