פרידה וגירושין: ההשפעה על הילדים
פרידה בין בני זוג כרוכה בכאב רב - וכאשר מעורבים ילדים, הפרידה קשה אף יותר. מתי לספר לילדים? איך לספר? מדוע כדאי לשתף את הצוות החינוכי?
פרידה וגירושין הינם מהדברים הקשים ביותר לבני זוג, ואף יותר כאשר ילדים מעורבים בתהליך. במאמר זה, ננסה להבין מהי משמעות הפרידה עבור ילד, באיזה עיתוי נכון לשתף אותו וכיצד נכון לעשות זאת.
סרטון: אופוס מדיה.
מהי משמעות גירושין, עבור ילד?
בכדי להכין ולהסביר לילד את הצפוי לו ולמשפחתו בתהליך הגירושין, נדרשת התייחסות לתהליכי הבשלות הקוגניטיבית והרגשית של הילד. להורים קשה להעריך את מידת המוכנות של הילד למצב החדש. מה גם שההורים בעצמם נמצאים במציאות קשה ומבלבלת.
לפני שקיימת אצל הילד יכולת מילולית, אין אפשרות להיכנס איתו לשיח. גם כשהיכולת המילולית קיימת וילד יכול לשאול שאלות עדיין יש לבדוק בזהירות את הבשלות הרגשית של הילד.
ילדים צעירים אינם מפנימים לעומק מושגים חברתיים, כגון פרידה וגירושין. יכולת ההפנמה מבשילה בגיל ביה"ס ומתחזקת לקראת ההתבגרות אז ניתן לדבר על היבטים רגשיים של הליך פרידה, לתת שם לרגשות, לגעת בעצב, לברר מהי פרידה ולהתמודד עם הרגשות העולים סביבה.
עם זאת, נכון לעודד ילדים לשאול שאלות גם בגילאים צעירים מאוד, כגון גיל שלוש - ארבע. ומומלץ להמחיש זאת דרך סיפור.
האם כדאי להיעזר בהדרכה מקצועית סביב פרידה, בנוגע לשאלה מה יש לומר לילדים?
מומלץ להורים לפנות להדרכה מקצועית, מפני שהחוויה היא קשה - וההורים מנסים למזער את האפקט הרגשי הקשה גם להורים.
כל מבוגר חווה פרידה - והוא מבין כי עליו להעביר את משמעות הפרידה לילד שלו באופן רך ואופטימי. יש להכיר בכך שפרידה היא מושג שקשה לדבר עליו באופן מופשט ויש לתרגם אותו לדברים מוחשיים יותר. לכן, רצוי שהשיחה עם הילדים תתקיים לאחר שההורים עצמם עברו תהליך של הכנה עבורם.
מהי השפעת הפרידה של ההורים על תחושת הביטחון והיציבות של הילד?
חשוב לדעת כי אנחנו תופסים את העולם לפי ההתקשרות שלנו עם אנשים בגיל צעיר. אותה התקשרות שהיתה לילד עם הוריו והדמויות שטיפלו בו - תקבע את תפיסתו לגבי הביטחון רגשי בהתקשרות שלו עם הזולת. כך הוא יתפוס את העולם: האם העולם מקום בטוח עבורו - או לא?
גם כשילד גדל בסביבה בטוחה, בה שני ההורים נשארים אתו עד גיל הבגרות - אין ערובה שההתקשרות תהיה בטוחה ומספקת לילד. משום שהורה מעביר לילדו חלק מהקשיים הרגשיים שלו. בנוסף, ילדים חווים, באופן טבעי, פחדים משל עצמם (הפחדים נועדו להגן עלינו מלעשות דברים שמכאיבים/קשים לנו - וכך הם "שומרים" עלינו) .
כשהפרידה מתרחשת בגיל צעיר, למעשה "לוקחים" לילד את בסיס ההתקשרות. ההורים אומרים לילד "הכל יהיה בסדר" - אבל זה לא כך, מפני שהלכה למעשה ההורים אינם זמינים לילד, כפי שהיו בעבר והם בעצם נקלעים לקושי רגשי בעקבות טלטלת הגירושים
הילד צריך להסתגל למשהו שאיננו קיים בתפיסתו - בתבנית הבסיסית: אבא, אמא, ילד ובית. התפיסה שלו מתערערת, כי המבנה המשפחתי משתנה - וגם הבית שלו איננו אותו בית, אלא שני בתים. ילד זקוק לסביבה מוכרת; וכאשר הסביבה המוכרת מופרת - רמת החרדה של הילד גדלה ויכולת ההתמודדות נחלשת אף יותר. 
באיזה עיתוי כדאי לשתף את הילדים בהליך הפרידה?
כדאי לשתף את הילד על הפרידה כאשר ההחלטה היא סופית ובוודאי שלא כדאי לדבר עם הילדים, בזמן שהקונפליקט הזוגי ממשיך ועדיין אין החלטות לגבי המשך המסגרת.
רצוי שהשיחה תתקיים כאשר יש להורים משהו קונקרטי להראות לילד (כגון: בתים נפרדים, שההורים יגורו בהם). אז יהיה נכון לספר לילד אודות הפרידה, בהתאם לבשלות ולמוכנות הרגשית שלו.
לא חייבים מיד לחשוף בפני הילדים את הבית החדש של אחד ההורים. עם זאת, אפשר להסביר לילדים שאמא תגור במקום אחד - ואבא יגור במקום אחר (או להפך). בן הזוג שעוזב את הבית מומלץ שיראה לילדים את הבית החדש שלו. כדאי לעשות הכנה איטית, הכנה מוחשית.
ככל שהילד צעיר יותר, כדאי לעשות הכנה ארוכה יותר. לפני שלוקחים את הילד באופן פיזי להראות לו את הבית, מומלץ להראות לו תמונות של הבית - מפני שהפן החזותי חשוב מאוד לילדים ומאפשר להם להבין טוב יותר את ההתרחשויות. לאפשר עיבוד של הרעיון וזמן לשאול שאלות. שאלות נבנות באטיות, כאשר כל אירוע יוצר שאלות.
מדוע חשוב לעודד את הילדים לשאול שאלות?
חשוב להקנות לילד הרגשה כי אבא ואמא שלו תמיד יאהבו אותו ויטפלו והם נגישים אליו תמיד. זהו מסר חשוב מאוד.
כאשר מעורב בפרידה גורם נוסף: בן זוג חדש של אחד ההורים, או של שניהם. זה מכפיל את רמת המצוקה של הילד, שאחד מהוריו עוזב את הבית ויש לו בן זוג חדש. המשמעות, כפי שהילד תופס אותה היא שההורה יהיה פחות זמין עבורו והפרידה, הנטישה והקנאה מתגברים אצלו.
מה עושים אפוא כשמעורב בהליך הפרידה בן/בת זוג חדש?
כשהורים בוחרים בפרידה, הם נמצאים במצוקה קשה, כי בתהליך מעורב גם מעבר דירה ופרידה מהמבנה המשפחתי הקיים ודרישה להסתגל לדברים חדשים.
ברגע שיש בן זוג אחר, המצוקה של הילד מחריפה עוד יותר. ילד יודע שהאחריות הבלעדית עליו היא של ההורה. זהו יסוד משמעותי בביטחון של הילד.
אם ההורה מתחיל להיות מחויב לבן זוג אחר (ואולי גם לילדים שלו) - חשוב שיזכור כי המחויבות הראשונה שלו, הינה לילדיו.
לעיתים, בהתאהבות, שיקול הדעת מטושטש - ויש אנרגיה רגשית שמושקעת בזוגיות החדשה. עם זאת, חשוב לתת תחילה מענה מלא לילדים - לפני הקשר החדש. סביב נקודה זו, ייתכן כי יעלו קונפליקטים בזוגיות החדשה.
לעיתים, להורה יש אוטופיה ילדותית - גם לאחר שחלפו שנים מאז הפרידה - כי הוא יבנה עם בן הזוג החדש וילדיו קן חדש ונעים. מחשבה זו היא מחשבה ראשונית, מפני שמדובר בקשרים מורכבים, שקשה לתמרן ביניהם. באופן טבעי, על כל הורה לחזק את ילדיו במבנה החדש. זו רקמה עדינה מאוד, שכדאי לשקול לנהל אותה באמצעות הדרכה מקצועית - קשה להיות במקום סוער מבחינה רגשית; ובמקביל, להתנהל בצורה שקולה. הפרידה טעונה, גם הזוגיות החדשה והמבנה המשפחתי החדש מורכבים - וקשה להתמודד עם הבנייה חדשה של מסגרות ודרישות חדשות. 
מהם הכללים המומלצים לשיחה עם הילד, לאחר פרידה של ההורים?
עיתוי שיחה: אם יש יותר מילד אחד במשפחה, חשוב לדבר עם כל ילד בנפרד, כי לכל ילד יש גיל שונה ורמת ההבנה, וההפשטה היא אחרת.
שיחה אישית, שמכוונת לשעה נוחה ורגועה מעניקה לילד את התחושה שמדברים רק אתו ומאפשרת התייחסות לשאלותיו.
