לימפומה: חשוב לאבחן, ניתן לטפל

לימפומה נחשבת אחד מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר, השכיחות שלה גבוהה במיוחד במדינות המערב, הסיכון לחלות בה עולה עם הגיל והסימנים הראשוניים שלה עשויים להזכיר סימנים של שפעת.

לרגל יום המודעות הבינלאומי ללימפומה שחל בספטמבר, נסביר כיצד נגרמת לימפומה, מי נמצא בקבוצת הסיכון, מה הסימנים המקדימים של המחלה ומה הטיפול התרופתי הקיים נגדה.

מהי לימפומה?

לימפומה היא מחלה סרטנית המתבטאת בהגדלה של קשרי הלימפה. מערכת הלימפה מוליכה נוזל לימפתי ותאים של המערכת החיסונית מן הרקמות אל כלי הדם - ובחזרה. מערכת זו מסייעת למערכת החיסון להילחם בזיהומים שעלולים לתקוף את גוף האדם. לימפומה נגרמת כאשר תהליך החלוקה וההתחדשות של תאי הלימפה יוצא מכלל שליטה ואלה ממשיכים להתחלק ללא בקרה. מבין עשרות סוגי הסרטן השונים, הלימפומה היא מהשכיחים שבהם - ומהווה כ-5% מכלל מחלות הסרטן.

מי נמצא בקבוצת הסיכון ללקות בלימפומה?

בדומה למרבית מחלות הסרטן, הלימפומה נפוצה יותר משמעותית בקרב מבוגרים ושכיחותה עולה עם הגיל, אולם היא יכולה להופיע גם בקרב צעירים. בנוסף, היא נפוצה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים ובמדינות מערביות מאשר במדינות מתפתחות. למרות המאמצים המדעיים הרבים המושקעים בחקר המחלה, טרם ידוע לנו בוודאות אם המחלה נגרמת בגלל התורשה או בגלל הגורם הסביבתי, או שמא בגלל שילוב ביניהם.

עם זאת, אנחנו יודעים מעל לכל ספק כי קיימת סכנה מוגברת ללימפומה בקרב אנשים שלהם מערכת חיסונית חלשה, בין אם מדובר באלה שנולדים מלכתחילה עם מערכת חיסונית מוחלשת ובין אם מדובר באנשים שהמערכת החיסונית שלהם נחלשה במהלך השנים בעקבות מחלה או השתלת איברים. כך, למשל, לחולי איידס הסתברות גבוהה פי 60 לחלות בלימפומה, בשל הפגיעה של וירוס ה-HIV במערכת החיסונית. באופן נדיר, אנו מאתרים לימפומות בקרב בני משפחה מדרגה ראשונה.

מה התסמינים ללימפומה וכיצד מאבחנים אותה?

התסמין הראשון של לימפומה הוא בדרך כלל נפיחות של קשרי הלימפה באזורים שונים בגוף, כמו בצוואר, בבתי השחי או במפשעות. כל אדם יכול לאתר את הנפיחות בעצמו באמצעות מישוש. יחד עם זאת, אם אתם חשים נפיחות כזו, אין צורך להיכנס מיד לפאניקה: הגדלה של בלוטות הלימפה מתרחשת לעיתים כחלק מהמאבק של מערכת החיסון בזיהומים או דלקות. במקרים אלה, הבלוטות חוזרות לגודלן הרגיל כעבור ימים ספורים. לעומת זאת, אם הנפיחות נמשכת יותר ממספר ימים, יש לפנות לרופא.

בנוסף, בין התסמינים הנוספים, שעלולים להעיד על המחלה: הזעה במשך הלילה, ירידה במשקל, חום גבוה, גרד בכל הגוף, איבוד תיאבון ועייפות. תסמינים אלה יכולים להופיע גם במחלות קלות יותר, כמו שפעת או הצטננות, אך במחלות אלה, הם חולפים כעבור זמן קצר. אם אתם סובלים מהתסמינים המתוארים, למשך יותר משבועיים, יש לפנות לרופא בהקדם.

לצד בדיקה גופנית ותשאול החולה, יכול הרופא לשלוח את המטופל לבדיקות הדמיה ולבקש ביצוע ביופסיה, על מנת לבדוק את הסיבה שהביאה להגדלה של קשרי הלימפה והאם אכן מדובר בלימפומה.

כיצד מטפלים בלימפומה?

ללימפומה שני סוגים עיקריים: לימפומה איטית בדרגת ממאירות נמוכה ולימפומה אגרסיבית בדרגת ממאירות גבוהה. אופן הטיפול תלוי בסוג הלימפומה.

הלימפומה האגרסיבית מצריכה טיפול מיידי בכימותרפיה משולבת, לעתים קרובות, עם טיפול ביולוגי. באמצעות טיפול זה ניתן לרפא כ-60-70% מהמטופלים הלוקים בלימפומה של תאים גדולים, שהינה תת סוג השכיח ביותר בקבוצת הלימפומה האגרסיבית.

הלימפומה האיטית הינה כרונית ומתפתחת באיטיות לאורך שנים. לפיכך, ייתכן כי הרופאים יעדיפו לעקוב ולא לטפל, כל עוד המטופל מרגיש טוב ואין סכנה לשלומו ולאיבריו השונים. בניגוד לסוג המהיר, עדיין לא נמצא טיפול תרופתי שיכול לרפא לחלוטין את הסוג האיטי של המחלה.

אולם לאחרונה חלה התקדמות משמעותית בתחום, עם פיתוחן של תרופות ביולוגיות וממוקדות מטרה, דוגמת אידלאליסיב, איברוטיניב ונוגדנים כנגד חלבונים ספציפיים במעטפת של תאי הלימפומה. תרופות אלה מצליחות להאט את קצב התקדמות המחלה ולאפשר לחולים לחיות לאורך זמן תוך שמירה על איכות חיים טובה. זו בשורה טובה לחולים שכן על אף התפתחותה האיטית, היא אינה ניתנת לריפוי.

ד"ר אברהם אביגדור הוא מנהל המכון ההמטולוגי במרכז הרפואי שיבא ויו"ר הקבוצה הישראלית ללימפומה

בואו לדבר על זה בפורום אנמיה ומחלות דם בילדים.