סרטן השד - שגרה מונעת

שאלות רבות, הנוגעות לשגרת המעקב אחר בריאותן של נשים המחלימות מסרטן השד, מתעוררות עם תום הטיפולים. פרופ' שלמה שניבאום, מנהל המרכז לבריאות השד, המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (איכילוב), משיב עליהן בהשתתפות ד"ר דפנה ברסוק.

בשנתיים הראשונות יש להיבדק על ידי רופא אחת לשלושה חודשים. מומלץ להיבדק לסירוגין על ידי הכירורג ואונקולוג.

מספר חודשים מתום הטיפול הקרינתי יש לבצע בדיקת ממוגרפיה וסונר דו צדדי שיהוו בסיס לאחר הטיפול. כבדיקה שגרתית יש לבצע בדיקת הדמיה אחת לשנה.

בתום השנתיים הראשונות לאחר תום הטיפולים, באם המעקב תקין, ההמלצה המקובלת היא להיבדק על ידי כירורג אחת לחצי שנה ולבצע ממוגרפיה וסונר שד אחת לשנה.

אחת לשנה יש לבצע בדיקות דם: ספירת דם וכימיה.

אישה המטופלת במעכבי ארומטז' (ארימידקס, פמרה) - עליה לבצע מעקב אחר צפיפות העצם.

על אישה המוגדרת נשאית לבצע בדיקת MRI שד, אחת לשנה וזאת בנוסף על הדמית שד בממוגרפיה וסונר (גם במקרה זה יש ניסיון לבצע את הבדיקות לסירוגין כך שכל חצי שנה מתבצעת בדיקת הדמיה אחרת).

במקרים שבהם בוצעה הסרת שד, עושים בדיקת MRI ולאחר מכן בדיקה שנתית של US מכוון לבלוטות.

באופן כללי, המעקב נותר מעקב משולב קליני (בדיקת שד ושיחת רופא), אשר הוכיח עצמו כיעיל לפחות באותה מידה כמו שיטות מעקב אינטנסיביות יותר, הכוללות הדמיות איברים נוספים מלבד השד, במטרה לאבחן גילוי מוקדם של הופעת גרורות.

אם יש חשד למחלה גרורתית, כתלות במיקום הגרורה/ות (מח, עצמות, כבד, ריאות), מתווספות בדיקות הדמיה מתקדמות יותר, הכוללות בדיקות MRI, CT, ו-CT PET.
לכל אישה מתאים אינדיבידואלית אופן המעקב שאותו עליה לבצע וזאת בהתאם לסיכון לפתח מחלה גרורתית (על פי האבחנה הראשונית ועל פי סוג הטיפול שאותו קיבלה - טיפול כירורגי, קרינתי, כימותרפי, תרופתי או הורמונלי).

ייתכנו תופעות לוואי מוקדמות או מאוחרות לכל טיפול שבוצע או ניתן. לדוגמה, הטמוקסיפן מהווה סיכון לסרטן הרחם, ולכן על נשים אשר מקבלות טמוקסיפן להיות במעקב גניקולוגי. האדריאמיצין למשל יכולה לגרום לפגיעה בתפקוד הלבבי גם לאחר שנים, כך גם ההרצפטין, אזי נשים אלו צריכות להיות במעקב.

בתי החולים עובדים כצוותים רב-מקצועיים, ומכאן שיש תיאום טבעי בין הכירורג לאונקולוג. באם המעקב נעשה על ידי כירורג ואונקולוג שאינם עובדים כצוות, על המטופלת לקשר ביניהם על מנת לתאם מעקב לסירוגין.

במהלך טיפול כירורגי עיקר המעקב מתבצע על ידי הכירורג וזאת על מנת לוודא שאין סיבוכים ניתוחיים וכדי לתת מענה במידת הצורך. במהלך הטיפול האונקולוגי עיקר המעקב מטבע הדברים יבוצע על ידי אונקולוג. בהמשך, כאמור, יהיה המעקב משותף.

