בעיות פסיכיאטריות בילדים? גבולות!

למרות שהפסיכיאטרים מנסים לכבוש מקום בעולם הרפואה, ולמרות ספר ההבחנות הפסיכיאטריות עב הכרס, הפסיכיאטריה איננה מדע מדויק, איננה מתחדשת כמעט, ולרוב ההפרעות אין בסיס מדעי-מוחי, שניתן להוכיח. הטיפול הפסיכיאטרי מתמקד בעיקר במתן תרופות, מה שגורם אושר (ועושר) לחברות התרופות, אך במקרים רבים של הפרעות אצל ילדים ובני נוער, התרופות אינן פותרות את הבעיות, ובמקרים מסוימים אף מחריפות אותן, בעיקר כאשר מדובר בהפרעות פסיכיאטריות, שאינן הפרעות בקשב ובריכוז.

בהתייחס להפרעות בקשב ובריכוז, ראוי לציין שהתרופות הקיימות מסייעות בכ-70% מהמקרים, אם כי כבר 60 שנה שאין חידוש משמעותי בתחום. למרות שעל פניו מופיעות תרופות חדשות רבות, למעשה מדובר בוריאציות שונות של תרכובות של אמפטמינים. כאשר מדובר בהפרעות אחרות כמו דיכאון, חרדה קשה, הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), תוקפנות וכו', התרופות שפותחו עבור מבוגרים, אמנם מסייעות לטיפול בהם, אך שנויות מאוד במחלוקת באשר ליעילותן בקרב ילדים ונוער. לא פעם תרופות אלה גורמות לתוצאה הפוכה אצל ילדים, מגבירות את התוקפנות, מעוררות מחשבות אובדניות ומסכנות את הילדים הנוטלים אותן. ברוב הגדול של המקרים, ילדים ובני נוער זקוקים להרבה פחות תרופות ממה שהם מקבלים!

מהו שורש הבעיה של הפרעות נפשיות אצל ילדים ובני נוער?

שורש הבעיה, בניגוד לדעה הרווחת, טמון לא רק בילדים, אלא גם בהוריהם, שהרי ילדים אינם אלא תבנית נוף מולדתם. מה שקובע את הרווחה הנפשית והרגשית של הילדים, בנוסף ליכולות הקוגניטיביות והאינטליגנציה הרגשית שלהם, זו הסביבה הקרובה והמידית שלהם והוריהם בראשה. ילדים שהוריהם חזקים וסמכותיים הם ילדים בטוחים בעצמם ואילו ילדים שהוריהם חלשים וסביבתם חסרת בהירות וגבולות, הם ילדים בעלי ביטחון עצמי מעורער, דימוי עצמי נמוך, מבולבלים ומפוזרים. לכן, טיפול פסיכיאטרי נכון צריך להתמקד בראש ובראשונה בשינוי סביבת הילדים, בתיקון הצדדים החלשים שלהם ובהעצמת ההורים באמצעות שיקום סמכותם.

מהי שיטת הטיפול לחיזוק הסמכות ההורית?

כאמור, חיזוק ההורים וסמכותם צפוי להביא לפתרון רוב הבעיות. אבל, בפועל קל יותר לומר מאשר לעשות. לכן התפקיד שלנו הוא להעניק להם תמיכה ולסייע להם להתחזק.

בשלב הראשון, צריכים ההורים להבין את הרציונל הטיפולי ולהשתכנע שסביבה חזקה היא הדבר החשוב ביותר עבור ילדם. במקרים בהם להורים קשה להתמודד עם המצב, ניתן להם סיוע באמצעות מסגרת של מועדונית או פנימייה, בהתאם לחומרת המצב של הילד. מסגרות אלה מהוות סביבה מיידית נכונה עבור הילד, שמחזקת אותו, מפתחת אותו, מסייעת לו במקומות שקשים לו, מקפידה על פעילות גופנית אינטנסיבית ומרגיעה אותו.

