לימפומה ע"ש הודג'קין: טיפול חדשני

לימפומה על-שם הודג'קין, הנקראת גם מחלת הודג'קין, היא סרטן של מערכת הלימפה. על פי מחקר חדש, שנערך בנוגע לטיפול חדשני - הטיפול עשוי לצמצם משמעותית את הסיכון לחזרת המחלה, לאחר השתלת מח עצם. במאמר זה, נביא סקירה כללית אודות לימפומה ע"ש הודג'קין ואודות הטיפולים הקיימים למחלה; ונסקור בהרחבה גם את המחקר האמור ואת הטיפול החדשני.

מהי מערכת הלימפה?

מערכת הלימפה הינה חלק מהמערכת החיסונית; היא כוללת תאי דם לבנים ייחודיים, הנקראים לימפוציטים, המסייעים בהגנה על הגוף מפני זיהומים ומחלות. לימפומה מתרחשת כאשר לימפוציטים בשלבי ההתפתחות עוברים שינוי ממאיר - ומתרבים באופן בלתי מבוקר. מספר הולך וגדל של לימפוציטים א-נורמליים, המוכרים כתאי לימפומה, מצטברים ויוצרים מקבצים של תאים סרטניים, הנקראים גידולים בקשרי הלימפה (בלוטות) וחלקי גוף אחרים.

לימפומה ע"ש הודג'קין יכולה להופיע בכל גיל, אך היא שכיחה ביותר בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים. למעלה משליש מכלל החולים המאובחנים הינם בגיל 15-30. בישראל, כ-250 צעירים מאובחנים מדי שנה כחולים במחלה. כיום, חלק ניכר מהחולים יכולים להבריא באמצעות טיפולים שונים והשתלת מח עצם, כתלות בסוג המחלה ובשלב המחלה שלהם.

איך מטפלים בלימפומה ע"ש הודג'קין?

באופן כללי, לימפומה ע"ש הודג'קין נחשבת למחלה עם אחוזי ריפוי גבוהים, כאשר הטיפול הראשוני מורכב מכימותרפיה ו/או טיפולי הקרנות - בהתאם לשלב של המחלה, לגיל החולה ולנוכחות גורמי סיכון. דרך טיפול זה, כ-85% מהחולים ישיגו רמיסיה (הפוגה של המחלה) ארוכת טווח.

עם זאת, למרות שיעורי ההחלמה הגבוהים לאחר מתן קו טיפול ראשון, כ-5%-10% מהחולים אינם מגיבים כלל לטיפול הניתן בקו ראשון; וכ-10%-30% נוספים חווים הישנות של המחלה, גם לאחר שהשיגו תגובה מלאה לקו הטיפול הראשון.

מה באשר לחולים שלא הגיעו לרמיסיה או מי שהמחלה התפרצה אצלם שוב?

עבור חולים אלה, שלא השיגו רמיסיה בשלב זה, או חוו חזרה של המחלה לאחר הטיפול הראשוני, ישנה אופציה של טיפול "הצלה" כימותרפי. לאחר השגת תגובה לטיפול הצלה, מבוצעת השתלת מח-עצם עצמית (מגופו של החולה עצמו) - המשלבת כימותרפיה במינונים גבוהים; ולאחריה: החזר תאי אב ממח עצם של החולה. לחולים שטופלו עם השתלת מח עצם עצמית, יש סיכוי להחלמה ללא הישנות מחלה - בכ-50% מהמקרים.

אם נתבונן על החולים במחלה, נראה כי ישנן קבוצות חולים שעדיין זקוקים לטיפול אחר - מעבר לכימותרפיה, להקרנות ולהשתלה. כלומר: ישנם חולים שעברו את שני קווי הטיפול הללו (כולל השתלת מח עצם עצמית) - ועדיין חזרה אצלם המחלה, או חולים שעמידים לכימותרפיה ולא יכלו, לכתחילה, לעבור השתלת מח עצם עצמית - והם זקוקים לטיפול אחר.