לאחר מכן, מקיימים את השיחה במשותף כדי לאפשר אחדות ותמיכה. בנוסף, צריך לחזור על השיחה בנפרד ולחוד מספר פעמים - ומומלץ לעגן זאת בממצא חזותי ויזואלי: תמונות של בית חדש; ולאחר מכן, ביקור פיזי בבית החדש.
עיתוי השיחה צריך להיות באווירה רגועה בתוך הסביבה המוכרת לילד. בנוסף, עדיף, ללא לחץ זמן וגירויים חדשים.
יש לשתף את הילד במעבר של ההורה - בהתאם לגיל ולהבנה של הילד. יש לאפשר לילד לארוז את דבריו, לקחת חפצים שהוא אוהב ולהראות לו החדר החדש והמיטה שלו. כל ילד יבנה, בצורה מתאימה לגילו, את המציאות החדשה שלו. חשוב שיהיה לילד חפץ מעבר - פריט אהוב, על מנת להקל עליו את המעבר לבית החדש.
שיתוף גננת/ מחנכת: כאשר מספרים לילד על דבר הפרידה, יש לקחת בחשבון כי ילדים משתפים את החברים שלהם. לכן, ההמלצה היא לספר גם לגננת/ מחנכת של הילד ולבקש ממנה להיות ערה לקורה עם הילד.
מצוקה: לאחר השיחה, יש לקחת בחשבון שהילד עלול להיכנס למצוקה, שלא תמיד יהיה לה ביטוי מילולי.
בגיל צעיר, אין לילד מערכת לניחום עצמי, לפיוס ולתפיסת זמן. למשל: כשילדים נופלים ונחבלים, הם בוכים - ואינם יודעים שמה שכואב עכשיו, לא יכאב אחר כך. לכן, צריך לקחת בחשבון מצבי מצוקה וירידה בתפקוד. למשל: ילד עלול להתחיל לגמגם, להרטיב, לפתח בעיות אכילה וכו'. כשרואים את הסימנים האלה, חשוב להגיש תמיכה רגשית וייעוץ מקצועי.
לעתים, אין אצל הילד סימנים חיצוניים למצוקה. ועדיין: צריך לקחת בחשבון שגם בהיעדר סימנים חיצוניים, מתחוללים בילד קשיים רגשיים, שעלולים להשפיע מאוחר יותר, כאשר המערכת הפנימית נרגעת מהסערה הילד מתחיל להרגיש הצפה הרגשית. לכן, צריך לתת לילדים מעטפת חוסן להתמודד עם המצב; לעזור לילד לפתח כישורים להתמודד.
השלכות עתידיות: הזוגיות של ההורים "צובעת" גם את הזוגיות העתידית של הילד; ואת הביטחון שלו בבני אדם אחרים, שלימים אחד מהם יהפוך לבן זוג.
גורם נוסף שצריך לקחת בחשבון: שכל ילד מתפתח באופן שונה במס' תחומים: חברתי/ לימודי/ חושי/ התפתחותי - אף אחד לא מושלם. יש ילדים שהקושי שלהם מובהק וידוע - וצריך לבנות במקרים אלה מערכת הגנה אינטנסיבית. כך, למשל: אם יש לילד הפרעות קשב, קשיים חברתיים, קשיים בלימודים, או שהילד איננו אוהב לצאת מהבית. צריך לשים לב. ההורים לא תמיד יכולים להבחין במצוקה בכוחות עצמם. לכן, מומלץ לקרוא ספרים בנושא, להיעזר באנשי מקצוע ולהתייעץ.
לסיכום: תהליך פרידה הוא תהליך כואב מאוד - להורים ולילדים. אפשר למזער את הקושי עבור ההורים והילדים, אם עושים את התהליך בצורה נכונה: שיחה אישית בבית באווירה רגועה ורגישה לתגובות הילדים; שימוש באביזרי המחשה וחזרות של השינויים הצפויים; לאפשר לילד להתרגל לבית החדש - באמצעות חפץ מעבר; להיות ערים למצוקות שעלולות להתעורר אצל הילד, בתהליך הפרידה.
ולזכור שפרידה וגירושין זהו מצב שמוציא את המשפחה והילדים מהתהליך הטבעי שלהם ודורש גיוס משאבים רגשיים ומנטלים.
יהודית רובינשטיין היא פסיכותרפיסטית מתמחה בטיפול קליני בפרט, בזוג ובמשפחה, כולל התמחות בהדרכת הורים וילדים בגיל הרך.
