טראומה: טיפול טבעי אלטרנטיבי

טראומה לגוף ולנפש. ד"ר אסתר יוגב, מומחית לרפואה טבעית ((N.D. Doctor of naturopathy), מציעה תפיסה שונה של החרדות, הפחדים והלחץ - שהם לדבריה תוצאה של חווית טראומה ושל מצבים פוסט טראומטיים מתמשכים. לתפיסתה, יש קשר ישיר בין המשבר הנפשי לבין מחלה גופנית.

ד"ר יוגב, מה ההבדל בתפיסת המשבר הרגשי שמציעה הרפואה המשלימה לעומת הרפואה הקונבנציונלית?

"הטיפול המקובל המוצע כעזרה לאנשים החווים טראומה או עקה (stress) פוסט טראומטית", מסבירה ד"ר יוגב, "כולל בדרך כלל מתן ייעוץ אישי או השתתפות בקבוצת תמיכה, ותרופות נוגדות דיכאון או כדורי הרגעה. יש גם מי שפונים לשימוש בסמים או אלכוהול, כדי להקל על עוצמת המתח והחרדה".

"גם כאשר הטיפול הרגיל כולל תרופות, הן בדרך כלל תרופות הנוגעות לפעילות המוח. לדעתי כל תרופה או כדור המיוצרים בבית חרושת - בין אם הם חוקיים ובין אם לא - גורמים בסופו של דבר נזק לגוף, לצד התועלת שהם מביאים. לעיתים, במבחן התוצאה, הכדורים מתגלים כממכרים ומזיקים לגוף ולנפש".

מה מציעה אפוא הרפואה האלטרנטיבית לטיפול בטראומה?

יוגב: "מה שאני מציעה הוא טיפול המאפשר עיבוד של הטראומה, דרך ההשפעה שלה על איברים או מערכות תפקודיות בגוף. כשאדם עובר טראומה, בכל גיל ובכל סוג טראומה, משהו נעצר בחייו. אני מדמה זאת לעץ שנטעו אותו ושגדל יפה - ואז פוגע בו ברק ונוצר בו 'פצע' המפריע להמשך הצמיחה שלו. אצל אדם שחווה טראומה, מדובר בעקה, חרדה או מתח - שנוצרים לאחר הפגיעה".

"כל אדם ששרד אירוע טראומטי ימשיך להתמודד עם טלטלה רגשית, למשך שנים רבות. מי שעבר אסון שהיכה בו בחוזקה יפתח איזושהי מגננה. כמו עץ, הממשיך לצמוח סביב פגיעת הברק, כך האדם שחווה טראומה בונה שכבת מגן שתאפשר לו להמשיך בחייו. הפגיעה עצמה אינה מטופלת; וחשוב מכך, נותרת סמויה מן העין - שלא כמו רגל שבורה או כוויה".

מהם הסימפטומים הפוסט טראומטיים?

יוגב: "מי שחווה טראומה רגשית יחזור ויחווה אותה שוב ושוב - ולכן הוא יפתח ניתוק רגשי מכל מה שמזכיר את הדבר הזה. אצל כל אחד, הסימפטומים הפוסט טראומטיים יקבלו ביטוי שונה. יהיו מי שיהיו מנותקים רגשית מכל מה שקורה סביבם; הכול ייראה להם בלתי חשוב. הם יתכנסו אל תוך עצמם - ויחיו בעמדת התגוננות מתמדת. אחרים יפתחו חוסר תקווה; או, לחלופין, דאגה קיצונית בנוגע לעתיד, מאחר שהחיים נתפסים כמסוכנים. אצל חלק יופיעו קשיים בריכוז, הפרעות שינה, רגישות יתר ורגזנות. סימפטומים אחרים כוללים דיכאון, חרדות ורגשות אשמה, כמו גם הסימפטומים הגופניים הנלווים - ובהם: טשטוש ראייה, הזעת יתר ודופק מואץ".

