מחלות נפש: סטיגמה פוגעת בטיפול

מזה שנים רבות שמערכת בריאות הנפש הפסיכיאטרית בישראל סובלת ממצוקה קשה בשלושה הקשרים: מצוקה תקציבית, מצוקת כוח אדם ומצוקת תשתית קשה. מצוקות אלה קיימות במערכת כבר עשרות שנים ועד כה לא ניתן להן מענה, בטענות חוזרות ונשנות כי הרפורמה המובטחת בבריאות הנפש תטפל בהן.

כעת, כחצי שנה לאחר יישום הרפורמה, ניתן לראות כי הרפורמה לא פתרה את המצוקות הקשות, בעוד שנושא השימוש בקשירות מטופלים, שעלה לאחרונה לסדר היום הציבורי, חושף רק תוצאה אחת מיני רבות של המחסור במענה רציני, מלא ואחראי לבעיות אלו.

מה מצבה, כיום, של מערכת בריאות הנפש בישראל?

למעשה מערכת האשפוז הפסיכיאטרית בארץ מצויה באותו מצב בו הייתה מצויה לפני 20 או 30 שנה, ואף נמצאת ברגרסיה, מכל הבחינות. למרות שמספר החולים עולה בהתמדה (כשיעור הגידול באוכלוסייה ואף יותר), הרי שמחלקות פסיכיאטריות חדשות אינן נבנות; ומחלקות קיימות אינן זוכות להרחבה, או לכל הפחות, לשיפוץ מספק וראוי שייתן מענה למצוקת מיטות האשפוז ולתשתיות האשפוז האחרות.
כתוצאה מכך, הצפיפות במחלקות האשפוז הפסיכיאטרי גבוהה במיוחד, הן ביחס לצורכי המאושפזים במערכת הבריאות, בכלל; והן ביחס לצרכים של המאושפזים במערכת בריאות הנפש, שנזקקים לתקופות אשפוז ממושכות יותר.
בעיה נוספת שלא ניתן לה מענה מתאים (אם בכלל ניתן מענה), בהקשר של הגידול במספר החולים היא מצוקת כוח האדם הטיפולי ואיכותו. הכוונה היא הן לכוח האדם הסיעודי, הן לכוח האדם הרפואי, הן לכוח האדם הפסיכולוגי והן לכוח האדם הסוציאלי. בכל אלה, כוח האדם במערכת בריאות הנפש מצוי בתת-תקינה חריפה - וגם במקומות שבהם קיימת תקינה ראויה, אנו נתקלים כיום בבעיות של תת איוש.

מהי המשמעות של "תת איוש"?

למעשה, כאשר מדברים על תת איוש, מדובר על 90 תקנים רפואיים קיימים, שאינם מאוישים. כלומר: אין רופאים שימלאו אותם. יש לכך סיבות רבות, כגון תדמית המקצוע ומחסור במענקי עידוד לגיוס מתמחים להתמחות בתחום. ההזנחה התקציבית משפיעה באופן מהותי על התפתחות תחום הרפואה הפסיכיאטרית.

מה מצב תחום הסיעוד במערכת האשפוז הפסיכיאטרית?

תחום הסיעוד מצוי בתת-תקינה חריפה וחמורה; והיחס בין כמות המטפלים לכמות המטופלים נע בין חצי לבין רבע מהמינימום המקובל במדינות המתקדמות בעולם בתחום. כך למשל, בעוד בישראל התקן במשמרת בוקר במחלקות הפסיכיאטריות עומד על 5-6 אנשי צוות לכ-40 חולים, באירופה התקן הסיעודי המינימלי של משמרות הבוקר עומד על כ-10 אנשי צוות לכ-23 מטופלים!

בהתאם לכך, היכולת לתת לחולה ולבני משפחתו טיפול איכותי, כמו גם היכולת להבטיח את תחושת הביטחון של אנשי הצוות הטיפולי, מצויות בישראל ברמה נמוכה ביותר - הרבה פחות מהמינימום (שלא לדבר על הממוצע), בארצות אחרות החברות במדינות ה-OECD.

מהי הבעיה התקציבית, בפניה ניצבת מערכת בריאות הנפש?

התקציב של מערכת הבריאות בכלל בישראל, הן של מערכת בריאות הנפש והן של בריאות הגוף, הוא מהנמוכים ביותר בארצות החברות ב-OECD. מתוכו, תקציב מערכת בריאות הנפש נמוך אף יותר: כ-4% בלבד מתקציב מערכת הבריאות מוקצים לבריאות הנפש. זאת, לעומת ממוצע הנע בין 5% (מינימום) לבין 16% (מקסימום) במדינות אירופיות שונות.
במלים אחרות, האמצעים העומדים לרשות המערכת נמוכים יותר מאלה העומדים לרשות מערכת בריאות הגוף, כך שתת התקצוב הוא גם יחסי וגם אבסולוטי. תת התקצוב גורם למצוקה הקשה שמערכת בריאות הנפש מצויה בה, לתנאי האשפוז הירודים ולמצוקת כוח האדם.

