טיפול בסרטן: לשתף את החולה

דוח של משרד הבריאות, שפורסם בשנת 2010, קבע כי סיבת המוות המובילה בישראל בין השנים 1998 ל-2007 הייתה מחלת הסרטן. גם כיום המחלה הקטלנית מובילה את רשימת גורמי המוות בישראל, בקרב נשים וגברים כאחד, כשהיא עוקפת את מחלות הלב ותאונות הדרכים. אבל כיום, בניגוד לעבר, קיימת הרבה יותר מודעות למחלה ולהשלכותיה השונות, ובעקבות כך השתנתה גם הגישה הטיפולית.

"בעבר הרפואה הייתה פטרונית ואמרה 'זה טוב לחולה'. הרופא לא הסתכל לחולה בעיניים אלא מעל ראשו, ולא טרחו להבין את החולה עצמו", אומר פרופ' אילן רון, מומחה לאונקולוגיה קלינית ורדיותרפיה בבית החולים איכילוב, ומרצה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב.

"המהפך הגדול קרה בעידן האינטרנט, שבו המידע הרפואי הפך נגיש גם למטופלים ולבני משפחתם. פתאום החולים או הסובבים אותם התחילו לשאול שאלות על המחלה, וזה כבר לא 'ראה וקדש'. החולים לומדים על המחלה, מבינים דברים, שואלים שאלות מושכלות, ופתאום הרופא צריך להתמודד עם השאלות, עם המשפחה, עם החולה ועם הידע שלהם. מאותו רגע חל השינוי.

החולה הוא אדון לעצמו

"ההבנה היום היא כי החולה הוא אדון לעצמו, ותפקידם של הרופא ושל הצוות הרפואי הוא להיות לו ליועץ. בעידן הנוכחי חובה עלינו להציג לו את האפשרויות הטיפוליות, ההבדלים בין הטיפולים השונים וההשלכות, כדי שהוא יהיה שותף מלא להחלטה ולבחירה של הטיפול שהוא רוצה. זה לא אלמנט פסיכולוגי, אלא אלמנט טיפולי נטו".

אחת הדוגמאות לשיתוף החולה בבחירת סוג הטיפול היא בתופעה של גרורות סרטניות בעצמות. העצמות הן אחד האיברים השכיחים ביותר להתפשטות גרורות של גידולים סרטניים. קיום גרורות בהן, בניגוד למרבית האיברים, אינו מדד לסופניות אלא מדד לכרוניות של המחלה הסרטנית. כלומר, חולים או חולות עם סרטן גרורתי בעצמות יכולים לשרוד חודשים ואף שנים עם הגידול הסרטני. עם זאת, התופעה מחייבת טיפול, שכן אם לא תהיה התייחסות טיפולית לבניית עצם, קיים סיכון משמעותי לשבירת עצמות ולכאבים ניכרים.

החולה בסרטן גרורתי בעצמות זקוק טיפול "בונה עצם" לאורך כל חייו. הטיפול יכול להינתן בשתי צורות: ככדור הנלקח פעמיים ביום, או באינפוזיה לווריד הניתנת באשפוז יום אונקולוגי פעם ב-4-3 שבועות. הבחירה היא בידי המטופל, שכן הטיפול בשתי הדרכים יעיל באותה מידה. יש המעדיפים את שמירת שגרת החיים וההתרחקות מהסביבה ה"חולה" של בית החולים בכלל והמכון האונקולוגי בפרט, ואילו אחרים בוחרים בטיפול באינפוזיה לווריד, מתוך תחושת הביטחון של המסגרת הטיפולית וה"מטרייה" הרפואית.

"על פניו נגיד 'תמיד יבחרו לקחת תרופה דרך הפה'", אומר פרופ' רון, "אבל חייבים לתת את המידע לפציינט. חובה להסביר שיש עוד דרך, ולשאול את המטופל מה הוא מעדיף. זו דוגמה קלאסית של שיתוף בהחלטה טיפולית. יש שתי דרכי טיפול, ושואלים מה עדיף בעיניך. כשיש שתי צורות טיפול שונות המובילות לאותה תוצאה, כל אחד צריך להחליט מה נוח לו, אי אפשר לבוא ולכפות על המטופלים מסיבות אלה או אחרות שדרך א' טובה מדרך ב'".

השפעות פסיכולוגיות

לטיפול קשה וממושך במחלת הסרטן יש גם השפעות פסיכולוגיות רבות, ושיתוף החולה בהליך הטיפול מסייע רבות ליעילותו. "החולה רוצה להיות שותף במידע שיש על המחלה שלו. עלינו לדעת את מידת הרצון שלו לדעת בפרטי פרטים, והרופא צריך להיות קשוב לחולה על כל מה שמשתמע. כשהחולה מבין מה אתה עושה ומבין למה נלקחה החלטה כזאת או אחרת, אז הרצון והמוכנות גבוהים מאוד, לעומת כאשר דברים מונחתים עליו. זה נקרא שיתוף פעולה, והוא גדל בעשרות מונים".

יש מקרים בהם אפשרויות הבחירה של החולה מצטמצמות, וייתכן שיש רק דרך אחת לרפאו. "במצב כזה צריך להציג בפני המטופל שזו הדרך הטובה ביותר, הדרך היחידה שתשיג את התוצאה הרצויה", אומר פרופ' רון, "אבל זה לא נגמר בזה, כי תמיד יש אפשרות לחוות דעת שנייה. בישראל מאוד מקובל לבקש חוות דעת שנייה. יש לי מטופלת במרסיי שביקשה חוות דעת שנייה ממני, ושם בצרפת זה עדיין לא מקובל לקבל חוות דעת שנייה. האירופאים, בחלקם, הרבה יותר שמרנים בעניין הזה. לרופא קל יותר להנחית את ההחלטות שלו מאשר להתמודד מולן, אבל אנו בעידן חדש והדברים השתנו. החולה הישראלי מאוד דורשני, חלקו הגדול דעתן, ואגב, זו לא פונקציה של רמת השכלה - אפשר לפגוש אנשים 'עמך ישראל' לגמרי, שלומדים את הנושא ושואלים שאלות חכמות".

האם יש סוגי סרטן שבהם שיתוף החולה בטיפול גדול יותר? "האמירה לגבי שיתוף החולה היא גורפת ברפואה ובסרטן בפרט - זה נכון לגבי כל המקרים", אומר פרופ' רון. "בסך הכל, חלק מהאנשים מבריאים מסרטן, וזה חשוב לעשות את החלוקה הדיכוטומית ולהסביר זאת לחולה, כדי שיבין שאם יעבור את דרך הייסורים הזו הוא יבריא. מאידך גיסא, יש קבוצת חולים שצריכה לדעת שהיא שייכת לחולים כרוניים כמו חולי סוכרת, לחץ דם, פרקים ועוד, ויש סיכוי שהמחלה תדרדר את מצבם או תגרום למותם, וחייבים שיתוף פעולה כי אנשים חיים במשך שנים עם המחלה הזו, והם צריכים לדעת הכל".

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום חוסן - תמיכה לחולי סרטן ובני משפחותיהם
פורום כאב בקרב חולי סרטן