יוגב ממשיכה: "לעקה, למשל, יש כל מיני רמות. היא עלולה לקבל ביטוי בדכדוך, עצב, פחד, דיכאון או חרדה. המעניין הוא שמרבית מהמקרים כלל לא מאובחנים, בשל האופי הסמוי מן העין שלהם. ההתנהגויות נתפסות כתכונות אופי דטרמיניסטיות - ולא כבעיה שניתן לפתור בטיפול".

"אצל ילדים, למשל, נראה הרבה ילדים המפתחים 'טיקים' או מגלים חוסר שקט קיצוני. גם בעיות של גיל ההתבגרות או בעיות רגשיות או חברתיות, ביכולת להתחבר לילדים אחרים בגן או בבית ספר, יכולים להוות 'עקבות' למצוקה רגשית

"לפעמים יתגלה סימפטום פיזי 'קטן' כלשהו. למשל: עייפות בלתי מוסברת, או בעיות מעיים אצל ילדים. כך גם הרטבת לילה בגיל מאוחר. במרבית המקרים, הביטויים הפיזיים הללו קשורים קשר ישיר לאיזושהי מצוקה נפשית. כאשר מדובר בילדים, נדרשת רגישות של ההורים, שישימו לב למצוקות שמתחילות ב'קטן', למשל: הפרעות בשינה או באכילה; ובעיקר בקשיים חברתיים שאינם נפתרים. אצל מבוגרים, לעומת זאת, נראה בעיקר בעיות פיזיות, כגון נוקשות של מפרקים, יתר לחץ דם ובעיות לבביות".

האם כל מי שחווה טראומה יפתח את הסימפטומים הללו?

"בוודאי שלא - לא כל מי ששרד מצבי אסון יפתח סימפטומים פוסט טראומטיים. יש אנשים, למשל, ניצולי שואה רבים, שיחיו חיים שלמים ומלאים - ולא יראו עליהם דבר. מצד שני, גם אצלם פותחה שכבת הגנה, אך מדובר בשכבה המאפשרת להם תפקוד מלא. עומק הפגיעה - ומכאן הסימפטומים הפוסט טראומטיים או העדרם - תלויים במבנה הנפשי והפיזיולוגי, בניסיון החיים, בעוצמת הטראומה שנחוותה; ולא פחות: במידת התמיכה מהסביבה, שהאדם שחווה טראומה יכול לגייס או לקבל - אחרי הזעזוע שעבר".

כיצד את מאבחנת את הבעיות הפיזיולוגיות הנגרמות עקב חוויה טראומטית?

"אני רואה בטראומה ובהשפעתה - הפרעה להתפתחות הטבעית, התפקוד והצמיחה התקינים של הגוף. מעין עצירה שלהם. כל חומר בעולם, לא משנה מהו החומר, נוצר מחלקיקים, אטומים, שנמצאים בתנועה מתמדת, שיש לה סדר טבעי מסוים".

"בזמן האבחון, אני עושה שימוש במכשיר סריקה גופנית ייחודי, שיכול למפות ולקטלג כל תא וכל איבר בגוף - וכך לזהות את סדר העבודה הטבעי שנכון לו. כך אני יכולה לזהות אזורים, תאים, איברים או מערכות גופניות שאינן פועלות בתדר הגופני הייחודי של אותו מטופל; כלומר, נוצרה הפרעה כלשהי - במקום או בזמן - של התנועה הטבעית שלו".

"כאשר מוצאים את המקום בגוף - ואת הזמן בתהליך ההתפתחות הגופנית שלנו, שם נחוותה הטראומה, ניתן לרפא את המתח שנוצר. המטרה של האבחון הממוחשב היא להגיע למקור של הקושי, להביא אותו למודעות, להסביר איך הטראומה והזיכרון הגופני שלה משפיעים על המצב בו אנחנו נמצאים היום - ולשחרר את המועקה הזו, על ידי טיפול הומאופתי מותאם אישית. כלומר: המרשם נרקח באופן אישי, עבור כל מטופל ומטופל - על פי התוצאות של האבחון הקונקרטי שלו".

מהו המכשיר המשמש אותך לאבחון? האם לכל הומאופת יש גישה אליו?

