חדשות סרטן השד

שני דו"חות חדשים שהתפרסמו לאחרונה בארה"ב ובאירופה מעלים על סדר היום את הקשר בין הסיכון לסרטן השד וגורמי סביבה. לטענתם, מחלת סרטן השד אינה נובעת מגורמי תורשה ואורח חיים בלבד, אלא גם מגורמי סיכון סביבתיים.

הארגון האמריקני, Breast Cancer Fund, פרסם באפריל את מהדורת 2008 של הדו"ח השנתי שלו, "מצב ההוכחות - הקשר בין סרטן השד לסביבה". הפרסום כולל ניתוח של כ-400 מחקרים מדעיים אודות הקשר בין חשיפה לכימיקלים ולקרינה לבין עליה בסיכון לסרטן השד.

הדו"ח מתייחס לחשיפה לגורמים, כגון: זיהום אוויר, מוצרי צריכה (קוסמטיקה, חומרי ניקוי, הורמונים במזון, מוצרי פלסטיק), חומרי הדברה, קרינה וכן חשיפה תעסוקתית.

כמו כן, מובאות המלצות להמשך המחקר ולשינויים במדיניות, שיאפשרו את צמצום החשיפה לגורמים אלו והקטנת הסיכון למחלה, לטובת הדורות הבאים.

במקביל, מתפרסם באירופה דו"ח של ה-Health and Environment Alliance, רשת אירופית של ארגונים לא-ממשלתיים הפועלת לקידום מדיניות ציבורית המעודדת סביבה נקיה ובטוחה, בשיתוף עם הקרן הבריטית CHEM Trust.

פרסום זה מאגד את ממצאיהם של גורמי מחקר בינלאומיים שונים על כימיקלים וחומרי הדברה בעלי פעילות הורמונלית, הפוגעים במערכת ההורמונלית בגוף האדם. הממצאים מתייחסים בעיקר למשמעות החשיפה למכלול חומרים אלה בגילאים המוקדמים.

למרות שאין עדיין בנמצא מספר רב של מחקרים על הקשר בין סרטן השד וגורמי סביבה, ואי-הבהירות בנושא עדיין גדולה, מבקש הפרסום להפנות את תשומת הלב לשני היבטים חשובים:

ראשית, המחקרים הקיימים התמקדו בדרך כלל בהשלכות של כימיקלים יחידים על הסיכון למחלה, והתעלמו מהאפשרות של השלכות החשיפה לשילוב של מספר כימיקלים.

כמו כן, במקום לבחון את השלכות החשיפה בשלבים מאוחרים בחייה של האישה, יש להתמקד בתקופות הקריטיות בהן רמת הפגיעות שלה גבוהה במיוחד - בגיל ההתבגרות המינית ואף במהלך ההתפתחות כעובר ברחם.

לדברי מחבר הדו"ח, "הוכחות אפידמיולוגיות ומעבדתיות מוצקות מעידות על כך שכימיקלים שמחקים את פעולת האסטרוגן תורמים לתחלואה בסרטן השד. לא ניתן יהיה לצמצם את הסיכון לחלות במחלה מבלי לנקוט באמצעי מנע, בפרט ביחס לחשיפה לכימיקלים".

חוקרים מצאו כי מאפיינים מסוימים יכולים לנבא האם בני הזוג של נשים החולות בסרטן השד יחוו דיכאון כתוצאה ממחלתן.

ד"ר פ. מרקוס לואיס מאוניברסיטת וושינגטון בסיאטל ועמיתיו העבירו שאלון סטנדרטי ל-206 בני זוג של נשים שאובחנו כחולות בשלב המוקדם של סרטן השד.

על פי החוקרים, בני הזוג נטו יותר לדיכאון ככל שגילם היה מבוגר יותר, השכלתם נמוכה יותר, ככל שתקופת הנישואים הייתה קצרה יותר או פחות נינוחה.

כמו כן, בני הזוג שהיו בעלי נטיה חזקה יותר לדיכאון דיווחו על פחדים רבים יותר לגבי מצבה של האישה, או חששות באשר לתפקודם שלהם בעבודה, או חוסר ודאות לגבי עתידם שלהם.

החוקרים לא מצאו קשר בין משתנים רפואיים או משתנים שקשורים בטיפול הרפואי לבין מצב רוח דיכאוני בקרב בני הזוג.

