אגורפוביה: כיצד תצאו חזרה לעולם?

אגורפוביה (Agoraphobia) הינה סוג של הפרעת חרדה אשר בבסיסה פחד (פוביה) מהימצאות במקומות מסוימים, מהם יתקשה האדם הסובל מהפחד - להיחלץ או להימלט.
מקור המילה אגורפוביה הוא במילה היוונית "אגורה" שפירושה שוק (Market).

ב-DSM - ספר האבחנות של איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי - מוגדרת אגורפוביה כפחד או חרדה, המובילים להימנעות ממצבים מסוימים, כדי למנוע התפתחות הפרעת חרדה או תסמינים מעוררי מבוכה (לדוגמה: הזעה או הסמקה) או מצבים הכרוכים במוגבלות (לדוגמה: החשש ליפול או לאבד שליטה על הסוגרים).

מהם המצבים שיכולים לגרום הימנעות?

החרדה עלולה להתלוות למצבים יומיומיים, לפעולות שגרתיות וגם למקומות הנחשבים מקומות מוגנים.

מקומות אלה עשויים להיות מקומות פתוחים והומים וגם מקומות סגורים. כך, בין היתר: תחבורה ציבורית, עמידה בתור, שהייה בקניון, קולנוע, ברחוב; ובחלק מן המקרים - כל הימצאות מחוץ לבית.

ברוב המקרים, אגורפוביה הינה "סיבוך" של הפרעת אימה (Panic Disorder) - אך עלולה להתפתח גם ללא הפרעת פאניקה מקדימה.

מדובר בהפרעה עמידה, לאורך שנים ארוכות - בעיקר אם היא מופיעה ללא הפרעת פאניקה נלווית.

מהי שכיחות אגורפוביה?

שכיחות ההפרעה: 0.8% היארעות במהלך החיים. ההערכות הן כי מדובר בהפרעה שכיחה יותר בקרב צעירים בגיל 18-35 (יותר בקרב נשים) - אם כי מחקרים חדשים מצביעים על הופעת ההפרעה גם בגילאים מבוגרים יותר וגם אצל קשישים.

האם אגורפוביה "יציבה" או שהיא עלולה להחמיר?

במקרים רבים, אגורפוביה מאופיינת במה שאני מכנה "מהלך ממאיר". הכוונה היא לצמצום הולך וגובר בטווח החופש של האדם הסובל. אדם שחווה מצב מעורר חרדה במקום מסוים (לדוגמה: נהיגה בכביש ראשי) - יימנע תחילה מנהיגה באותו כביש; אבל, בהדרגה, עלולים להתווסף כבישים נוספים - בהם יימנע האדם מנהיגה, עד שיחדל לחלוטין (ייתכן גם כי נסיעה קצרה לעבודה, שאמורה להימשך מספר דקות - תהפוך לנסיעה ארוכה בין כבישים ורחובות צדדיים). במקרים חמורים, ניתן יהיה לראות חשש לצאת מהבית; ולעיתים - קושי בהימצאות לבד בבית.

יודגש כי זוהי הפרעה שפוגעת באיכות החיים ובתפקוד היומי של הסובלים ממנה; לכן, יש חשיבות גדולה בהגעה מוקדמת לטיפול.

האם קיים קשר בין אגורפוביה לבין תסמיני דיכאון?

אכן, כמו בהפרעות חרדה רבות - גם באגורפוביה קיימת שכיחות מוגברת (30%-50%), להופעת תסמיני דיכאון (במקביל להפרעת אגורפוביה). לא ברור אם התסמונת הדיכאונית נובעת מן האגורפוביה או שיש להפרעות גורם משותף.

יצוין כי פעמים רבות אנשים הסובלים מדיכאון מראים אף הם התנהגות המנעותית. עם זאת, ניתן להבדיל באופן ברור הימנעות על רקע דיכאון, לעומת אגורפוביה - בכך שההימנעות בדיכאון נובעת מחוסר עניין ואובדן אנרגיה (ולא מחרדה).

מהם הגורמים לאגורפוביה?