בדיקות מרקרים הן נושא רגיש. מרבית האונקולוגים, בהסתמך על מחקרים, אינם מבצעים מעקב שגרתי של מרקרים, מאחר שאלו לא הוכיחו עצמם כמאריכי חיים, במידה ואובחנה (בשלב הטרום קליני) הופעת גרורות. תשובות גבוהות הן שכיחות במצבים שונים שאינם קשורים בהכרח למחלת סרטן חוזרת, ועלולים לגרום לחרדות ולבדיקות מיותרות.

נושא הבדיקה העצמית מעט שנוי במחלוקת לאחרונה לאור מחקר שהתפרסם, אשר בדק קבוצה גדולה של נשים והשווה בין אלו שביצעו בדיקה עצמית של השד לאלו שלא. לפי תוצאות המחקר הבדיקה העצמית אומנם הביאה לעלייה בביצועי ביופסיות וניתוחים, אך לא הגדילה את האבחון המוקדם של סרטן השד. פועל יוצא מכך שהיא לא הגדילה את סיכויי ההישרדות מהמחלה.

אף על פי כן, ישנה חשיבות רבה לכך שהאישה תהיה מודעת למרקם השד ומראהו, מאחר ועדיין חלק מהמקרים מאובחנים לא פעם על ידי הנשים עצמן או על ידי בני זוגן.

בדיקת השד היעילה ביותר מבוצעת כמובן על ידי כירורג מיומן בתדירות של אחת לשישה חודשים.

באשר למעקב גניקולוגי - מעקב מסודר מסוג זה חשוב לכל אישה, במיוחד לנשים שטופלו עקב מחלת סרטן השד. לכך כמה סיבות:

- כמו כל אישה, על המחלימה לבצע מעקב אחר צוואר הרחם בהסתכלות ובבדיקת PAPS.
- בנוסף, יש לערוך מעקב אחר רירית הרחם במידה וניתן טיפול בטמוקסיפן.
- מעקב אחר השחלות בנשאיות של הגן BRCA, וזאת במידה ולא עברה הסרת שחלות.
- טיפול בסימפטומים של גיל הבלות שלעיתים מקדים בעקבות הטיפול הכימותרפי (ואז יש להיות מתואמים עם האונקולוג המטפל).

MRI של השד מוגבל עדיין למקרים מיוחדים:

- נשאיות של הגן 1/2BRCA זכאיות לבדיקה אחת לשנה מגיל 25.
- במקרים שהברור ההדמייתי של השד (באמצעות ממוגרפיה וסונר) אינו מספק והרדיולוג ממליץ על כך. לדוגמה, כאשר היקפו של ממצא ניתוחי התברר כגדול מהממצאים שהתקבלו בממוגרפיה או באולטרסאונד.
- במקרה התלבטות, MRI יכול לשמש עזר בחלטה האם ניתן לבצע ניתוח משמר שד לאחר ביופסיה עם שוליים נגועים.

מרבית הטיפולים המוצעים ברפואה המשלימה לא הוכיחו עצמם, ועדיין בצפון אמריקה הראו מחקרים כי עד 70% מהנשים שחלו בסרטן השד נעזרות ברפואה המשלימה על כל סוגיה.

עם זאת, ישנם טיפולים לא מעטים אשר הוכיחו עצמם בשיפור איכות החיים, ויכולת ההתמודדות, הן עם המחלה, והן עם תופעות הלוואי במהלך הטיפולים הכימותרפיים ולאחריהם.

יש לעשות ברור מעמיק לפני שפונים למטפל זה או אחר, ולוודא שרכש את הידע והניסיון המתאים בתחום, כי גם טיפולים "טבעיים" עלולים לגרום לנזק. יש לשקול כל טיפול לגופו ורצוי לידע את האונקולוג המטפל (גם אם אינו מביע תמיכה בטיפולים מעין אלה או אף מתנגד להם) כדי שיוודא שאותם טיפולים אינם פוגעים ביעילות הכימותרפיה.

במהלך ההריון לא מבצעים בדיקת ממוגרפיה בשל הקרינה ויעילותה הנמוכה, אך ניתן לבצע בדיקה ידנית ובדיקת אולטראסאונד. אין לדחות בדיקות במהלך הריון לסופו.

מתוך: עלון אחת מתשע לתמיכה בנפגעות סרטן השד, קיץ 2008.

בואו לדבר על זה בפורום סרטן השד.