הפרעת אישיות גבולית: כיצד לטפל?

הפרעות אישיות מתפתחות בדרך כלל בשנות הילדות המוקדמות, כאשר הסביבה בה חי הילד והדמויות המבוגרות בחייו משפיעות על דפוסי החשיבה וההתנהגות שלו.

על פי ההגדרה היבשה של DSM (מדריך האבחנות הפסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, שהשימוש בו נפוץ ברחבי העולם), גם אנשים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית (Borderline personality disorder (BPD נכללים בקטגוריה של הפרעה הקשורה במבנה אישיות.

עם זאת, למרות שקיימת פגיעה קשה במבנה האישיות, הביטוי הקליני דומה יותר למחלה נפשית - ופחות להפרעה של אישיות הנחשבת למופרעת. לכן, אינני דוגל בהגדרות המקובלות.

האם קיים קשר בין טראומות בילדות לבין התפתחות הפרעת אישיות גבולית?

מניסיוני, הפרעת אישיות גבולית מתפתחת ברוב המקרים בגיל ההתבגרות, כתולדה של אירוע טראומטי חריג, שהתרחש בגיל הילדות או הנעורים.

יש מתאם גבוה מאוד בין התפתחות הפרעה פוסט טראומטית, בעיקר בעקבות פגיעה מינית בילדות - לבין התפתחות הפרעת אישיות גבולית. לכן, להפרעה זו יש סממנים דומים יותר למחלה - ולא להפרעת אישיות.

לצערנו, יש אינספור מקרים - בעיקר של בנות - שעברו התעללות מינית, אשר בעקבות הפוסט טראומה פיתחו דפוסי התנהגות לא סתגלניים. כתוצאה מכך, שכיחות ההפרעה גבוהה יותר בקרב נערות - עם קשר מובהק לפוסט טראומה.

מדוע חוסר יציבות נפשית ופגיעה עצמית מאפיינים את הלוקים בהפרעה?

ברוב המקרים, הפרעת אישיות גבולית באה לידי ביטוי בגיל ההתבגרות בשינויים קיצוניים במצב הרוח, ברגשות, במחשבות, בהתנהגות - ובמצוקה גדולה מאוד.

קיימות רמות שונות של אישיות גבולית: חלק מהאנשים יצליחו לתפקד; ואצל חלק מהם התפקוד נמוך בכל תחומי החיים. כך או כך, אצל כולם יהיה קושי וחוסר יציבות בקשרים הבינאישיים.

המאפיין הכי יציב בהפרעת אישיות גבולית הוא חוסר היציבות. לכך נלוות חרדות ופגיעה עצמית, במגוון צורות, כגון: כיבוי סיגריות על העור, חיתוך הוורידים ולעתים גם ניסיונות אובדניים.

כאשר אני רואה מטופל המאופיין בדפוסי התנהגות כאלה, אני מנסה למצוא רקע פוסט טראומטי שהוביל למצבו. ברוב המקרים, אני מגלה כי אמנם היה אירוע כזה.

כאמור, זו יכולה להיות התעללות מינית ממושכת או אונס. עם זאת, ההפרעה עלולה גם להתפתח על רקע חיים במשפחה כאוטית, עם הורים מזניחים או מכים, שהתנהגותם התאפיינה בחוסר יציבות. החיים במשפחה כזו מובילים להתנהגות בלתי יציבה, קשיי תפקוד; ובעיקר - קושי בקשרים בינאישיים.

כיצד עלולה לבוא לידי ביטוי פגיעה מינית?

במקרים בהם מדובר בהתעללות מינית בתוך המשפחה, יהיה שינוי חד בהתנהגות של הילד/ה, שיתבטא בהפרעות קשב, ירידה בלימודים, בריחה מהבית ופגיעה עצמית.

ככל שהפגיעה המינית מתחילה בגיל צעיר יותר - כך הפגיעה באישיות תהיה גדולה יותר.

אצל רבים מהסובלים מהפרעה זו, קיימת נטייה להתמכרויות ולהפרעות אכילה. חלקם סובלים מהפרעות פסיכיאטריות נוספות, כגון הפרעת חרדה, דיכאון, הפרעות קשב. במקרים הקשים, מתפתחת הפרעה של ריבוי אישיות (הפרעת אישיות דיסוציאטיבית) - כניסיון להתנתק ולברוח מהזיכרונות.

מהם הגורמים להתפתחות הפרעת אישיות גבולית?

בחלק לא מבוטל של המקרים - קיימת פוסט טראומה, בעקבות אירוע קשה או התעללות מתמשכת, בגיל הילדות או בגיל הנעורים.

ייתכן חוסר יציבות של ההורה ו/או הורה הסובל בעצמו מהפרעה נפשית.

מהם הסימפטומים המאפיינים הפרעת אישיות גבולית?

