דיכאון בגיל השלישי: אבחון וטיפול

בעשורים האחרונים, חל גידול באוכלוסיית הקשישים והמבוגרים, לאחר גיל היציאה לפנסיה - בשל העלייה בתוחלת החיים. עם זאת, עלתה גם כמות המחלות הגופניות וההפרעות הנפשיות, המאפיינות את הגיל השלישי. מדובר במחלות שחלקן לא הופיעו בגילאים צעירים יותר בקרב הסובלים מהן. דיכאון הוא אחת המחלות השכיחות בגיל השלישי.

מהם הגורמים הרפואיים לדיכאון בגיל השלישי?

ישנן מחלות גופניות שונות, שהלוקים בהן מגלים נטייה מוגברת ללקות בדיכאון. כך, אנשים הסובלים ממחלות לב או סרטן, כמו גם מי שעברו ניתוחים קרדיו-וסקולריים, יגלו נטייה גבוהה יותר לפתח דיכאון, לעומת אנשים שלא סבלו ממחלות כאלה. גם מי שעבר אירוע מוחי, פגיעה בתפקודי המוח או לקה בפרקינסון - עשוי ללקות בדיכאון, כמחלה משנית.

יחד עם זאת, גם כל מחלה או בעיה גופנית אחרת - המגבילות את התפקוד היומיומי, אליו מורגל המטופל (ושלעתים אף משביתות אותו) - עשויות להוביל לדיכאון, כמחלה משנית.

הדיכאון יכול להופיע בגיל השלישי גם כמחלה ראשונית בפני עצמה וללא קשר למחלות גופניות.

מהם הגורמים הפסיכו-סוציאליים, להופעת דיכאון בגיל השלישי?

גורמים נוספים, המאפיינים את השינויים החלים בחייהם של קשישים - ועשויים לגרום לדיכאון, הם היבטים חברתיים, אישיים ומשפחתיים (כגון: מוות או מחלה של בן זוג, יציאת ילדים מהבית, יציאה לפנסיה, אובדן מקורות הכנסה, או השבתה מפעילות, בשל מחלות גופניות ועוד). כל אלה, מהווים הסברים מרכזיים - לעליית תופעת הדיכאון בגיל השלישי, בעשור האחרון.

מהם הסימפטומים של דיכאון בגיל השלישי?

בעוד שבגיל צעיר, הדיכאון מתבטא על פי רוב בדכדוך ובחוסר רצון לפעול - בגיל השלישי הדיכאון יכול לקבל ביטוי במכלול רחב של תופעות גופניות שונות. על פי רוב, מדובר בשילוב בין בעיות גופניות למשל בעיות מעיים כגון עצירות, כמו גם בעיות שינה ובעיות בזיכרון שמהוות מכלול אפשרי של סימפטומים - המצביע על התפתחות דיכאון.

מה הקשר בין דיכאון בגיל השלישי, לבין התפתחות של אלצהיימר ומחלות זיכרון אחרות?

סימפטום אופייני נוסף בגיל השלישי הוא ירידה בזיכרון. מדובר בסימפטום שעשוי להיות תוצאה של דיכאון (נקרא גם לעתים פסאודודמנציה). ירידה בזיכרון לעומת זאת עשויה להיות חלק מבעיית זיכרון, כגון התחלה של דמנציה בגיל השלישי ולכן על כן תמיד יש לפנות לאיש מקצוע כדי לאבחן את החולה.

במלים אחרות, התחלה של דיכאון יכולה להיות סנונית מבשרת להפרעות קשות יותר, הקשורות במחלות ניווניות של המוח (כגון: מחלת אלצהיימר) המאפיינות את הגיל השלישי. כך, ישנם מקרים שבהם הדיכאון הוא הסימפטום הראשון המבשר על אלצהיימר (ולאו דווקא ירידה בזיכרון). הסימפטום עשוי לבשר על מחלת אלצהיימר שנים רבות לפני הופעתה בפועל.

מהו הטיפול המקובל בדיכאון בגיל השלישי?

