טיפול משפחתי נגד סרטן

כשאחד מבני המשפחה מתבשר כי הוא חולה בסרטן, המחלה משפיעה על התא המשפחתי כולו, שמתגייס להתמודדות משותפת עם המחלה, עם הטיפולים וכל המשתמע מכך. בדיוק כמו המרקם הפיזיולוגי של תאי הסרטן, שהינם בעלי נטייה להשתלט על כל חלקה טובה, כך גם ההשפעות הפסיכולוגיות של המחלה.

הן לא נשארות אצל החולה בלבד, אלא משפיעות על כל הקשרים ותת-הקשרים המשפחתיים, החל מהזוגיות, דרך הקשר עם הילדים, ועד השפעות על המשפחה המורחבת. מחלת הסרטן, שבעבר נחשבה אקוטית, והיום מוגדרת כמחלה כרונית, מולידה לצידה פלורליזם בדרכי ההתמודדות האישיים והמשפחתיים.

מחקר שפורסם השנה באוניברסיטת אינדיאנה בארה"ב, מתאר את ההשפעות הפיזיות והנפשיות, ואת השינוי הכללי בחייהם של בני משפחה של חולי סרטן. המחקר מצא שבני משפחה מדווחים על ירידה במצב הנפשי והפיסי שלהם, אך לא משייכים ירידה זו למצבו הרפואי של בן המשפחה החולה, אלא לשינויי החיים שמלווים את המחלה. לצד זאת, 40% מדווחים שבעקבות ההתמודדות עם המחלה של בן המשפחה, הקשרים שלהם איתו ועם שאר בני המשפחה השתפרו.

אז מי צריך טיפול?

תוצאות המחקר מלמדות שכאשר מטפלים בחולי סרטן, חשוב להתייחס למשפחה כולה. מכורח זאת, עולה השאלה האם כל המשפחה צריכה להיות בטיפול פסיכולוגי? האם רק החולה? או שמא אחד מבני המשפחה האחרים? לשאלה זו אין תשובה חד משמעית, אך אנו יודעים שלא תמיד יש אפשרות להביא את המשפחה כולה לטיפול.

פעמים רבות במשפחות של חולי סרטן, האדם שמתמודד עם הקושי הרגשי הגדול ביותר, אינו בהכרח אותו אדם שמתמודד עם המחלה. לפיכך, חשוב לזהות מיהו האדם עם הקושי הפסיכולוגי ולתת לו מענה טיפולי. פעמים רבות, מענה טיפולי לבן משפחה אחד מאפשר שינוי בהתמודדות אצל בני המשפחה כולה. בכל אופן, הופעתה של מחלת הסרטן יכולה להיות הזדמנות להבלטה של דפוסים מתפקדים בתוך המשפחה, והזדמנות ללימוד ושכלול של דפוסים מתפקדים פחות.

התמודדות עם מחלה דורשת מידה רבה של יצירתיות. בפסיכולוגיה רפואית, בין אם במסגרת אשפוזית או בקהילה, המטפל נדרש להיות קשוב לצרכי המטופלים שלו, תוך שהוא לוקח בחשבון את המבנה המשפחתי והחברתי בו הם חיים. זה בהחלט מבטא את היצירתיות הנדרשת הן מהפסיכולוג והן מהמטופלים.

המקרה של שמואל

שמואל, חולה סרטן בן 43, פנה לטיפול כי הרגיש שלאחר שנה של התמודדות עם המחלה, אשתו מתקשה להתמודד עם מחלתו. כאשר הגיעו לפגישת יעוץ משותפת, ניכר היה שעל אף דאגתו לאשתו, הוא זה שאוחז בעיקר הקושי הפסיכולוגי (במקרה זה לצד הקושי הפיזיולוגי). במהלך השנה שעברה מאז שאובחן, שמואל התקשה לגעת בסוגיות כואבות כגון שינויים בתפקוד, בגידת הגוף, חוסר אונים ואיום המוות.