כיצד ניתן לשנות את מצבה של מערכת בריאות הנפש?

כאמור, השינוי הנדרש הוא תקציבי, אך לא פחות מכך, נדרש שינוי בחשיבה על בריאות הנפש, והבנה כי מטופל הסובל ממחלת נפש הוא חולה ככל שאר החולים ומגיעים לו אותם התנאים כמו לשאר החולים במערכת הבריאות. כמו כן, האפליה המתקנת הנדרשת - הן מבחינת תקציב, הן מבחינת תקינה, והן מבחינת שינוי המחשבה היא פעולת חירום מתבקשת, שממשלת ישראל חייבת לעשות.

הגיע הזמן שהזרקורים הביקורתיים לא יופנו רק אל המערכת הרפואית עצמה, אלא גם כלפי העוול התקציבי והמבני, שהמערכת סובלת ממנו במשך כל כך הרבה שנים. רק ועדה ציבורית חיצונית, עם מסקנות מחייבות, תוכל לגרום למשרד האוצר לתקצב את מערכת הבריאות כראוי; ואת משרד הבריאות להקציב את המשאבים הדרושים במקומות הנכונים. כלומר, תקינה ותקציבים לכוח אדם רחב ואיכותי יותר, לבינוי והרחבת תשתיות ולשינוי התדמית של בריאות הנפש - הן בקרב האוכלוסייה הרחבה; והן בקרב אנשי מקצוע עתידיים, המצויים בשנות התמחותם, לפני הבחירה המקצועית שלהם.

מהי בעיית התדמית הציבורית, ממנה סובלת מערכת בריאות הנפש כיום?

כ-30% מהאוכלוסייה, נזקקו או יזדקקו לסיוע של פסיכיאטר. אנו שבחרנו במקצוע ושלדעתנו הוא היפה ביותר, יש לנו היכולת להביא להחלמה של מרביתם. בעקבות ה"עליהום" התקשורתי של החודשים האחרונים, הגענו למצב שחולים ובני משפחותיהם חוששים מאשפוז במערכת הפסיכיאטרית. מקצוע הפסיכיאטריה מוצג בצורה דיכוטומית, כך שנוצרת סטיגמה שאינה אמתית. זאת, בנוסף על הסטיגמה הציבורית הכללית, כלפי מחלות נפש כמחלות "לא אמתיות", או אל חולי נפש כאל "משוגעים" ו"לא נורמליים".

בפועל, במערכת בריאות הנפש, בין אם מדובר בפסיכיאטרים, אנשי סיעוד, עובדים סוציאליים או פסיכולוגים, עובדים אנשים שבחרו לעזור לאנשים בהתמודדות עם המצוקות הכי קשות של חייהם; ועם הסבל הנורא ביותר של החולים. אנשים אלה משקיעים את כל חייהם בעבודתם, עוברים עם החולים את התקופות הקשות ביותר שלהם, ובסופו של דבר, מביאים למצב שהחולים יכולים לחזור הביתה ולקהילה, לחיים קרובים ככל שאפשר לנורמה.

המתקפה התקשורתית במהלך החודשים האחרונים, שעסקה במספר מקרים של קשירות מטופלים, גרמה לכל אנשי בריאות הנפש להיות מוכתמים בצורה לא הוגנת ולא נכונה. ייתכנו בהחלט מקרים חריגים; ויכול להיות שהייתה קהות מצד המערכת לדברים מסוימים, אך ההתייחסות הציבורית למקרים אלה חסרה את ההתייחסות לבחירה של הצוות הטיפולי במערכת בריאות הנפש, לעזור ולטפל בחולים מתוך חמלה.

לסיכום, חשוב לתת מקום ועדיפות למערכת בריאות הנפש ולקדם אותה לראש סדר העדיפויות של מדינת ישראל. חשוב מאוד לראות אותה כמערכת שמטרתה לטפל בחולים ולהביאם לכדי יכולת להשתלב בחברה; ולא כמערכת המתעללת בחולים והפוגעת בהם. חשוב לאפשר לנו לשחרר את האדם ממצוקותיו הנפשיות, בין היתר, להפיג חרדה או דיכאון, לעזור להתמודד עם פוביות והימנעויות ולהצליח להתמקד כשהאדם סובל מהפרעת קשב.

יש להבין שהמערכת זקוקה לתמיכת המדינה, ביצירת סדר עדיפויות תקציבי שיאפשר לה לתפקד במינימום הנדרש ממנה - ביחס לצרכים ההולכים וגוברים בבריאות הנפש. שינוי בסדר העדיפויות דורש תקצוב, תקינה, עידוד רופאים מתמחים לבחור במקצוע ולפעול הפרכת הסטיגמה הלא מוצדקת כלפי בריאות הנפש, בקרב בציבור הרחב.

כנס איגוד הפסיכיאטריה בישראל, "ממשבר להזדמנות" מתקיים היום (13.12.2016). ד"ר צבי פישל הוא היו"ר הנבחר של איגוד הפסיכיאטריה בישראל בהסתדרות הרפואית.

בואו לדבר על זה בפורום שווה לכל נפש.