הטיפול בדיכאון בגיל השלישי משלב בין טיפול תרופתי, לבין טיפול פסיכו-סוציאלי - ומותאם לכל מטופל בהתאם לצרכיו, כמו גם בהתאם למצבו הגופני, החברתי והמשפחתי. על הטיפול להיות מחושב ומורכב יותר - ולקחת בחשבון גורמים רבים יותר, מאשר בגילאים הצעירים.

חולים שסובלים מבעיות גופניות נוספות (כמו יתר לחץ דם, בעיות לב וכו') - צריך להתאים להם טיפול תרופתי, שיתחשב במחלות גופניות אלה. זאת, על מנת למנוע תופעות לוואי העשויות להופיע בשילוב של תרופות.

באופן כללי, מינוני התרופה נגד דיכאון בגיל השלישי יהיו על פי רוב נמוכים יותר, לעומת מטופלים צעירים. כך, לדוגמה: אם הכליות או הכבד של המטופל אינם מתפקדים היטב, פירושו של דבר שפינוי התרופות מהגוף יהיה איטי יותר. הדבר ישפיע על מינוני כל התרופות (לרבות התרופה לדיכאון).

פן אחר של הטיפול בדיכאון בגיל השלישי קשור להיבטים פסיכו-סוציאליים שונים: אובדן בן זוג, יציאה לפנסיה, חוסר בתחביבים או עיסוקים. כל אלה מובילים את המטופל למצוא את עצמו לעתים קרובות בודד וחסר תעסוקה ובסיכון לפתח דיכאון, בשל כך.

אחד האמצעים הטיפוליים המקובלים הוא לעודד מבוגרים המצויים לקראת יציאה לפנסיה, לפתח תחביבים ועיסוקי פנאי שונים, שפרט לתעסוקה שהם מספקים - מהווים גם אפשרות לפתח קשרים חברתיים חדשים.

לקשרים חברתיים בגיל השלישי יש ערך רב - הן בטיפול בדיכאון והן במניעתו. ישנם פתרונות רבים, כגון מועדוני קשישים, קבוצות טיולים וקבוצות משחקים (כמו שחמט או קלפים). כלומר: כל מה שמונע מאדם לשבת בבית - ולא לעשות דבר. ללכידות החברתית יש ערך גבוה, בשמירה מפני כניסה לדיכאון.

לבסוף: הטיפול, בין אם טיפול בדיכאון שכבר הופיע - ובין אם טיפול מונע, משלב היבטים נוספים (כמו שמירה על פעילות גופנית ועל תזונה נכונה ובריאה).

האם יש מקום לרפואה משלימה, בטיפול בדיכאון בגיל השלישי?

רפואה משלימה, כמו כל אינטראקציה אחרת עם אנשים, יכולה בהחלט לסייע. טיפולים בשיאצו, למשל, מעבר לפן הגופני החשוב שלהם - עוזרים גם בשל יצירת הקשר הטיפולי עם המטפל.

באופן דומה, החזקת בעל חיים מחייבת את המטופל לטפל במישהו אחר, לצאת מהבית ולעשות פעילות גופנית. כל אלה - יכולים לסייע למטופל ואף למנוע הופעת דיכאון. אחת הדוגמאות הטובות לכך היא גידול כלב.

לסיכום: אדם המתכנן לצאת לגמלאות, רצוי מאוד שיהיו לו תחביבים; ומטרות שיכוונו את חייו, לאחר היציאה לפנסיה. מדובר כיום בתקופה ארוכה למדי, בת 20-25 שנה, שיש למלא אותה בתוכן - על מנת להימנע מדיכאון. עם הופעת הסימפטומים הראשונים, חשוב מאוד לפנות לאיש מקצוע, כדי למנוע הידרדרות של המחלה.

ד"ר ירחמיאל ברבר הוא פסיכיאטר המתמחה גם בפסיכיאטריה של הזיקנה (פסיכוגריאטר).

סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap doctors.

בואו לדבר על זה בפורום בריאות הנפש.