המדריך לבדיקות למניעת סרטן

בישראל מתגלים כ-15 אלף מקרים חדשים של סרטן בכל שנה, וכ-7,500 אנשים נפטרים ממחלה זאת. אולם, ניתן למנוע סרטן בערך ב-50% מן המקרים, וזאת באמצעות בדיקות לגילוי מוקדם ושינוי באורחות החיים. להלן מדריך לאבחון מוקדם של סוגי סרטן שכיחים.

סרטן המעי הגס הוא הסיבה השנייה בשכיחותה למוות ממחלה ממארת בארצות הברית ובאירופה. לפי נתוני רישום הסרטן הלאומי, אובחנו בישראל בשנה האחרונה כ-3,000 נשים וגברים כחולים בסרטן המעי הגס והחלחולת, וכ-1,500 נשים וגברים מתו השנה מהמחלה. הסרטן מאובחן בשכיחות יתר אצל אנשים מעל גיל 50, אך הוא מופיע גם בקרב צעירים. רוב החולים המאובחנים בישראל מתגלים בשלב מתקדם של המחלה בשל ההיענות הנמוכה לעריכת הבדיקה לגילוי מוקדם. סיכויי הריפוי מגיעים לכ-90% כאשר מגלים את המחלה בשלב מוקדם. לעומת זאת, אם הגילוי נעשה בשלב מתקדם, כאשר ישנן גרורות, הסיכוי להבריא נמוך מאוד.

בדיקה להימצאות דם סמוי בצואה - בדיקה פשוטה יחסית, הנמצאת בסל הבריאות וניתנת לביצוע מול רופא המשפחה. מומלץ לעבור את הבדיקה אחת לשנה מעל גיל 50.

קולונוסקופיה - הבדיקה מאפשרת הסתכלות ישירה בחלל המעי הגס לכל אורכו. בקולונסקופיה אפשר לבצע פעולות טיפוליות כמו הסרת פוליפים (גידולים שפירים) או צריבתם ללא צורך בניתוח, הרחבת היצרויות במעי הגס ועצירת דימום. כמו כן, ניתן ליטול דגימות רקמה, ביופסיות, לצורך הבדלה בין גידולים שפירים לגידולים ממאירים. הביופסיות משמשות גם לאבחון ואפיון תהליכים דלקתיים.

לקולונוסקופיה רמת דיוק גבוהה המאפשרת זיהוי תהליכים קטנים ועדינים על דופן המעי. יש לציין כי במרבית המקרים סרטן המעי הגס מתחיל להתפתח מנגע שפיר המכונה אדנומה. תהליך המעבר מאדנומה לסרטן נמשך בדרך כלל מספר שנים, כך שלרוב הסרת נגע השפיר יכולה למנוע התפתחות גידול סרטני.

מומלץ לבצע קולונוסקופיה לאבחון מוקדם של סרטן המעי הגס אחת לחמש עד עשר שנים. אולם, לאנשים הנמצאים בסיכון לסרטן המעי הגס, למשל, אנשים עם רקע משפחתי של פוליפים או גידולים במעי הגס, חולים בדלקת כיבית של המעי הגס וכן אנשים עם ממצא חיובי בבדיקות דם סמוי בצואה או בחוקן בריום, מומלץ לבצע בדיקה זו לעתים תכופות יותר. בנוסף, הבדיקה מומלצת לאנשים שסובלים מכאב בבטן התחתונה מסיבה לא ברורה, למי שמתלונן על שינוי בהרגלי יציאות או על דימום מפי הטבעת, כשיש צורך לערוך בירור במקרים של חוסר דם (אנמיה), ירידה במשקל שאינה מוסברת וכבדיקת מעקב אחר מטופלים המצויים בסיכון מוגבר לסרטן המעי הגס, וכן כבדיקת סקירה לאבחון מוקדם ראשוני של סרטן המעי הגס בהתאם להנחיות המקובלות.

לפני הבדיקה נדרשת דיאטה מיוחדת ושתייה של חומר משלשל לצורך ניקוי חלל המעי הגס מתוכן. יש חשיבות רבה להקפדה על הכנה טובה, כדי לסייע לאיכות הבדיקה וביכולת האבחון.