במקביל, מקבלים ההורים הדרכה והצוות הטיפולי נפגש גם עם צוות המוסד החינוכי בו לומד הילד ומדריך אותו כיצד לנהוג עם הילד וכיצד לשפר את הישגיו. ההורים שרואים הלכה למעשה את ההשפעה החיובית על הילד, מתחזקים בעצמם. נוצר מעגל קסמים מיטיב שמשפיע על כל הסובבים.

מהי חשיבות הצבת הגבולות?

הצבת גבולות לילד היא עמוד התווך של הטיפול. ילד שיש לו גבולות ברורים הוא ילד בטוח בעצמו. על מנת ללמד את ההורים להציב גבולות, אנו מלווים אותם בתהליך כולו. בשלב הראשון אנחנו מציבים את הגבולות לילד, אל מול עיניהם, כך שיוכלו גם הם ללמוד איך עושים זאת. בעיקר יוכלו לראות את ההשפעה המרגיעה והחיובית המיידית שיש להצבת הגבולות. לאחר שההורים רואים כיצד זה נעשה ומבינים עד כמה זה עוצמתי ואפקטיבי, הם מתבקשים לעשות את אותן הפעולות, הן בנוכחותנו והן בבית.

הורים רבים חושבים בטעות כי הצבת גבולות עוצמתית עלולה לגרום נזק לילד. הם אינם מבינים כי עצם הוויתור שלהם לילד הוא שגורם לנזק הגדול ביותר ובעצם גורם לוויתור על הילד.

מהי חשיבות הצבת מראה לילד, כחלק מהטיפול בו?

מעבר לחיזוק ההורים ולסביבה התומכת והמעשירה שניתנת לילד, חשוב להבין שילד שמתנהג בתוקפנות, אלימות וחוסר שליטה הוא ילד שלא טוב לו, ויש לברר האם הסיבה לכך היא סיבה חברתית, לימודית או שילוב של שתי הסיבות. ברגע שיודעים להצביע על מקור הבעיה, ניתן לטפל בה, תוך כדי הצבת מראה מול הילד והבנה אמיתית של מה שהילד צריך ולא מה שהוא רוצה.

כך, למשל, כאשר יש בעיה חברתית, הפתרון איננו לאסוף את הכיתה ולהסביר לבני הכיתה איך להתנהג יפה אל אותו ילד, אלא להסביר לילד שהוא מקור הבעיה ושההתנהגות שלו היא זו שמעצבנת ומושכת אש. עבודתו האמיתית של הפסיכיאטר היא להציב לילד מראה להתנהגותו ולשרוד את זעמו על אף הקושי ולמרות הקושי.

מהם אחוזי ההצלחה של שיטת הטיפול?

שיטת הטיפול הזו עובדת ברוב הגדול של המקרים וזמן התהליך הטיפולי משתנה ממשפחה למשפחה ותלוי בהורים, בחומרת המצב, באופי הילד, במקורות התמיכה ובגורמים משתנים נוספים.

ניתן לראות מיידית את האפקט של הצבת הגבולות והרגעת הילד. ההורים רואים את "הפלא" שחל בילד ומבינים פתאום שהם חזקים יותר משחשבו, כי הם יכולים לעמוד בפני הילד וכי המשאבים נמצאים בידיהם ולא בידיו. ככל שההורים מתחזקים יותר ומצליחים להציב גבולות המותאמים לילד שלהם, כך הבעיה הפסיכיאטרית, שלשמה הגיעו ההורים, נפתרת בצורה נכונה ומהירה יותר ונשמרת לאורך זמן רב.

במקביל, חשובה מאוד ההתגייסות של הסביבה כולה, ההורים והצוות החינוכי במוסד שבו לומד הילד.
רק התגייסות מלאה של הסביבה ואמונה שלמה בשיטת הטיפול ובתהליך, היא זו שתישא תוצאות חיוביות.

ד"ר שולמית בלנק היא מומחית לרפואת ילדים, מומחית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, כלת פרס "אומץ" מטעם ההסתדרות הרפואית לשנת 2016, על הצלת נפשות ומייסדת פנימיית "בני ארזים".

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת Zap Doctors.