טיפול משפחתי: אל תחכו למשבר

טיפול משפחתי הינו גישה טיפולית מערכתית, הרואה במשפחה יחידה אחת. בהתאם לתפיסה זו, הקשר בין בני המשפחה משפיע אחד על השני. נקודת המוצא היא שהקושי משפיע על כל בני המשפחה - ועל מנת להתמודד עם הקושי, יש צורך להבין ולראות את התנהלות כל בני המשפחה (ובראשם ההורים).

מהן הסיבות המרכזיות הגורמות לקושי משפחתי?

קשיים ובעיות במשפחה יכולים להיגרם כתוצאה ממצבי משבר, כגון: גירושין, אובדן או מחלה קשה של אחד מבני המשפחה, התמודדות עם ילד הסובל מקשיים התפתחותיים (עד מצבים כגון אוטיזם או פיגור).

מה בנוגע להיעדר סמכות הורית?

אחד הנושאים החשובים שהטיפול המשפחתי דן בו כיום הינו היעדר הסמכות ההורית, שנשחקה מאוד בשנים האחרונות - בהשפעת התמורות שחלו במשפחה המודרנית.

כך, בין היתר: שינוי מאזן הכוחות בין בני המשפחה, חוסר הפנאי של רוב ההורים (שעובדים כיום שעות רבות) ו"פלישת אמצעי המדיה" למרחב המשפחתי.

היעדר הסמכות ההורית גורם למאבקי הכוח מול הילדים - והם משנים צורה, בהתאם לגיל הילדים. ככל שההורים ידעו להתמודד איתם בשלב מוקדם, כך יהיה להם קל יותר לסגל דפוס התנהגות סמכותי יותר, מול הילדים.

במקרה בו מדובר בילד הסובל מקשיי התנהגות, בירור מעמיק מול ההורים יגלה (ברוב המקרים) כי קשיי ההתנהגות של הילד מקורם במרקם היחסים בין ההורים; ובין ההורים לילדים.

כיום, יש נטייה להפנות את כל תשומת הלב אל הילד. ברגעי קושי, קל יותר להורים לטפל בילד - ולא לראות את כל המערכת המשפחתית ואיך היא יכולה לעשות שינוי כללי, כדי לסייע לילד ולמשפחה (יחד) להתמודד טוב יותר עם הקשיים.

מתי הורים בוחרים להגיע לטיפול משפחתי, בדרך כלל?

בגיל הרך: כאשר ההורים מתקשים להטיל סמכות על ילדיהם, בחיי היום יום.

בגיל בית ספר: כאשר ההורים חשים שכבר אין להם כל השפעה על התנהגות הילד. הילד איננו ממושמע, אלא מתחצף ומפריע בבית ובכיתה. במקרים רבים, ההורים מגיעים לטיפול לאחר בקשה של הצוות החינוכי. יצוין כי מעת לעת ניתן לראות הורים שמעדיפים להדחיק את הבעיה - ואינם מתמודדים. במצבי הדחקה מצד ההורים, גננת או מורה מיומנות יודעות לזהות התנהגויות של ילדים הדורשות טיפול - כדי לטפל בהתנהגות של הילד וכדי שלא יפריע או יציק לשאר הילדים.

בגיל ההתבגרות: הטיפול המשפחתי פחות שכיח, מאחר שהוא דורש את שיתוף הפעולה של הנער/ה. הסיבות העיקריות לפנייה לטיפול משפחתי, בגלל בעיה של נער/ה - עשויות להיות מאבק בין הילד להורים או חוסר תקשורת עם הנער (אשר מסתגר בחדרו רוב שעות היום).

בנוסף למצבים האמורים לעיל, תיתכן גם פנייה לטיפול במקרים כגון: הפרעות אכילה, שימוש בסמים, דיכאון ומחשבות אובדניות.

כמובן, במקרים אלה, הטיפול מורכב הרבה יותר - ויכלול גם טיפול פסיכולוגי פרטני וטיפול משפחתי. בהתאם לצורך, ייתכן גם טיפול תרופתי, במעקב של פסיכיאטר.

מהי הדרכת הורים? מדוע יש בה צורך?

