לימפומה של העור: סכנה - בתחפושת

לימפומה של העור היא מחלה סרטנית מתעתעת - שעד לרגע אבחנתה עלולות לעבור מספר שנים, עם אבחנות שגויות לנגעים החשודים בעור. הסיבות לכך מגוונות - וכוללות נראות דומה למחלות עוריות אחרות וחוסר מודעות למחלה. במאמר זה, נבחן לעומק מהי לימפומה של העור, נסביר כיצד נזהה אותה - ונבחן האם יש דרך לטפל במחלה.

מהי לימפומה עורית?

לימפומת עור של תאי T היא סוג של סרטן, בו קיימת גדילה לא מבוקרת בעור של תאי דם לבנים, הנקראים לימפוציטים מסוג T.

הסוג השכיח ביותר של לימפומה זו הינו Mycosis Fungoides. בחלק קטן מהמקרים, יכולה המחלה להתפשט לבלוטות הלימפה, לדם ולשאר הגוף. המחלה שכיחה יותר בקרב גברים - והיא מאובחנת בדרך כלל בגיל 40-60 - אך עלולה להופיע בכל גיל, כולל בקרב ילדים.

למרות שהמחלה נדירה יחסית, ההערכה היא שבישראל חולים בה מאות בני אדם, עם אבחון של עשרות מטופלים חדשים בכל שנה. הגורמים למחלה עדיין אינם ידועים. למרות שמדובר במחלה על העור, המחלה אינה מדבקת.

כיצד נראה נגע של לימפומת העור?

בשלב הראשון של המחלה, ניתן לראות על פני העור כתמים שטוחים, לרוב בגוון אדום, הנראים לעיתים כמו אקזמה, פטריה או פסוריאזיס. אצל חלק מהחולים, המחלה מתבטאת בנגעים מעטים, בעוד שאצל אחרים הנגעים מפושטים יותר. הנגעים עלולים להופיע בכל אזור של הגוף, אך המקומות השכיחים יותר הם האזורים שאינם חשופים לשמש.

בשלב השני של המחלה, הנגעים העוריים הופכים למורמים יותר. לימפומה של תאי T בעור מתפתחת בדרך כלל לאט - ורק אצל חלק קטן מהחולים, מתקדמת המחלה לשלביה המאוחרים.

אחד השלבים המתקדמים יותר כולל הופעת גושים בולטים, אשר עלולים להתכייב - ולהזדהם. בשלב מתקדם נוסף, התפרחת נראית כשטחי עור אדומים, שמערבים כמעט את כל עור הגוף - ולרוב מלווים בגרד קשה.

ככל שהמחלה מתקדמת, הנגעים גורמים לפגיעה משמעותית יותר באיכות החיים של החולים. כמו כן, בשלבים מתקדמים גדלים הסיכויים להתפשטות המחלה מחוץ לעור, באופן שיערב את בלוטות הלימפה, הדם ואברים פנימיים אחרים - ובכך לסכן ולקצר את חיי החולים.

כיצד מאבחנים מחלה שכל כך קשה לזיהוי?

האבחנה של לימפומות עור אמנם איננה קלה - ולעיתים קרובות בשלבים הראשונים, הנגעים בעור מחקים מחלות עור אחרות (כגון: פסוריאזיס, פטרת ואקזמה). לכן, עלולים לחלוף חודשים ואף שנים - עד שהמטופל מאובחן ומתחיל לקבל טיפול.

הדרך הטובה ביותר לאבחן את המחלה מתבססת על בדיקת העור ובדיקת ביופסיה מהנגעים בעור, שנעשית בהרדמה מקומית. במקרה שתוצאות הביופסיה חיוביות - כלומר: קיים נגע סרטני בעור - מבצעים בדיקות דם ובדיקות הדמיה שונות, כדי לקבוע את השלב המדויק של המחלה; ולקבוע האם המחלה מוגבלת לעור, או יותר מפושטת.

איך מטפלים בלימפומות עור?

כיום קיימים מספר טיפולים זמינים, המיועדים לטיפול במחלה - ומותאמים לכל חולה, בהתאם לגודל שטח העור הנגוע ולשלב המחלה. מכיוון שעדיין אין תרופה המרפאת את המחלה לחלוטין, מטרת הטיפולים היא להוריד את עומס המחלה, לעכב את התקדמותה - ולעצור את ההתדרדרות. קיימים טיפולים חיצוניים, שמכוונים לעור; וקיימים טיפולים סיסטמיים. לעיתים, משלבים מספר טיפולים יחד.

טיפולים מקובלים שכיחים, הניתנים בשלבים מוקדמים של המחלה, הינם: פוטותרפיה מסוגים שונים; UVB - חשיפת העור לאור אולטרה סגול מסוג B; PUVA - חשיפה של העור לקרני UVA. טיפול אחר הוא באמצעות חרדל חנקני (סוג של כימותרפיה), המגיע כתמיסת ג'ל - אותו מורחים על הנגעים, פעם ביום. החרדל החנקני מונע את ההתפתחות והחלוקה של התאים הסרטניים.

טיפולים נוספים, שניתנים למחלה בשלבים מוקדמים ובשלבים מתקדמים יותר, כוללים תרופות שהן נגזרות של ויטמין A (רטינואידים), קרינת אלקטרונים - אותה ניתן לכוון כך שתחדור לעור בלבד ומטרתה להרוג תאים סרטניים ולהקטין גידולים, זריקות אינטרפרון אלפא, שמשפיעות על מערכת החיסון ועוד.

כמו כן, היום ניתן למצוא תרופות ביולוגיות חדשות, שמטרתן לאפשר לגנים של התא להתבטא באופן שעשוי לסייע להמתת תאים סרטניים. כמקובל במחלות סרטניות, לעיתים נטפל באמצעות כימותרפיה, השתלת מח עצם ועוד.

האם קיימים טיפולים חדשניים בלימפומות העור? מה ייחודם?

בשנת 2013, נרשמה בישראל תרופה הנקראת אדצטריס, לחולים בלימפומה מסוג הודג'קין. בתרופה זו, מחברים מולקולה כימית לנוגדן כלפי החלבון CD30. הנוגדן נקשר לתא המטרה - והמולקולה הכימית שחוברה לנוגדן משתחררת והורגת את התא הסרטני.

יתרונה של התרופה בכך שהיא לא פוגעת בתאים הבריאים סביב התא הסרטני. עם זאת, יש לציין שלמחצית מהחולים בלימפומה של העור אין כלל ביטוי של החלבון CD30 - ולכן התרופה לא מתאימה להם.

לסיכום: המודעות למחלה חשובה, מאחר שהטיפול המוקדם משפר את איכות החיים של החולה - ויכול להאט את התקדמות המחלה. בשלבים המוקדמים של המחלה, אחוזי ההישרדות של החולה גבוהים; אבל בשלבים מתקדמים יותר, אחוזי ההישרדות יורדים - בצורה ניכרת.

ד"ר אילן גולדברג הוא מנהל מרפאת עור ומנהל שירות לימפומות של העור, במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב).