כריתת שד מונעת: דילמה קשה

כריתת שני השדיים, עם ניתוח שחזור או בלעדיו, היא ניתוח המשנה בצורה משמעותית את גוף האישה ומשפיע, מטבע הדברים, גם על תפיסת האישה את עצמה ואת גופה. לפני כשבועיים הודיעה אחת המתמודדות בתחרות מיס אמריקה, אלין רוס בת ה-24, כי היא מתעתדת לעבור כריתה מונעת של שני שדיה בתום התחרות. רוס נושאת מוטציה גנטית הגורמת לסרטן השד, מחלה שממנה מתה אמה כשהייתה נערה צעירה. ההודעה העלתה שוב לדיון את נושא הכריתה המונעת, היתרונות והחסרונות שלה.

במשך שנים רבות, מ-1895 ועד 1970, הטיפול היחיד בסרטן שד היה כריתה מלאה (מסטקטומיה). בשנת 1973 החל ניסוי גדול בארצות הברית ובאיטליה במקביל, שמטרתו הייתה לבדוק האם ניתן להסתפק בהסרת הגוש הממאיר מהשד בלבד (למפקטומיה), ולחסוך מנשים רבות את עוגמת הנפש הכרוכה בכריתת שד מלאה.

כעבור 20 שנות מעקב, בשנת 2002,פורסמו תוצאות המחקר בעיתון הרפואי המכובד "ניו אינגלנד ז'ורנל אוף מדיסין": נמצא כי הסיכוי להחלמה, כמו גם הסיכון לחזרת המחלה, היו שווים בשתי הטכניקות. לא זוהה יתרון בריאותי לטווח הארוך באחד מהסוגים. מאז הפרסום מציעים המנתחים לאישה לבחור באיזה ניתוח שהיא מעדיפה, שכן אין הבדל בפרוגנוזה מבחינה רפואית. רוב הנשים החלו לבחור מאז בניתוח משמר שד, כלומר בהסרת הגוש הסרטני בלבד.

בעשור האחרון חל שוב שינוי - יותר נשים חולות בוחרות לניתוח כריתת שד מלאה, ולעיתים אף מבקשות לכרות את שני השדיים, כאשר הסיכון לחלות בסרטן שד גבוה. גם נשים בריאות, שנמצאות בסיכון גבוה לחלות בשל נטייה גנטית, בוחרות לעתים בכריתת שני השדיים לצורך מניעה.

לחזות את העתיד

הדיון בנושא מאוד מורכב. חוות הדעת המקצועיות-רפואיות שמסתמכות על סטטיסטיקה הן בעייתיות, מכיוון שהסטטיסטיקות נכונות לאוכלוסייה אך לא מזהות באופן אישי את הסיכוי/סיכון של האישה שלה אנו מייעצים.

היה עוזר מאוד לו היה לנו כדור בדולח שבעזרתו ניתן לחזות בעתיד. אז היינו יכולים להמליץ לאלה שנועדו לחלות לעבור את הניתוח כשנה לפני שהן אמורות לחלות, ולאלה שלא רואים בעתידן התפרצות של המחלה להגיד בלב שלם שהן יכולות לוותר על הניתוח. למרבה הצער, כל מה שיש לנו להציע זה מעקב צמוד, שמטרתו לזהות גידול סרטני בשלב הכי מוקדם שבו ניתן לזהותו, בתקווה שהפרוגנוזה לאחר טיפול בשלב מוקדם תהיה טובה ותאפשר איכות ואריכות חיים נורמטיביות לחולה.

לא ליפול בסטטיסטיקה

אבל מי שמתמודדת בסופו של דבר עם הדילמה היא האישה עצמה, שצריכה לקבל החלטה שתשנה את חייה על סמך נתונים סטטיסטיים. באוכלוסייה הכללית הסיכון לסרטן שד הוא 12.5%, כלומר ל-12 נשים מכל 100 נשים יהיה סרטן שד במהלך חייהן, אם יגיעו לגיל 80.

כאשר אישה מוגדרת בסיכון גבוה לחלות בסרטן שד, המשמעות של זה היא באחוזים. נניח לצורך הדיון שמדובר ב- 50%, כלומר יכול להיות שיהיה לה סרטן שד ויכול להיות שלא יהיה לה. 50% זה המון.

אישה אחת יכולה לחשוב 'אני לא רוצה שיהיה לי סרטן שד ואני מוכנה לצורך זה לעבור מראש ניתוח מורכב, לכרות את שדי ולשחזר אותם'. אחרת יכולה לחשוב 'אני לא מאמינה שאני אחלה ולכן כל הסבל שכרוך בניתוח מיותר'. זאת קבלת החלטות בעולם של אי ודאות, היא שונה לגמרי בין אדם לאדם. תלויה בתפיסת האדם את הסיכון ובתפיסתו את הרווח ו/או ההפסד הצפויים לו.

בטחונה העצמי ופתיחותה של אלין רוס ראויים להערכה. לא פשוט לדון בנושא כה אישי בפני הציבור, ואין לי ספק שההצהרה הזו תעודד נשים נוספות לעשות את הצעד המשמעותי הזה. עדיין בעיניי ראוי שכל אחת תבדוק טוב עם עצמה מה הרווח ומה ההפסד האישי שלה מניתוח כזה, תתייעץ היטב לגבי יכולת המעקב לזיהוי מוקדם אצלה, ותקבל החלטה אישית בשיתוף עם הרופאים העוסקים באיתור מוקדם של המחלה והטיפול בה.

ד"ר תמי קרני היא כירורגית שד בכירה במרכז הרפואי ליידי אסיא מקבוצת אסיא מדיקל, ומנהלת המכון לבריאות השד באסף הרופא.

לפרטים על טיפולים חדשניים - מחקרים קליניים לטיפול בסרטן שד לחצו כאן.

בואו לדבר על זה בפורום שחזור שד.