רוב ההורים שנתקלים בקשיים עם אחד או יותר מבני המשפחה - אינם מוכנים להודות בכך שקיימת בעיה הקשורה גם בהתנהלות שלהם. לדוגמא: אם ילד בגיל הגן נוטה להפריע, לקלל או להרביץ - הם יפנו לייעוץ, מתוך הנחה שהבעיה היא בעיית התנהגות של הילד ולא בעיה מערכתית משפחתית (משמע: בעיה בתפקוד שלהם, כהורים).

הסירוב של הורים רבים להכיר במקור לבעיות של הילד, הקיים בהתנהלותם; והרצון שלהם לחפש רק סיוע להתמודדות עם הילד - הוביל לכך שתחום הטיפול המשפחתי שינה את פניו בשנים האחרונות, לתחום של הדרכת הורים.

החיסרון הוא שהדרכת הורים לעיתים "מפספסת" את היכולת לראות את הדברים בפועל, כאשר כל חברי המשפחה בחדר הטיפול. בהדרכת הורים, ניתן לשמוע רק את ההורים. לעיתים ההורים "עיוורים" לדברים, שאיש מקצוע יכול לראות.

מה גורם לקשיי התנהגות של ילדים?

ברוב המקרים, קשיי התנהגות של ילדים נובעים מהיעדר סמכות הורית. כיום, במקרים רבים, הילדים הם אלה ששולטים בהורים, שמצדם אינם מצליחים להיות המובילים והמנהיגים בבית.

הורה לא צריך להיות חבר של הילדים, כפי שרבים מההורים מנסים להיות; והוא איננו צריך להיות עסוק כל הזמן בלרצות את ילדיו. יתרה מכך, דפוס רווח מאד של אינטראקציה בין ההורים לילדים - כולל ניהול משא ומתן עם הילדים.

לדוגמא: "אם תתנהג יפה - תקבל ממתק"; ומול ילדים גדולים יותר - "אם תכין שעורי בית, תקבל אייפד" וכו'. בעקבות התנהלות כזו, הילד מבין מהר מאד כי הוא יוכל להשיג את מה שירצה, באמצעות התניות. וכאשר לא מבטיחים לו תמורה או מתנה - הוא יתפרע או לא יבצע מטלות.

ההשלכות של ניהול משא ומתן עם ילדים קטנים - גורמות לקשיים בהתמודדות עם הילדים, מאחר שההורים הופכים ל"נשלטים" ול"נסחטים" על ידי הילד, רק בגלל החשש שלהם להתעמת עם הילד.

בדרך כלל, הורים מתבלבלים בין סמכותיות לתוקפנות. הם אינם רוצים להיות תוקפניים עם הילדים - אז הם הופכים להיות חברים. האופציה להיות סמכותי - איננה קיימת. הילד שמרגיש שניצח את הוריו שוב ושוב - יעצים את ההתנהגויות הסחטניות והפרועות וירחיב אותן גם לגן ובהמשך לבית הספר.

אלה בדיוק המקרים שבהם ללא התערבות טיפולית משפחתית - כלומר טיפול גם בדפוסי ההתנהגות של ההורים - הילד ימשיך בהתנהגות פרועה. כתוצאה מכך, פעמים רבות מקטלגים ילדים כבעייתיים ו"מופרעים".

לעיתים מאבחנים אותם, בטעות, כסובלים מבעיות של קשב וריכוז - בעוד שהמציאות היא שהתנהגות הילד קשורה במערכת היחסים עם ההורים. לכן, עם טיפול משפחתי והנחייה נכונה להורים - תשתנה גם התנהגות הילד.

מהי ההשפעה של הורים שמנסים "לעצב" את הילד, לפי רצונם?

סוג נוסף של הורות, שגורם לבעיות התנהגותיות ורגשיות אצל הילד - כולל הורים המעוניינים לעצב את הילדים לפי רצונותיהם. הורות מסוג כזה מלחיצה מאוד את הילד, שחש שהוא איננו עונה על ציפיותיהם.

לדוגמא: הורים שרוצים שבנם הפעוט יהיה חברותי יותר ופחות מופנם - מעירים לו על כך וגורמים להחמרת חוסר הביטחון והביישנות. דוגמא נוספת: הורים שרוצים שילדיהם יהיו המוצלחים והמצטיינים ביותר - וכדי שיממשו את שאיפותיהם, הם מכריחים את הילדים להשתתף באינספור חוגים כבר בגיל הגן. בהמשך, עליהם לעמוד בציפיות ההורים בבית הספר.