ביצוע הבדיקה: הנבדק מקבל זריקת טשטוש, המאפשרת לו לא להרגיש את הבדיקה. במהלך הבדיקה מוחדר דרך פי הטבעת שלו צינור גמיש, אנדוסקופ, שבראשו מצלמה זעירה. הרופא מנפח את חלל המעי באוויר דרך האנדוסקופ ובמקביל הוא עוקב אחר התקדמות האנדוסקופ לאורך המעי הגס על המסך הנמצא מולו. בעת הפעולה תיתכן הופעה של הרגשת לחץ בבטן המלווה באי נוחות עקב ניפוח חלל המעי באוויר. משך הבדיקה מושפע מאיכות ניקיון המעי, מבנהו ומידת שיתוף הפעולה מצד הנבדק. לרוב הבדיקה נמשכת כ-20 דקות. לטיב ההכנה של הנבדק יש חשיבות מכרעת להצלחת הבדיקה.

קולונוסקופיה וירטואלית - קולונוסקופיה וירטואלית היא בדיקה חדשנית המשלבת CT המבצע "סריקת נפח" ספירלית רב שכבתית של כלל איברי הבטן והאגן וקולונוסקופיה. מטרת הבדיקה לסרוק את המעי הגס ולחפש פוליפים או תהליכים גידוליים. הבדיקה מאתרת גם ממצאי לוואי חשובים, כמו אבנים בדרכי המרה או בכליות, ציסטות בשחלות וגידולים בכבד. חסרונה של בדיקה חדשנית זו בא לביטוי, אם מתגלים ממצאים חשודים - על החולה לעבור קולונוסקופיה רגילה כדי להוציא פוליפים אלו. אולם, רק אצל כ-5% מהנבדקים מתגלים ממצאים כאלה. הצילומים, כ-1,000 במספר, מעוברים למחשב מיוחד המשחזר את המעי הגס ומאפשר ניווט תלת ממדי בתוכו. תוכנה זו מאפשרת לרופא המפענח לעבור בקפדנות וללא לחץ של זמן על כל אזורי המעי הנבדק ככל הנדרש. הבדיקה מגלה כ-90% מהפוליפים הגדולים מ-10 מ"מ, 80% מהפוליפים שגודלם בין 9-6 מ"מ, ו-55% מהפוליפים שגודלם פחות מ-5 מ"מ. הסיכון של פוליפים הקטנים מ-5 מ"מ להיות ממאירים הוא קטן ביותר. הבדיקה מקובלת במקרים שבהם לא הצליחה קולונוסקופיה רגילה לבחון את כל המעי הגס, וכן במקרים של נבדקים בסיכון גבוה לביצוע הבדיקה הפולשנית. מדובר בבדיקה בעלת פוטנציאל גדול לבדיקות סקירה של המעי הגס, בשל ההיענות הנמוכה של הציבור לבדיקות הרגילות הקיימות.

לפני הבדיקה צריך לעבור הכנה של ריקון המעי הגס מתוכן וניקויו. לקראת הבדיקה נדרשת דיאטה מגבילה למשך 72 שעות ושתיית חומר משלשל.

ביצוע הבדיקה: בזמן הבדיקה מוחדרת צינורית קטנה לפי הטבעת, שדרכה מוחדר אוויר המנפח את המעי הגס. בניגוד לבדיקת קולונוסקופיה רגילה, לא מוחדר צינור המכיל סיב פיברו-אופטי, אלא רק אוויר. הבדיקה מבוצעת פעם בשכיבה על הבטן ופעם בשכיבה על הגב ואורכת כ-15 דקות ללא צורך במתן חומרי טשטוש. לאחר הבדיקה ניתן לחזור באופן מיידי לפעילות שוטפת.

סרטן השד הוא המחלה הממאירה השכיחה ביותר בישראל בפרט ובעולם המערבי בכלל. המחלה שכיחה יותר אצל נשים, אך ישנם גם גברים הסובלים ממנה. לנשים שלהן קרובות משפחה מצד האם שחלו בסרטן השד, סיכוי גדול יותר לפתח את המחלה. גם נשים שלא ילדו לעולם או שילדו בגיל מאוחר נמצאות בסיכון לחלות בסרטן השד. יש לציין כי נמצא קשר בין פעילות גופנית לירידה בסיכון לחלות בסרטן השד, והסיכון לחלות במחלה עולה עם הגיל ונפוץ בעיקר אצל נשים בגילאי 50 ומעלה.

