הפרעת הסתגלות: מדריך

הפרעת הסתגלות (Adjustment Disorder), מוגדרת כקושי בהתמודדות עם מצבי לחץ, הנובעים מאירוע או שינוי משמעותיים בחיים, כגון: מחלה, פיטורין או משבר זוגי. אצל רוב האנשים, שינויים מסוג זה יגרמו לכאב ואכזבה - אך הם ימשיכו לתפקד בחייהם; וכעבור תקופת הסתגלות למציאות החדשה - הם יתכננו את עתידם למרות המשבר. אולם אצל הסובלים מהפרעת הסתגלות, הטריגר המהווה מצב לחץ יגרום לפגיעה בתפקוד, לייאוש ולמצוקה גדולה.

מדוע כה חשוב להסתגל לשינויים?

הישרדותנו הפיזית והנפשית תלויה, במידה רבה, ביכולתנו להתאים את עצמנו לשינויים התכופים המתרחשים בסביבתנו. כיצורים מרובי ניגודים, אנחנו סובלים ממצבים של חוסר התפתחות, חוסר תנועה ושעמום; ומצד שני, אנו מגלים קושי מול שינוי.

עם זאת, השינויים הללו בלתי נמנעים: אנחנו מתבגרים, חולים, מזדקנים, העולם סביבנו משתנה ואיננו בטוח, האנשים הקרובים אלינו חשופים לאותם שינויים בדיוק - והשינויים העוברים עלינו משפיעים גם עליהם. יכולתנו להסתגל לשינויים התכופים מהווה מרכיב חשוב בבריאותנו הנפשית. אירוע דחק קיצוני (באופן סובייקטיבי, עבור האדם המסוים) - עלול לחולל תגובה המתבטאת בתסמינים רגשיים והתנהגותיים.

לרוב, התגובה מתאפיינת בתסמיני דיכאון (מצב רוח ירוד, התקפי בכי, שינויים בשינה ובתיאבון; ולעיתים - אף חשיבה אובדנית) או תסמיני חרדה. בקרב אנשים צעירים ומתבגרים, ישנם לא פעם תסמיני הפרעות התנהגות, המתבטאים בפגיעה ברכוש ובסיכון עצמי. התסמונת מתחילה בטווח זמן של עד שלושה חודשים מאירוע הדחק - ולא נמשכת יותר מחצי שנה, מתום האירוע.

מהם הטריגרים להתפרצות הפרעת הסתגלות?

מצבי הלחץ הנפוצים, המהווים טריגר להתפרצות של הפרעת הסתגלות, קשורים ברוב המקרים במשברים ב-3 תחומים עיקריים: 1. מחלה גופנית קשה או נכות, 2. בעיות כלכליות או פיטורין, 3. בעיות משפחתיות או זוגיות.

הפרעת הסתגלות נחשבת שכיחה מאד - וההערכה היא כי בקרב האוכלוסייה, 2%-8% חווים הפרעת הסתגלות; מקרב הפונים לעזרה רפואית או פסיכיאטרית, שיעור הסובלים ממצב נפשי זה גבוה מאד. מחקרים מסוימים אף מצביעים על שיעור של כ-30%.

על פי הנתונים הסטטיסטיים, הפרעת הסתגלות שכיחה פי 2 בקרב נשים. הסיבה לכך איננה ברורה. ייתכן כי מדובר ברגישות גבוהה יותר, בדומה לנתונים לגבי דיכאון; ייתכן שנשים חשופות יותר לאירועי דחק - וייתכן כי מדובר בהטיה תרבותית/מחקרית/אבחנתית, הנובעת מהתייחסות שיפוטית לביטוי רגשי.

מהם הגורמים להפרעת הסתגלות?

המפתיע בהפרעת הסתגלות הוא בכך שעוצמת הסטרסור איננה מהווה גורם מנבא לחומרת ההפרעה. ככל הנראה, עוצמת התגובה נקבעת על פי שילוב בין עוצמה, משך, הפיכות, תמיכת הסביבה, היסטוריה של אירועים קודמים; וכמובן: מבנה אישיות ונורמות תרבותיות. המרכיב הגנטי קיים, אם כי בעוצמה נמוכה, ביחס לידוע לנו - לגבי הפרעות אחרות. מחקרים השוואתיים בין תאומים מצביעים על קשר נמוך בין גנטיקה לתגובה. כמו כן, נמצא קשר לקיומן של הפרעות פסיכיאטריות אחרות, בייחוד להפרעת דחק פוסט-טראומטית.