בפגישות הייעוץ המשותפות הוא ביקש לדבר בעיקר על הקושי הזוגי ועל הקושי שאשתו חווה. לצד זאת הוא הראה קושי רב לגעת בתכנים שמעוררים בו, באופן טבעי, פחדים עצומים. שמואל התקשה לפגוש את עצמו, וביקש במקום זאת להעביר את הזרקור של הקושי אל אשתו.

פחדיו ורגשותיו שלא זכו להתייחסות טיפולית, החלו לנהל את התנהגותו בכלל ואת התנהלותו בקשר הזוגי בפרט. הרגשתי הייתה שבשלב הראשון שמואל יתקשה לגעת בפחדיו העמוקים ביותר בנוכחות אשתו, והשהות המשותפת שלהם בחדר הטיפולים לא אפשרה לו יצירת מרחב חופשי. כאשר השתכנע בכך, הסכים לבוא למספר פגישות לבד, ושם, לראשונה מאז אבחון המחלה, החל לדבר על פחדיו העמוקים הנוגעים למחלה, לגבריותו, לאבהותו ועוד.

עם התקדמות הטיפול הוא סיפר שמשהו בקשר עם אשתו והילדים החל להשתנות. הוא הפסיק לתת לפחדיו לנהל אותו, ולמד איך לנהל אותם. הוא החל לחזור בהדרגה לתפקידיו במשפחה, ומצא מקום בטיפול לעבד את רגשותיו נוכח המחלה.

מקרה זה מראה כיצד טיפול פסיכולוגי-רפואי באדם המתמודד עם מחלה, יכול במידה רבה להשפיע על ההתנהלות של המשפחה כולה. זוגיות הינה אתגר, גם ללא הופעתה של מחלה, ופעמים רבות חשוב לפנות מקום מחוץ לזוגיות על מנת לאוורר את הפחדים, ולאפשר לזוגיות להיות מקור של תמיכה, שותפות והנאה.

קולה של אימא

במקרה אחר, פנינה, אישה בת 50, הופנתה לטיפול על ידי האחות המתאמת במחלקה בה טופל בנה. היא פנתה כי סבלה מחרדות רבות בנוגע לחזרת המחלה של בנה, וכתוצאה מכך התקשתה לחזור לשגרת חייה, דבר שבנה עשה ביתר קלות.

במקרה זה ניכר היה שפנינה היא זו שמחזיקה בעיקר הקושי הפסיכולוגי, ודרך הטיפול בה, ועבודה על הקשר שלה עם עצמה ועם בנה - הצלחנו לשפוך אור גם על מצבו של בנה. פחדיה של פנינה לא אפשרו גם לבנה לחזור לתפקוד תקין. הטיפול עזר לה להתגבר על הקושי העצום שתקף אותה עם סיום הטיפולים של בנה, וסייע לה לזהות ביתר דיוק את הצרכים של בנה ולספק אותם עבורו.

חשוב להבין, גם כשאין אפשרות שכל המשפחה תהיה בטיפול, או שיש אפשרות לטיפול לבן משפחה אחד, יכולה להיות לכך השפעה משמעותית על תפקוד המשפחה כולה. פעמים רבות, דווקא כשיש משפחה מלוכדת וחזקה, דווקא אז, מתוך רצון של החולה לגונן על בני משפחתו ולהיפך, ישנו קושי לדבר על הפחדים העמוקים ביותר.

תפקידו העיקרי של הטיפול הפסיכולוגי הוא לאפשר מרחב בו ניתן לדבר על הלא מדובר, ולדבר על הדברים שגם אם לא מדברים עליהם, הם מקבלים ביטוי התנהגותי ומשפיעים על החיים של כל אחד מבני המשפחה ביחד ולחוד.

הכותבת שייכת למכון הישראלי לפסיכולוגיה רפואית, בית החולים אסותא

מרגישים לא טוב? כדי לאבחן את עצמכם לחצו כאן.

בואו לדבר על זה בפורום טיפול בסרטן.