חוסר יציבות רגשית ושינויים קיצוניים במצב הרוח ובהתנהגות.

חרדות ו/או דיכאונות.

תחושה תמידית של בדידות.

הקשר הבינאישי מאופיין בחוסר יציבות, כלפי מושא הקשר - שיכול להיות חבר/ה ואפילו איש צוות טיפולי. משלב של אידיאליזציה והתייחסות אל מושא הקשר כאל מלאך מושיע - הוא יכול להפוך לדמות ה"שטן". כל הזעם מופנה כלפיו - ויש לחולה רצון להתנתק ממנו.

נטייה להרס עצמי ופגיעה עצמית. יש לכך הסבר נפשי - פיזיולוגי: לאחר שהסובל פוצע את עצמו, מופרשים במוח חומרים אנדוגניים משככי כאב, הנחשבים ל"סם טבעי" של הגוף. ובדומה לסמים, גורמים להרגעה ולהפחתת הכאב הנפשי.

נטייה להתמכרויות שונות, כחיפוש מזור עצמי - לכאב הנפשי.

נטייה להפרעות אכילה.

תיתכן התנהגות מינית מוגברת ומתירנית, קשרים מיניים מזדמנים ואף תמורת תשלום.

איומים להתאבדות וניסיונות התאבדות.

הפרעת זהות מנותקת (דיסוציאטיבית) - "פיצול אישיות".

כיצד ניתן לטפל בהפרעת אישיות גבולית?

חלק גדול מהסובלים מהפרעת אישיות גבולית מגיעים בשלב כלשהו לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי, לאחר פגיעה עצמית או ניסיון התאבדות. במקרים רבים, הם מפתחים תלות באשפוז (הוספיטליזציה) ומסרבים להשתחרר, גם באמצעות פגיעה עצמית חוזרת, איומים ולעתים אף ונדליזם כלפי הרכוש בבית החולים. הסיבה לכך היא שהם מפתחים תלות גדולה מאוד במטפל - פסיכיאטר או פסיכולוג - והפרידה קשה מאוד עבורם.
התנהגות אופיינית נוספת במהלך האשפוז היא התנהגות מניפולטיבית ופוגענית כלפי מטפלים מסוימים, שנתפסים בעיני החולה כמזיקים לו - ויצירת חלוקה בין אנשי צוות "טובים" ל"רעים".

טיפול תרופתי: בניגוד לטיפול בהפרעות אישיות אחרות, במקרה של חולים בהפרעת אישיות גבולית - תרופות לאיזון מצב הרוח, כגון תרופות לטיפול בחרדה ודיכאון, אינן יעילות ברוב המקרים.

מניסיוני, מכיוון שרובם עברו טראומה בגיל צעיר ומאובחנים גם כפוסט טראומטיים, הם זקוקים לאמצעי שיפיג את הכאב הנפשי. כאמור, זו גם הסיבה לפציעה העצמית החוזרת ונשנית. על כן, הטיפול היעיל ביותר הוא הטיפול באמצעות קנאביס רפואי, שמרגיע את הכאב הנפשי ואת הרצון לפגיעה עצמית, זאת במידה ולצד אבחון אישיות גבולית קיימת אבחנה של פוסט טראומה.

פסיכותרפיה: קיים מגוון רחב של שיטות פסיכותרפיסטיות לטיפול בהפרעה. היעילה ביותר היא פסיכותרפיה בשיטה הקוגניטיבית התנהגותית (CBT), המקנה למטופל כלים להתמודד עם הקשיים, לאחר זיהוי המחשבות והרגשות השליליים. מכיוון שמדובר בהפרעה מורכבת, בדרך כלל בשילוב של שתי הפרעות ואף יותר - הטיפול הפסיכותרפי הינו ארוך טווח.

טיפול משפחתי: בחלק מהמקרים, טיפול משפחתי איננו רלבנטי - היות שבמקרים רבים מדובר בנערות שנפגעו על ידי בני המשפחה, או בהתעללות נפשית והזנחה על ידי ההורים.

לסיכום: הפרעת אישיות גבולית מתפתחת ברוב המקרים בעקבות התעללות או הזנחה בילדות. הסובלים מהפרעת אישיות גבולית נוטים לסבול מתנודות קשות במצבי הרוח ומנטייה לפגוע בעצם. במקרים רבים, תרופות "רגילות" אינן יעילות ודווקא קנאביס רפואי עשוי להשפיע לטובה, בשילוב עם פסיכותרפיה.

ד"ר מיכאל סגל הוא פסיכיאטר, מומחה בפסיכיאטריה של המבוגר, מנהל מחלקה פסיכיאטרית במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" ומרצה בכיר נלווה בפקולטה לרפואה בטכניון.

סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני, כתבת zap doctors.