1 מ-5 בני נוער חושב להתאבד

הוועדה לזכויות הילד בכנסת קיימה אתמול (21.11) דיון בנושא אובדנות בקרב ילדים ובני נוער - במסגרת היום הבינלאומי למניעת אובדנות. במסגרת הדיון הוצג נתון מדאיג על בני נוער בישראל: 1 מ-5 בני נוער בישראל חושב להתאבד.

יו"ר הוועדה, ח"כ יפעת שאשא ביטון פתחה את הדיון: "ילד שמדבר על אובדנות הוא ילד שמאותת על מצוקה. מחקרים מראים שילד שחושב על התאבדות לא תמיד מבין שהמהלך הוא סופני ואין דרך חזרה ממנו. במקרים רבים ילדים המגיעים למצב של ניסיון אובדני רואים בביצוע האקט סוג של הרואיזם והם מאמינים שהם יבכו קצת ויצטערו לאחר המעשה והכל ישוב למסלולו. הורים, אנשי חינוך וכל מי שבא במגע עם ילדים ובני נוער, צריכים לקבל את ההכשרה המתאימה על מנת לזהות את המצוקות קודם ולהעניק סיוע מידי, יש צורך לדבר על הנושא עם הדור הצעיר, מודעות מצילה חיים."

מנתונים שהתקבלו מעמותת "בשביל החיים" עולה כי מספר מעשי ההתאבדות אמנם ירד, אך מספר ניסיונות ההתאבדות נותר יציב ואף עלה מעט: 110 מקרים למאה אלף נפש בשנת 2016 לעומת 103 מקרים ב-2006. לפי ההערכות, קיים תת-דיווח של 20% ממקרי ההתאבדות וניסיונות ההתאבדות לפחות. בנוסף הציגה העמותה כי 1 מכל 5 בני נוער חושב להתאבד.

ד"ר אבשלום אדרת מעמותת בשביל החיים אומר כי: "הגיל של המנסים להתאבד הולך ויורד עם השנים. קשה לחשוב על זה שילד בכיתה א' או ב' אומר אמירה אובדנית, או עומד על החלון ואומר אני קופץ. ההורים צריכים להיות מודעים לנושא, הם צריכים לקבל הדרכה ממערכת החינוך על הנושא. אנשי מקצוע ממליצים שכשילד בא הביתה במשך שבועיים-שלושה עצוב ואין סיבה מיוחדת הנראית לעין, לא להסס ולשאול את הילד אם הוא חושב על מוות. מסתבר שהשאלה הזו היא שאלה מצילת חיים. ההורים צריכים לזהות שאולי הילד מסתובב עם מחשבה אובדנית".

פרופסור גיל זלצמן, יו"ר המועצה למניעת אובדנות, הוסיף: "כל תכנית מניעה בארץ ובעולם חייבת להתבסס על ראיות. השיטה הטובה ביותר למנוע התאבדות בקרב קטינים היא לעבוד מול התלמידים ולא מול המורים. בישראל נבדק ונמצא כי בקרב 70 תלמידים שהתאבדו, ב-46 אחוז מהמקרים חבריהם ידעו שהם עומדים לעשות זאת. ניתן לחנך ילדים להתריע וגם לסייע לחברים שלהם, יש שיטה אירופית של 5 שעות לזיהוי מצוקות אצל הילד הנוטה להתאבד מצד חבריו, היא מאמנת ילדים לפתור משברים, ומלמדת אותם לפנות למבוגרים. התכנית מקטינה משמעותית את המנסים להתאבד ומתאבדים".

ח"כ סעיד אלחרומי: "לצערי אין רצף טיפולי במערכת, הדיווח לפקיד הסעד של הרווחה נגמר שם, אין המשך ועדכון למערכת החינוך והבריאות. אני בא מהנגב ולצערי התוכנית הלאומית למניעת אובדנות לא מונחלת שם כמעט, אלא רק ברהט".

אב לילד אובדני: "בשנה האחרונה חווינו ניסיונות אובדניים, כולל תהליכים של אשפוז. דווקא כאבא עם ידע, כאב לי וכואב לי לחשוב מה עושה הורה שאין לו לא את הידע ולא את הכוח. חסר מי שמלווה את ההורה רגע אחרי הגילוי, אחרי האשפוז. כשהוא נדרש ממשרד החינוך להערכת מסוכנות ייתכן שייקח לו חודש או חודשיים, כי התור לפסיכיאטר ארוך והילד לא יכול לחזור לבית הספר ומה על ההורה שנותר ללא ליווי ותמיכה?".

