אספרגר: החגים כאן, וגם הדיכאון

רבים מאתנו מוצאים בתקופת החגים אושר, משפחתיות ו"ביחד"; אך עבור רבים אחרים, יכולה תקופת החגים ליצור תחושת איום, לעורר חרדה ולגרום למתח. מי שסובל מדיכאון, מי שסובל מחרדה חברתית וגם הלוקים בתסמונת אספרגר - חוששים מתקופת החגים, שמסבה להם לא מעט אי נחת. החדשות האופטימיות: יש אמצעי התמודדות יעילים. ובכך נעסוק במאמר זה.

מי עלול לחוש מתח, חרדה ואי נוחות - בתקופת החגים?

אנשים עריריים ובודדים שאין להם משפחה גדולה (ואין להם את מי לארח או אצל מי להתארח) - מרגישים לא פעם שהם מוזמנים בחוסר ברירה, בשל אי נעימות ו"נופלים" על מארחיהם; אנשים הסובלים מדיכאון וחרדה; אנשים המצויים במשבר - אבל, גירושים, סכסוך משפחתי וכדומה; אנשים הסובלים מקשיים חברתיים - מתקשים לקיים קשר חברתי קבוע, אינם מצויים בקשר זוגי, אין להם הרבה חברים והם מתקשים להשתלב ולתפקד בסיטואציות חברתיות ובמפגשים עם אנשים; וכן אנשים הסובלים מתסמונת אספרגר.

כל אלה עלולים לחוש מתח, חרדה ואי נוחות סביב החגים.

מהי תסמונת אספרגר?

תסמונת אספרגר היא אוסף של תסמינים המאפיינים אנשים המצויים על הרצף האוטיסטי. רבים מהלוקים בתסמונת אספרגר כלל אינם מאובחנים, בשל התפקוד הגבוה שלהם: הם אינטליגנטים, בעלי מסוגלויות ובעלי יכולת תקשורת בסיסית. לכן הם משתלבים בחיי השגרה המודרנית - לומדים, משתלבים במשרה בעבודה טובה, מתפרנסים יפה ומתקדמים בחיים.

הקושי של הסובלים מתסמונת אספרגר הוא קושי חברתי שיכול להתבטא במגוון תסמינים; ובהם: קושי בהבנת סיטואציות חברתיות, קושי בפיתוח קשר חברי, קושי בפיתוח וקיום קשר זוגי, חוסר יכולת להבין ניואנסים חברתיים ודקויות, חוסר יכולת להבין מחוות חברתיות בלתי מילוליות ועוד. בשל התפקוד הגבוה של רבים מהלוקים באספרגר, הרבה מהם כלל אינם מאובחנים - והם מגיעים לגיל בוגר ללא חברים קרובים ו/או בן/בת זוג וחווים קשיים רגשיים-נפשיים, סביב תפקודם החברתי.

מדוע חגי תשרי מכבידים על אנשים אלה?

החגים במהלך חודש תשרי הם אירועים משפחתיים-חברתיים, המצוינים ונחגגים במפגשים רבי משתתפים. עבור אנשים המתקשים לתפקד בסיטואציות חברתיות, לרבות הלוקים באספרגר, מפגש כזה הוא מפגש מאיים - בשל מאפייניו.

ראשית: בעלי קושי תפקודי חברתי אינם יודעים כיצד להתנהג באירועים רבי משתתפים. אירועים אלה מזמנים שפע של סיטואציות מלחיצות, שהאדם הלוקה באספרגר וסובל מחרדה חברתית - אין לו מושג איך לנהל אותן; וכיצד להתנהל בהן.

אירועים אלה כוללים הרבה מאד "סמול טוק", חלוקת תשומת לב וקשב בין המשתתפים, הרבה מאד מחוות חברתיות וקודים חברתיים בלתי מילוליים, תמרון ומעבר בין כמה שותפים לשיחה, מעבר חד ומהיר בין נושאי שיחה, בדיחות מרומזות ושימוש במטפורות (שהסובלים מאספרגר לא יודעים לפענח) ומעבר חד ומהיר בין מצבים ועוד.

לרוב הסובלים מקשיים חברתיים, קל יותר במפגשים מצומצמים של אחד על אחד או של המשפחה הקרובה, שם הם חשים בטוח וטוב יותר ופחות מתקשים לתקשר ולהתגבר על החסמים שלהם. מנגד, האנשים הרבים שאינם מגיעים להתארח בשגרת היום יום, אך מגיעים בהמוניהם בחגים - מאיימים עליהם. ואז, הם חשים עוד יותר חנוקים וחסרי אונים, לאור תחושתם שאין להם פתחי מילוט: הם חייבים לשבת בשולחן ולא לקום למרפסת או להתבודד רגע אחד בצד.

שנית: במפגשים אלה, מועצמת תחושת הזרות, השונות והבדידות של הסובלים מקושי חברתי. הנחה שגויה בקרב הציבור, לגבי הלוקים באספרגר - סוברת כי הם אינם רוצים בקשר חברתי וכי הם גוזרים על עצמם ניתוק ובדידות מתוך בחירה. אבל, זה כלל וכלל לא נכון: הלוקים באספרגר רוצים להיות בעלי מעמד חברתי, הם רוצים להרגיש מקובלים, להקיף עצמם בחברים ולהפיג את בדידותם. הם אינם יודעים איך לעשות זאת. והדבר מסב להם צער וכאב, שמתעצמים דווקא במפגשים כאלה, שבהם נדמה כי לכל המשתתפים קל לתקשר ו"לזרום", בשעה שלהם (המתמודדים עם אספרגר) אין מושג כיצד להתנהג.