"להפעלתה של מערכת סריקה גופנית ממוחשבת נדרשת התמחות והתמקצעות. בארצות הברית, בקנדה ובאירופה השימוש בה נפוץ יותר מאשר בארצנו. מדובר במכשיר סריקה ממוחשבת של תאי הגוף, אני עושה בו שימוש לצורך אבחון. האבחון הייחודי באמצעי זה, מאפשר לי להתאים ברמת דיוק גבוהה ביותר את התרופה שארשום ואבקש לרקוח לכל מטופל - במותאם למצבו הכללי ולבעיה הגופנית והנפשית הקונקרטית עמה הוא מתמודד. אני יכולה לכוון כך ל'פצע' שגרמה הטראומה, אותו פצע שיצר את הסימפטומים הפוסט טראומטיים".

מדוע אותם אנשים לא נעזרו ברפואה הקונבנציונלית?

"ובכן, אספר לך סיפור מקרה אופייני, על אנשים שבקופת חולים אמרו להם שאין מה לעשות, שהתופעה או המצוקה הפיזית שלהם היא פסיכוסומטית. למשל: אריקה (שם בדוי) שלפני חמש שנים איבדה את ביתה וכל רכושה בשריפה. בפגישה היא העידה על עצמה כי תמיד הייתה בן אדם עצבני, אבל אחרי האסון היא נכנסה למצב של עצבנות קיצונית. היא לא נרדמה בלילה, סבלה מנדודי שינה, פיתחה אובססיביות לצורך לנהל ולשלוט במציאות של משפחתה; ואף החלה לפתח כאבים שורפים בבטן, שהתגברו לקראת הערב והלילה ותרמו לנדודי השינה".

"המשפחה סיפרה שהתחילה להיות אובססיבית לניקיון וסדר, התחילה לפתח פחד שלא היה לה קודם ממחלות, וגילתה עצבנות וביקורתיות, שלא הכירו אצלה עד אז. היא נכנסה למצב של חרדה ופאניקה - וחששה שהאסון יחזור שוב.

"התקף החרדה הראשון גרם לה להגיע באמצע הלילה לבית החולים, שם היו בטוחים שמדובר בהתקף לב, אך בפועל הסתבר שלא כך היה. רצו לאשפז אותה בבית חולים פסיכיאטרי. המצב שלה דרש טיפול תרופתי. ייעוץ פסיכולוגי לא יכול היה להספיק - מפני שהחרדה שלה היתה כל כך גדולה, שהיא לא רצתה לדבר על זה בכלל. ואז היא בחרה להגיע לטיפול הומאופתי כחלופה לטיפול פסיכיאטרי שהוצע לה.

"בעקבות הביקור הותאמה לה תרופה - ואחרי שבוע היא התקשרה לומר שהיא מרגישה שהמצב משתפר בהדרגה. היא המשיכה בטיפול ומעקב, במשך 3 חודשים, שאחריהם היא חזרה לתפקוד מלא בעבודה. אחרי 3 חודשים נוספים, היא הגיעה גם לרוגע עצמי וגם עם המשפחה.

"הטראומה הפתאומית של אריקה, שבה איבדה את כל מה שעבדה בשבילו כל החיים, יצר תגובה רגשית של חוסר סבלנות, עצבנות ואובססיביות, שנבעו מביטחון שהתערער לחלוטין - וגרם לה לראות את העולם כמקום מאיים".

"כתוצאה מכך, היא פיתחה שכבת מגן - והחלו אצלה מחשבות על אסונות עתידיים, מנותקים מהמציאות. אלה יצרו התקפי חרדה. היא הייתה זקוקה לפתרון פיזי. הסימפטומים שתיארה - נדודי שינה, אופי הכאב, מיקום הכאב, זמן הופעת הכאב, התגובה שלה לכאב - הם הפרטים הקטנים של האופן בו הטראומה נחוותה אצלה פיזית. התגובות שלה והביטוי הגופני האישי שלה, היו סימני הדרך להבנת הקשר בין המצוקה הנפשית, והביטוי הפיזי שלה ולבחור את התרופה שהתאימה לצורך שלה".