מהם הסימפטומים של הפרעת הסתגלות?

נהוג לחלק את ההפרעות ההסתגלותיות, על פי התסמינים המרכזיים, הבאים לידי ביטוי:

מרכיב דיכאוני דומיננטי: מצב רוח ירוד, בכי וחוסר תקווה.

מרכיב חרדה דומיננטי: בעיקר תחושת דופק הולם ומהיר ואי שקט.

מרכיב הפרעת התנהגות דומיננטי: הפרת נורמות מקובלות גיל ותרבות (ונדליזם, אלימות, נהיגה פרועה וכו').

בחלק גדול מן המקרים, נראה שילובי תסמינים - לרוב תסמיני חרדה ודיכאון יחד.

האם הפרעה הסתגלותית עלולה להיות כרוכה אף בניסיונות אובדניים?

הפרעה הסתגלותית כרוכה במצוקה נפשית עמוקה, ייאוש רב - ולא פעם תחושת חוסר מוצא, המובילים לחשיבה ואף לביצוע אקטים אובדניים. ישנה חשיבות גדולה להבנת משמעות אירוע הדחק, עבור האדם המסוים; להבין את חווית האובדן - ולברר האם קיימות מחשבות אובדניות ותכנונים מעשיים? למרות שמהלך ההפרעה שפיר - וישנה חזרה לתפקוד תקין לחלוטין, במרבית המקרים, יש לשלול את קיום הסיכון לאובדנות. ישנם מחקרים המעריכים כי חמישית ממקרי האובדנות בצעירים, נבעו ממשבר הסתגלותי מקדים - ולכן אין להקל בכך ראש.

כיצד מאבחנים הפרעה הסתגלותית?

אבחנת ההפרעה מתבצעת בבדיקה פסיכיאטרית רגילה, הכוללת לרוב ריאיון - שמטרתו לשלול אבחנות אפשריות אחרות, להעריך את מידת הסיכון, להבין את משמעות המשבר עבור האדם הפונה ואת הכוחות העומדים לרשותו. כמו כן, לבדוק את הצורך בטיפול תרופתי תומך (להרגעה או שינה).

מהו הטיפול בהפרעת הסתגלות?

טיפול הבחירה בהפרעה הסתגלותית הוא טיפול פסיכותרפויטי, באמצעות שיחות. בשלב המידי, מדובר בהתערבות במשבר - דהיינו: עידוד אקטיבי, ייעוץ, הכוונה לשינויים סביבתיים (אם נדרש); ובמקרים קיצוניים, אף הפניה לאשפוז, בעיקר להגנה מפני פגיעה עצמית.

בהמשך, יש להבין לעומק את משמעות אירוע הדחק - עבור המטופל.

לרבים מהמטופלים, זהו מפגש ראשון עם מסגרת טיפולית - וחשוב שלא לחזק את הרווח המשני, הנובע מתפקיד המטופל, אלא לעודד תפקוד. טיפול תרופתי זמני לשינה או הרגעה -מקובל בשלבים הראשונים. טיפול תרופתי לטווח ארוך ניתן אם מתפתחות הפרעות דיכאון וחרדה.

טיפול קבוצתי הוא טיפול אופציונלי - מועיל מעצם המפגש בין בני אדם, בעלי חוויות דומות, תחת הדרכה מקצועית. טיפול שכזה מאפשר הדגמה הדדית של טכניקות התמודדות, הפגת תחושת הבדידות ומתן תחושה של תקווה.

לסיכום: החשיבות הגדולה בטיפול בהפרעת הסתגלות היא הבנת משמעות האירוע - שגרם למצב הדחק, זיהוי התסמינים הנלווים ושלילת קיום מחשבות אובדניות. ישנה חשיבות רבה לאבחון ולטיפול מוקדמים, כדי להפחית את המצוקה בה שרוי המטופל - ולתמוך בו בהסתגלות לשינוי בחייו, כדי שבהדרגה יוכל לשוב לתפקוד מלא.

ד"ר אייל עשור הוא רופא מומחה בפסיכיאטריה, חוקר את השפעת הגומלין בין סביבה לגנטיקה. מורה לטכניקת הפגת מתחים באמצעות קשיבות (מיינדפולנס).

סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני,כתבת zap doctors.