ולבסוף: לצד הכאב והעצב שחשים הלוקים באספרגר, מתעוררת בליבם גם קנאה - בשל שונותם וקשייהם: סביב שולחן החג מתקבצים כל האחים והאחיות, שחלקם קרוב לוודאי נשואים והורים לילדים. כך, הלוקה באספרגר - שלרוב איננו מצוי במערכת זוגית - מרגיש חסר נכסים ומקנא בהישגים של בני המשפחה. הוסיפו לכך את הדודים, הסבים והסבתות שנועצים מבטים מרחמים, מתלחששים - ואף מעזים לשאול מתי יראו אותו (או אותה) מתחת לחופה.

כיצד כל אלה משפיעים על הלוקה באספרגר?

כבר כאשר ה"דיבור" על החגים מתחיל, צפים בקרב הלוקה באספרגר תחושות מאיימות, חששות ופחדים. הוא שרוי במתח הולך ומתגבר, הוא תוהה כיצד "ישרוד" את המפגשים המשפחתיים וחושש ממה שהוא ירגיש וממה שאחרים יחשבו עליו. הוא חש עצוב, כועס, מקנא - ותוהה עד כמה יעשה מעצמו צחוק, כאשר לא ידע איך להתנהג. החרדה, המתח והדיכאון שהוא חש לקראת החגים - מועצמים, ככל שמועד החג קרב. מצב זה ממשיך בהפוגות בין החגים, כשהטראומה מהמפגש המשפחתי הראשון מלבה עוד יותר את החרדה מהמפגשים הצפויים בהמשך.

אז מה עושים? האם וכיצד ניתן להתמודד עם חרדת החגים?

החדשות האופטימיות הן שבהחלט ניתן להתכונן - ולעבור בשלום את תקופת החגים. ניתן לצלוח את האתגר ללא מתח, ללא חרדה וללא פגיעות. האמצעים שמאפשרים התמודדות מוצלחת כזו - כוללים מודעות והכשרה מעשית: אנשים שיודעים שהם סובלים מקושי חברתי, שחשים מתח וחרדה לקראת החגים (בין הם מאובחנים כלוקים באספרגר ובין אם אינם מאובחנים) יכולים לקבל עזרה מעשית. ובעזרת רכישת כלים ואמצעים יישומיים, להפחית את החרדה ולצלוח בשלום את המפגשים המאיימים.

להלן מספר טיפים שניתן לאמץ לקראת ארוחת החג:

בגדים והופעה: כדאי להיערך כיומיים לפני ארוחת החג עם בגדים מתאימים, כדי לחסוך מתיחות ביום הארוע.

מידע מקדים: מומלץ להשיג כמה שיותר מידע מקדים על ארוחת החג ומשתתפיה: מי יהיה בארוחה, האם מדובר באנשים שמהווים עבורכם "מוקשים", משך ומיקום האירוע. הכנה מוקדמת יכולה לעזור מאוד.

התנהגות: קבלו את זה שאין באפשרותכם לשנות את ההתנהגות של שאר הנוכחים באירוע. אל תנסו לשנות אנשים ואל תתעצבנו מהם. זכרו כי לכל אירוע יש סוף.

דעות: זכרו שמדובר באירוע משפחתי-חברתי ולא בדיון פוליטי/כלכלי/רעיוני. זה לא הזמן להתיש את שאר הנוכחים ולהיכנס לוויכוחים. לצורך העניין, כל ויכוח הוא ויכוח מיותר.

אוורור: במקרה הצורך צאו להתאוורר, לכו לחדר אחר, שטפו פנים, צאו לסיבוב.

והכי חשוב: עם כל הקושי, נסו ליהנות מהאירוע.

כמו כן, ניתן לפנות לטיפול מעשי (בן מספר פגישות) במסגרתו נערכת היכרות, הטמעה ושימוש בכלים מעשיים - שיאפשרו תקשורת. ישנו תרגול של סיטואציות נפוצות במפגשי החג והקניית דרכי התמודדות לגיטימיות. ההכשרה מסייעת לפתח מצפן פנימי, שיסייע לזהות מה האדם צריך לעשות (וגם: מתי ואיך) - כדי להקל על עצמו ולהתמודד עם הקשיים, כך שיוכל לעבור בשלום ובשמחה את תקופת החגים.

במסגרת ההדרכה, ניתן ללמוד דברים טריוויאליים ובסיסיים, כגון: באיזו סיטואציה מותר לי לצאת למרפסת לנשום אויר, מבלי שזה ייראה מוזר, תלוש, לא מנומס או פוגעני? מה אני יכול לעשות כשעצוב לי, כשאני לחוץ? איך להשתלב בסמול טוק בין האנשים? איך להגיב לשאלות חטטניות ביחס למצבי המשפחתי? ועוד.

יהודית קדם MSW היא עובדת סוציאלית שיקומית, מנהלת מרכז שיא - מרכז המטפל באנשים בעלי קשיים חברתיים.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors.

בואו לדבר על זה בפורום אוטיזם, אספרגר ADD - בוגרים ומבוגרים.