שושי הרץ, מנהלת היחידה למניעת אובדנות, משרד הבריאות: "אנחנו מקדמים אקטיביזם מניעתי בקרב האוכלוסייה. כשמדובר בבני נוער, כמובן שככל שהטיפול יהיה מוקדם יותר נמנע מצבים בשלב מאוחר יותר. העמקנו את הנושא המחקרי ביחידה, אנחנו מתאימים את עצמנו. אנחנו נכנסו לחלק מהישובים הערבים והבדואים, אנחנו רוצים להיות בכולם, אנחנו עובדים על זה. שמענו היום מהאוצר שהתוכנית למניעת התאבדויות תמשיך להיות ממומנת גם ב-2018. בנוגע לרצפים הטיפוליים, כשאנחנו מכשירים אנשים זה צריך להתבסס על רצפים, זה נושא בסיסי וחלק מהמאמצים בתוכנית הלאומית, זה עבר לקופות החולים, ותציפו מקרים, לא ייתכן שילד עם חשש אובדני יקבל תור לעוד שבועיים, תציפו זאת, אנחנו נשגע את המערכת".

ח"כ יהודה גליק: "מדברים על ילד אחד מ-5 שחושבים על התאבדות, אני חושב שזה 5 מתוך 5 חושבים על התאבדות, רק 1 מ-5 חושבים על זה ברמה המעשית. אחד הדברים המשמעותיים ביותר הוא מניעת המצב, ואת זה עושים כשכל ילד בכל מערכת יודע שאם קורה לו משהו יש לו למי לפנות, יש לו כתובת למי ללכת. זו הכשרה של מורים ומחנכים ורבנים".

יוכי סימן טוב, מנהלת היחידה להתמודדות עם מקרי לחץ במשרד החינוך: "מאז נובמבר אשתקד אין לנו מישהו שקובע במקרי מוות החשודים כהתאבדות אם באמת מדובר בהתאבדות. בעבר היינו פונים למשטרה בנושא ואז יכולנו להעניק טיפול נכון שמסייע למנוע מקרים נוספים. כיום אף אחד לא נותן את האישור ואני רק יכולה לנחש לפי המקרה. הבנתי שזה צריך אישור של שופט חוקר אך אין כזה בישראל". עוד הוסיפה סימן טוב כי: "אין מענים מספיקים לילדים הנוטים לאובדנות. קופות החולים קיבלו את המנדט לזה. בנוסף, ביקשנו פעמים רבות שתהייה נציגות לפקידת סעד לאחר מעשה - לצערנו הרב זה לא קורה. הרווחה אומרים 'אנחנו לא עוסקים באובדנות', אך אנחנו חייבים אותם. לעיתים יש הורה שמזיק, יש הכחשה, לעיתים יש הזנחה. כאמירה מלמעלה ברשויות המקומיות אמרו לא אם נכשיר, נעשה אחראים. אני מבקשת גם לתת את הדעת לילדים להורים שהתאבדו, הם בסיכון של פי 5,6, ויש הטוענים פי 10. יש כ-200 ילדים להערכתי שמתייתמים בשנה מהתאבדות".

עו"ד לירון אשל, המועצה לשלום הילד: "אף אחד לא מספיק מדבר על הילדים בגילאי בתי הספר היסודיים, אחוזים גדולים מהניסיונות באים מצד ילדים עד גיל 14, כאשר גם בקרב לילדים עד גיל 9 יש אחוזים לא מבוטלים. אין תכניות לגילאים האלה".

יובל ניצן, האגודה למען הלהט"ב: "אנחנו מדברים על בערך 40 אחוז מהנוער בקהילה הגאה שמדברים על ניסיון התאבדות לפחות פעם אחת. זה קורה הרבה על רקע אלימות שעל רקע נטייה מינית. נפוץ בעיקר בקרב נוער המגיע מבית מסורתי או דתי, בקרב גילאי י"א-י"ב. חשוב לזהות את מקרי האלימות על רקע נטייה מינית שעלולים לעודד מקרי אובדנות".

יו"ר הוועדה סיכמה את הדיון: "כולנו צריכים לפעול בכל אספקט כדי להילחם בתופעה הנוראית הזו. מודעות ופתיחות וטיפול בזמן הנכון כפי ששמענו מביאים להפחתה משמעותית של התופעה. אני קוראת למערכת החינוך לקדם את נושא השיח עם ההורים, כדי שהם גם יכנסו לתמונה ויקבלו כלים. בנוסף, יש להמשיך ולחזק הכשרת אנשי צוות שאף ידעו לזהות מצבים רגישים ולתת מענה ראשוני, וכמובן לקדם שיח עם הילדים. משרד האוצר והבריאות אני מבקשת את המשך התקצוב של התכנית הלאומית בנושא. משרד הרווחה יש לתת נציגות מונעת ומטפלת ולא רק מישהו שתומך לאחר אסון במשפחה. בנוסף, אבקש לבדוק ולקבוע מי הסמכות לקבוע מתי מדובר במקרה של התאבדות. משרד הבריאות - אבקש לקבל סטטוס לגבי נושא ההמתנה לרופאים מקצועיים".