לפי לואיס ועמיתיו, דיכאון בקרב בני זוג של נשים החולות בסרטן השד פוגע בתפקודם של בני הזוג ובתפקוד נשותיהם וכן בתקשורת בחיי הנישואים. אולם, החוקרים מציינים כי עד לאחרונה אף מחקר לא בחן מדוע חלק מבני הזוג חווים דיכאון בניגוד לאחרים, במיוחד במהלך תקופת האבחון והטיפול בחודשים הראשונים, שידועה כקשה עבור המסגרת הזוגית.

לואיס ועמיתיו טוענים כי יש לאבחן האם בני הזוג של נשים החולות בסרטן השד הם בעלי מצב רוח דיכאוני, "ולהפנותם לשירותי תמיכה שיסייעו להם להתמודד בצורה טובה יותר עם האיום שמהווה עבורם מחלת נשותיהם".

המחקר בחן רק מערכות יחסים של גברים עם נשים, כך שלא ברור האם התוצאות הללו נכונות גם לזוגות חד-מיניים.

לקריאת המחקר - לחצו כאן.

טיפול בסרטן שד המשלב הרצפטין עם כימותרפיה תכופה יותר ("צפופה") מקטין את הסיכון לסיבוכי לב הקשורים בתרופה בהשוואה לשילוב עם כימותרפיה במינון רגיל, כך לדברי חוקרים במרכז הסרטן סלואון-קטרינג בניו יורק.

ע"פ מחקרים קודמים, טיפול כימותרפי מדי שבועיים - תכנית טיפול המכונה "מינון צפוף" - משפר את סבירות ההישרדות, ומוריד הסיכון להישנות המחלה. אך, לדברי ד"ר צ'או דאנג, אונקולוגית בסלואון-קטרינג ומראשי המחקר, יש אונקולוגים המהססים להשתמש בהרצפטין בשילוב עם כימותרפיה בטיפול צפוף, מחשש לפגיעה בלב. "תוצאות המחקר מרגשות, שכן ראינו כי הסיכון לרעילות לב הוא למעשה נמוך יותר," אמרה.

הרצפטין היא תרופה המבוססת על נוגדן, שמשמשת לטיפול באותן 25-30% מהחולות בסרטן השד אשר אצלן מייצרים הגידולים את החלבון Her-2. גידולים אלה נוטים לגדול במהירות רבה יותר, והסיכון להישנותם גבוה מאשר בגידולים שאינם נושאים את החלבון.

להבדיל מכימותרפיה, שרעילותה משפיעה על כל הגוף, הרצפטין מכוון לתאי גידול ומתעלם מתאים רגילים - אך עדיין גורם לתופעות לוואי, שהחמורה בהן היא אי-ספיקת לב גדשתית (CHF), המתרחשת אצל עד 4% מהחולות המטופלות בהזרקה בתרופה.

המחקר המצומצם של מרכז סלואון-קטרינג הראה כי הסיכון לרעילות הלב אף נמוך יותר כאשר נעשה טיפול בכימותרפיה מדי שבועיים במקום מדי שלושה שבועות, כפי שנעשה בניסויים הקודמים שפורסמו בדבר שימוש בהרצפטין.

המחקר שסקר 70 חולות בסרטן שד בשלב מוקדם מצא אי-ספיקת לב גדשתית רק אצל חולה אחת (1.4%), אחרי 28 חודשי מעקב. כאשר ניתן הרצפטין בשילוב עם כימותרפיה במינון סטנדרטי, הסיכון לבעיות לב הוא 4%. "אין כל סיבה לוותר על טיפול כימותרפי צפוף. הרעילות אינה גרועה יותר," אמרה ד"ר דאנג.

טיפול כימותרפי צפוף הוא שיטה חדשה למדי, ואינטנסיבית יותר לכימותרפיה. רופאים עשויים להמליץ על דרך זו לנשים מסוימות, מכיוון שמחקר הראה כי דרך זו עשויה להיטיב עם סיכויי ההישרדות ולהפחית את הסיכון להישנות המחלה באופן יעיל יותר מאשר בטיפול כימותרפי רגיל.

בכימותרפיה בטיפול צפוף יש פחות זמן להתאוששות המערכת החיסונית ותאי הדם האדומים מאשר בכימותרפיה רגילה. רופאים משתמשים לפעמים בתרופות נאופוגן Neupogen או נאולסטים Neulastim לחיזוק המערכת החיסונית, ובתרופות פרוקריט Procrit; אפוגן Epogen או אראנספ Aranesp לחיזוק תאי הדם האדומים במהלך טיפול כימותרפי צפוף.

בואו לדבר על זה בפורום סרטן השד.