חשוב שההורים יבינו שילדים לא נולדו כדי לממש את ציפיותיהם. ילדים צריכים ליהנות מעולם הילדות - ולא להרגיש שהם בתחרות תמידית. לעיתים, נדמה כי תרבות הצריכה חלחלה גם להורות - וכי יש הורים המתייחסים אל הילד כאל "מוצר" שחייב לעמוד בדרישותיהם.

מהי מטרת הטיפול המשפחתי?

לטיפול המשפחתי יש מספר מטרות, הנחלקות למספר חלקים.

חלק ראשון: המשפחה

ראשית, חשוב להביא את ההורים למודעות כי הבעיה איננה טמונה בילד - אלא בהתנהלותם ובחוסר יכולתם להתמודד.

שנית, ללמד את ההורים להתאים את התייחסותם - בהתאם לצרכי כל ילד באופן אישי; ולא לצפות שהילד יתאים את עצמו לציפיות שלהם.

בנוסף, אנו מעניקים להורים כלים - כיצד לנהל את הילדים ולא להיות מנוהלים, כיצד לדבר איתם באסרטיביות; ולא בשיטה של התניות ופרסים, על מנת לרצות אותם.

חלק שני - מערכת החינוך (גן או בית הספר)

הטיפול משקף להורים שבעיות ההתנהגות של הילד אינן קשורות במסגרת החינוכית. הבעיה איננה במערכת. קיים סיכוי משמעותי כי הגורם לכך הינו התנהלות ההורים.
יכולות להיות סיבות רבות: חוסר סמכות הורית, הורים שאינם קשובים לילד ואינם זמינים עבורו, אינם נמצאים מספיק בבית, מנהלים ביניהם מערכת יחסים לא טובה ועוד.
כל הסיבות הללו עלולות לגרום לכך שהילד יבטא רגשות כעס והתנהגות מפריעה ומציקה, בבית ובכיתה.

מהן ההמלצות לשיפור המנהיגות ההורית?

1. קבעו עם עצמכם את הגבולות שלכם כהורים - ומהם הגבולות שאתם מסוגלים להציב לילד. זכרו שילדים חייבים גבולות.

2. גידול ילדים איננו "על הדרך". לכן, בשעות הפעילות איתם השתדלו להיות קשובים להם, לשוחח איתם ולשחק איתם - ולא לבצע מטלות אחרות, כגון: שיחות טלפון, לסדר את הבית וכו'. מטלות כאלה כדאי לשמור לזמן בו אתם מרשים לילדים לצפות בטלוויזיה, לשחק במחשב או כאשר הם ישנים.

3. החליטו מראש כמה זמן אתם מוכנים שהילדים יבלו מול מסכים - וידעו אותם על כך מראש (לא להפסיק אותם באופן פתאומי).

4. השתדלו לא להעניש את הילדים. עונשים אינם אפקטיביים, מכיוון שאתם גורמים לילד לפחד מכם, במקום להבין את ההתנהגות הלא רצויה - ולהפנים את שינוי ההתנהגות המתבקש.

5. אם בכל זאת בחרתם להעניש את הילד, אל תשתמשו בעונשים לא פרופורציונליים, שאינכם יכולים לעמוד בהם. לדוגמא: "אם לא תתנהג יפה - לא תשחק במחשב שבוע ולא תראה חברים שבוע".

6. כדי שהילד יפנים שההתנהגות לא היתה טובה, עדיף לבקש מהילד להירגע בחדר אחר.

7. אל תמתינו עם קושי עד למצבי קיצון, או עד למצב בו הצוות החינוכי כבר מרים ידיים - ומתערב.

לסיכום: הורות בעידן המודרני מציבה אתגרים רבים, בתחום הסמכות ההורית. במקום "לכבות שריפות" ולהתנהל ממשבר למשבר - מומלץ שתשקלו פנייה לטיפול משפחתי (עם הילדים) או הדרכת הורים (ללא הילדים).

חמדה גיורא היא פסיכותרפיסטית, מטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת, מדריכת הורים. מנהלת מכון "מפנה" בראשון לציון.

סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני, כתבת zap doctors.