כמו ברוב ההפרעות הפסיכיאטריות, מדובר בשילוב של גורמים תורשתיים, פסיכולוגיים וסביבתיים. במחקרים השונים, המרכיב הגנטי מוערך בכ-50% ומעלה.

סגנונות אישיות המאופיינים במופנמות והסתגרות, סגנון חשיבה הכולל ציפייה לנזק או נטייה לשימת לב לפרטים שליליים בסיטואציות שונות - משפיעים על התעצמות ההפרעה, אך גם מהווים גורם סיכון מקדים.

הלמידה מהווה מרכיב משמעותי בהתפתחות ההפרעה: הימנעות ממצב מעורר חרדה או מבוכה - מקלה על המצוקה הנפשית והפיזית; ובכך - מהווה חיזוק להתנהגות הנמנעת.

מהם הסימפטומים הפיזיולוגיים והנפשיים של אגורפוביה?

על פי רוב, אגורפוביה נלווית להפרעת אימה (פאניקה) - כך שהתסמינים הפיזיולוגיים והנפשיים הם תסמיני חרדה, בעוצמה שונה.

מבחינה פיזית: דופק הולם, קוצר נשימה, תחושת סחרור, תחושת חום או קור, נימול וכו'.

מבחינה פסיכולוגית: פחד מאובדן שליטה, אובדן שפיות וכו'.

אגורפוביה מאופיינת גם במונחי תוצאה (צמצום טווח התנועה החופשית של האדם) - ולא רק באמצעות תסמיני החרדה.

האם הסובלים מאגורפוביה נוטים לפנות ל"טיפול עצמי" מזיק, באמצעות חומרים ממכרים?

הסטטיסטיקה בארה"ב מצביעה על כך שבקרב כשליש מהסובלים מאגורפוביה - ניתן לאבחן גם שימוש בחומרים ממכרים: אלכוהול, תרופות הרגעה וכו'. פעמים רבות, ההסבר לכך הוא כי הסובל מההפרעה מנסה להפחית את החרדה - באמצעות החומרים הממכרים הללו. כלומר: מעין ניסיון ל"טיפול עצמי" (Self Treatment).

מהו הטיפול היעיל באגורפוביה?

כאשר מדובר בהפרעה קלה שהחלה לאחרונה - הבחירה בין טיפול תרופתי לפסיכותרפיה צריכה להיות מותאמת להעדפת המטופל, מכיוון שיעילות טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) דומה ליעילות של הטיפול התרופתי.

הטיפול התרופתי כולל את התרופות המקובלות לטיפול במצבי חרדה.

הטיפול היעיל והמוכח ביותר הוא טיפול התנהגותי קוגניטיבי - להתמודדות עם המחשבות מעוררות החרדה. הטיפול כולל 10-20 פגישות (פגישה אחת בשבוע) - ודורש התמדה ומחויבות של המטופל. במקרים רבים, כאשר קיימת תחלואה נלווית, כגון: הפרעות במצב הרוח, שימוש בחומרים ממכרים וכו' - התגובה לטיפול פחותה.

שיטות פסיכותרפיה נוספות: טיפול פסיכולוגי דינמי, בשילוב תרגילי הרפיה - להפחתת מפלס החרדה, או מרכיבים נוספים של הטיפול ההתנהגותי. טיפול בין אישי (פסיכותרפיה אינטרפרסונלית - IPT) וגישות טיפול מבוססות מיינדפולנס וקבלה (acceptance).

לסיכום: אדם הסובל מאגורפוביה חווה מצוקה רבה, כתוצאה מהחרדה התוקפת אותו במקומות או במצבים המתקשרים אצלו לאובדן שליטה ולחוסר יכולת להיחלץ. על מנת להימנע מתחושות הפחד והחרדה, הוא עלול להימנע מפעולות מסוימות ו/או הגעה למקומות שונים - עד כדי פגיעה בשגרת החיים; ובמקרים קשים, עד כדי חשש לצאת מהבית. טיפול בשלב מוקדם מסייע מאוד - ועשוי למנוע סבל לאורך שנים.

ד"ר אייל עשור הוא רופא מומחה בפסיכיאטריה.

סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני, כתבת zap doctors.