בדיקה עצמית: ההמלצות המקובלות בעולם המערבי הן לכל אישה מגיל 20 ומעלה לבצע בדיקה עצמית חודשית או להכיר את גופה כדי לדעת לאתר שינויים.

בדיקה קלינית אצל כירורג מומחה לשד: מומלצת לביצוע אחת לשנתיים עד גיל 30 ולאחר מכן אחת לשנה. אם ידוע לאישה שהיא משתייכת לקבוצת סיכון בשל היסטוריה משפחתית או סיבה אחרת, עליה להיות במעקב סדיר אצל כירורג.

ממוגרפיה: הבדיקה מאפשרת זיהוי גוש או הסתיידויות בשד, אשר חשודים לגידול סרטני ושאינם משישים בבדיקה ידנית. על פי האגודה האמריקאית לסרטן, מומלצת בדיקת ממוגרפיה אחת לשנה, החל מגיל 40. בישראל הבדיקה מכוסה בסל הבריאות לנשים מגיל 50 עד 74, אחת לשנתיים. אצל נשים צעירות מגיל 40 רקמת השד בדרך כלל צפופה וסמיכה יותר ולכן קשה לאבחן בממוגרפיה. בקבוצת גיל זו נעשית בדיקת אולטרה-סאונד כהשלמה או במקום ממוגרפיה. נכון להיום בדיקת הממוגרפיה היא הערכית ביותר לאבחון נגעי שד. הממוגרפיה היא צילום רנטגן של השדיים. בבדיקה מתבצעים ארבעה צילומים, שניים לכל שד ופענוח הבדיקה נעשה על ידי רופא רנטגנולוג מומחה בהדמיית שד.

אולטראסאונד: הבדיקה משמשת כבדיקה משלימה. לאחרונה שוכללה היכולת האבחונית שלה ויתכן כי בעתיד תשמש כבדיקת בחירה. כאשר הבודק מתרשם מגוש חשוד, ראוי להיעזר בממוגרפיה, ובהמשך לפי הצורך גם בבדיקת אולטראסאונד. גיל הנבדקת חשוב אף הוא - אצל נשים צעירות הבודק ייעזר בבדיקת אולטראסאונד, לדוגמה, לצורך אשרור אבחנה קלינית של ציסטה או פיברואדנומה (גוש שפיר, השכיח בקרב נשים צעירות). באולטראסאונד ניתן להגדיר ציסטה ומאפיינים של גוש "מוצק", שאינו ציסטי.

ביופסיה: הבדיקה מבוצעת בעקבות ממצא חשוד בממוגרפיה ומבוצעת תוך שימוש במחט או על ידי חיתוך להוצאת דגימה מהאזור החשוד. הבדיקה קצרה ומבוצעת בהרדמה מקומית.

MRI: אצל מרבית הנשים ניתן להסתפק בבדיקות הנ"ל. אולם, אצל מספר קטן יחסית של נשים יש צורך גם ב-MRI, בדיקה פולשנית יותר משאר הבדיקות. לרוב הכירורג והרנטגנולוג ידעו לכוון לבדיקת MRI לאחר הבדיקה הראשונית. מדובר בבדיקה הנעשית על ידי תכונות מגנטיות של רקמות הגוף, שבמהלכה מוזרק חומר לגוף. הבדיקה רגישה מאוד וכל דבר החשוד להיות סרטן יבלוט מייד. מומלץ לבצע את הבדיקה רק אם היא מוסיפה מידע חשוב למנתח ולאונקולוג לצורך קבלת החלטות טיפוליות וניתוחיות.

סרטן הערמונית הוא מחלת הסרטן השכיחה ביותר בקרב גברים בישראל. הגורמים למחלה אינם ידועים במלואם, עם זאת, נמצא כי גברים שיש להם בני משפחה קרובים, אב או אח, שחלו במחלה לפני גיל 70, נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח אותה. בנוסף קיימים גורמים אחרים המגבירים את הסיכון לחלות בסרטן הערמונית, כמו עישון, תזונה לא בריאה, השמנה וחוסר פעילות גופנית.