בקרב חולים שמחלתם נשנתה לאחר השתלת מח עצם עצמית, או חולים לאחר כישלון שני קווי טיפול כימותרפיים, קיימת כיום אופציית טיפול ב- Brentuximab Vedotin- תרופה המכילה נוגדן המכוון כנגד תאי הודג'קין, שאליו מצומד חומר כימותרפי, הפוגע בתאי הגידול.

מי נמצא בסיכון לחזרתה של המחלה?

בקרב חלק מהחולים המועמדים להשתלת מח עצם עצמית, ניכרים סממנים שליליים, המצביעים על סיכון מוגבר לתוצאות לא טובות לאחר ההשתלה. כלומר, אותם סימנים מעידים כי הסיכוי של החולה לחוות חזרה של המחלה לאחר ההשתלה - הינו סיכוי גדול יחסית.

סימנים אלה, העלולים לנבא את חזרתה של המחלה, גם לאחר ההשתלה, הינם (לדוגמה): מטופלים אשר פיתחו עמידות לטיפול הראשוני בכימותרפיה ו/או הקרנות. כלומר: מטופלים שלא הגיבו כלל לטיפול, או המחלה חזרה אצלם לאחר 90 יום מהטיפול.

דוגמה נוספת היא מטופלים שחוו חזרה מהירה של המחלה, בתוך תקופה של 12 חודשים לאחר הטיפול הראשוני ועוד. ככל שמטופל הינו בעל גורמי סיכון רבים יותר, כך גדלה השפעתם השלילית על הפרוגנוזה שלו - לאחר השתלת מח העצם שהוא עתיד לעבור.

מכאן - ונוכח העובדה כי מדובר במחלה אגרסיבית שמטרת הטיפול בה להביא להחלמה מלאה - קיים צורך משמעותי לאתר את החולים בעלי גורמי הסיכון, עוד לפני שיעברו את ההשתלה, כדי לטפל בהם בגישה טיפולית חדשה, שתשפר את סיכוייהם להשיג תגובה טובה יותר לאחר ההשתלה.

מה עולה מהמחקר, אודות ההשפעה של Brentuximab Vedotin?

מחקר קליני חדש, מחקר ה-AETHERA, הינו מחקר פאזה 3 שתוצאותיו הדגימו כי חולי לימפומה ע"ש הודג'קין שקיבלו את התרופה Brentuximab vedotin מיד לאחר שעברו השתלה עצמית של מח עצם - חיו לאורך זמן רב יותר, ללא התקדמות המחלה. מטרתו של המחקר הייתה לבדוק האם טיפול מוקדם יותר עם התרופה, מיד לאחר ההשתלה, יסייע למנוע את התקדמות המחלה - באותם חולים בעלי גורמי סיכון לכך שתחזור אצלם המחלה.

למחקר גויסו 329 חולים, כולם בעלי אחד או יותר משלושת גורמי הסיכון הבאים: חולים בעלי עמידות לטיפול הראשוני של כימותרפיה ו/או הקרנות (כ-60% מהחולים), חולים שמחלתם חזרה לאחר פחות מ-12 חודשים מהטיפול הראשוני (כ-33% מהחולים) וחולים שמחלתם חזרה לאחר 12 חודשים מהטיפול הראשוני, אך יש להם מחלה אקסטרה-נודאלית (מעורבות מחוץ לבלוטות לימפה) (כ-8%).

תוצאות המחקר הראו כי בקרב חולים עם גורמי סיכון ידועים לפני ההשתלה, מתן הטיפול ב-Brentuximab vedotin, מיד לאחר ההשתלה, הראה הפחתה של כ-43% בסיכון להתקדמות המחלה. כלומר: טיפול זה מהווה אופציה טיפולית טובה לקבוצת חולים זו, לאחר השתלה עצמית של מח עצם, הנמצאים בסיכון מוגבר להתקדמות מחלתם - וזאת מעצם היותו מפחית את הסיכון לחזרת המחלה או להתקדמותה.

ד"ר נועה לביא היא מרכזת תחום לימפומה, המערך ההמטולוגי, בית החולים רמב"ם - הקריה הרפואית לבריאות האדם.

בואו לדבר על זה בפורום המטולוגיה.