המלצות המועצה הלאומית לאונקולוגיה בישראל, התואמות להמלצות בארצות אחרות, אינן כוללות בדיקות סריקה לאבחון מוקדם של סרטן הערמונית לכלל אוכלוסיית הגברים, פרט לגברים הנמצאים בקבוצת סיכון גבוה, להם מומלצות בדיקות לאבחון מוקדם מגיל 50, אחת לשנה. לאוכלוסייה בסיכון גבוה מומלץ לערוך בדיקות PSA, בדיקה רקטלית ואולטראסאונד טרנס-רקטלי. בדיקות משלימות נוספות נקבעות לפי תוצאות בדיקות אלו. איגוד האורולוגים בארה"ב ממליץ על בדיקת PSA ועל בדיקה רקטלית פעם בשנה לכל גבר מגיל 50, או לכל גבר מגיל 40 הנמצא בקבוצת סיכון גבוה. המלצה זו לא אומצה בישראל ובמדינות אירופה, מאחר שמומחים רבים סבורים כי אין עדיין מספיק נתונים מדויקים כדי לתמוך בהמלצות אלו.

בדיקה רקטלית: במהלך הבדיקה מחדיר הרופא לפי הטבעת אצבע עטויה בכפפת גומי, כדי לחוש את גודלה ואת מוצקותה של בלוטת הערמונית.

בדיקת Prostate Specific Antigen: בדיקת ה-PSA בדם נכנסה לשימוש בתחילת שנות ה-80 והביאה למהפכה בטיפול בסרטן הערמונית. טווח הרמות התקינות של ה-PSA נע בין 0.0 ל-4.0 נ"ג/מ"ל (ננוגרם למיליליטר של נסיוב), כשרמות PSA גבוהות עשויות להצביע על סרטן בערמונית, לעתים הרבה לפני שניתן לחוש אותו במישוש או לפני שהוא גורם לתסמינים כלשהם.

ביופסיה: כאשר הבדיקה הרקטלית חשודה או כשרמות ה-PSA גבוהות, קיימת הוראה לביצוע ביופסיה של הערמונית, שתהווה את האישור הסופי להימצאות סרטן הערמונית. זוהי פעולה שאינה מצריכה אשפוז ומבוצעת ללא הרדמה או בהרדמה מקומית בהנחיית אולטראסאונד. בבדיקה זו נוטלים פיסות רקמה מבלוטת הערמונית על מנת לבחון אותן באמצעות מיקרוסקופ. סיבוכים אפשריים של הביופסיה הם דימום (בצואה, שתן או זרע), זיהום ועצירת שתן. כל הסיבוכים הנ"ל ניתנים לטיפול ולרוב חולפים. הביופסיה מבוצעת במהירות ורוב הגברים מדווחים על אי נוחות קלה בלבד.

סרטן העור, מלנומה, הוא סרטן אלים מאוד עם מהירות הכפלת תאים גבוהה ביותר. הוא מתחיל בדרך כלל בשומה תמימה למראה, ועם הזמן, לאחר גדילתו, הוא מעמיק את חדירתו ושולח גרורות לשאר הגוף. חשיפה ממושכת לקרני השמש, בעיקר בשעות היוקדות של היום, מעלה את הסיכון ללקות בסרטן העור. מתחילת שנות ה-90 ועד היום, עלה שיעור המאובחנים בשלב המוקדם, מכלל חולי המלנומה פי 3.5, והוא עומד על 36%.

חשיפה מרובה לשמש בגיל הילדות גורמת להופעת סרטן עור בגיל מבוגר. כמו-כן, צבע עור בהיר הוא גורם סיכון להתפתחות סרטן עור, ובעיקר צבע עור בהיר שיש עליו נקודות חן רבות.

קיימות מספר שיטות לאבחון שומות, כשהראשונה והמקובלת ביותר היא התבוננות בשומה. במקרה שעולה חשד כלשהו, המטופל נשלח לביופסיה והדגימה נשלחת לבדיקה מיקרוסקופית. לעיתים יש צורך בבדיקות נוספות. הבעיה בשיטה זו היא שאין לעין האנושית את היכולת להתבונן בתקריב הרצוי על מנת לראות יותר מהרובד החיצוני, ואין לזיכרון האנושי היכולת לזכור שינוי בשומה לאחר מספר חודשים, והרי זהו הסימן המובהק ביותר לגילויה.

בדיקה בדרמוסקופ: כיום קיימת שיטה חדשנית לבדיקת שומות חשודות ולמעקב אחריהן. בעזרת מכשיר שנקרא דרמוסקופ, מיקרוסקופ מיוחד שבעזרתו ניתן לזהות את סרטן העור זמן רב לפני שניתן לראותו בעין. הדרמוסקופ מחובר למצלמה מיוחדת, שבעזרתה ניתן לצלם את השומה בתהליך קצר של חמש דקות, לשלוח את הצילום לאבחון על ידי רופא עור מומחה, ולקבל אבחון מקצועי תוך 48 שעות. שומה שתוגדר כטעונת מעקב תצריך צילום נוסף בעתיד והשוואה לצילום הראשון בכדי לזהות שינויים מסוכנים.

סרטן צוואר הרחם הוא הסרטן השני בשכיחותו בקרב נשים וגורם תמותה שלישי מבין מחלות הסרטן בקרב נשים. סרטן מסוג זה הוא תוצאה של זיהומים שונים בצוואר הרחם ובמיוחד של וירוס הפפילומה, Human Papilloma Virus, שבין 50% ל-80% מהנשים נדבקות בו במהלך חייהן, במיוחד עד גיל 25. בחלק מהמקרים חולף הווירוס נטול הסימפטומים מעצמו, אך במקרים אחרים גורמים שני זני הווירוס לכ-70% מהמקרים של מחלת סרטן צוואר הרחם.

בקרב יהודיות בישראל שכיחות המחלה נמוכה במיוחד. הידבקות מתמדת בזנים גורמי הסרטן של נגיף ה-HPV (וירוס הפפילומה) היא גורם הסיכון ותנאי הכרחי העיקרי לחלות בסרטן צוואר הרחם. ההידבקות מתרחשת בעת מגע מיני. גורמי סיכון אחרים קשורים להתנהגות המינית: תחילת יחסי מין בגיל צעיר (לפני גיל 15), ריבוי בני זוג (יותר משלושה), יחסים עם גבר שהיו לו בנות זוג רבות ויחסים עם גבר שלא נימול. גם עישון מגביר את הסיכון פי שניים. גורמים נוספים כוללים מעמד כלכלי-חברתי נמוך, לידה ראשונה בגיל צעיר וריבוי לידות, נטילת גלולות למניעת הריון לתקופה ממושכת, דיכוי מערכת החיסון (כגון מחלת AIDS או לאחר השתלת איברים), גורמים גנטיים ועוד.

בדיקת פאפ: ישנם שלבים בהתפתחות סרטן צוואר הרחם וניתן לאבחן אותו באמצעות בדיקת הפאפ. מדובר בבדיקת סקר פשוטה לגילוי מוקדם של תאים לא תקינים בצוואר הרחם, שבעזרתה ניתן לזהות תאים חריגים לפני הפיכתם לטרום סרטניים. קיימות המלצות שונות ביחס לתכיפות ביצוע הבדיקה. ישנן ארצות במערב שבהן הבדיקה נעשית אחת לשלוש שנים או אחת לחמש שנים, ובאחרות מבצעים אותה מדי שנה. על פי קריטריונים שונים אפשר לקבוע אם מקור התאים הוא ברקמה תקינה או ברקמה שאינה תקינה. הכוונה של גילוי מוקדם בהקשר לסרטן צוואר הרחם היא לא רק גילוי של סרטן פולשני בשלביו המוקדמים, אלא, ובייחוד, גילויים של מצבים טרום סרטניים.

קולפוסקופיה: כאשר ממצאי הפאפ אינם תקינים, מבצעים קולפוסקופיה. זו בדיקה שבה מסתכלים על צוואר הרחם דרך מערכת אופטית המגדילה את אזור צוואר הרחם. כאשר נצפית תבנית בלתי תקינה, לוקחים ממנה ביופסיה לשם בדיקה היסטולוגית. יש להדגיש שבדיקת פאפ היא בדיקת סריקה בלבד והאבחנה המדויקת והצורך בטיפול נקבעים רק על סמך בדיקה היסטולוגית של ביופסיה (קטע רקמה הנבדק במיקרוסקופ).

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום סרטן השד
פורום סרטן הערמונית
פורום סרטן העור ונקודות חן (שומות)
פורום סרטן המעי הגס